רבי בונים מפשיסחא | ענוה?

כדי לבטל קטרוג שמימי, שולח רבי בונים את תלמידיו אל... הכומר. מה הם מגלים שם? ומה הקשר בינם לבין המלאכים? על חיצוניות, פנימיות, והגדילה שביניהם

רבי שמחה בונים בֹונהַרד מפשיסחא נולד בשנת תקכ"ז לאביו רבי צבי הירש. כבר בילדותו התגלה כעילוי ונשלח על ידי אביו ללמוד בישיבה שבמטרסדורף בהונגריה, וכן אצל ר׳ מרדכי בנט בעיר ניקלשבורג. לאחר ששב לפולין, נישא לרבקה בת ר׳ משה מבנדין. לאחר חתונתו, התקרב לחסידות בהשפעת רבי משה לייב מסאסוב והמגיד מקוז׳ניץ, ונעשה לחסיד קוז׳ניץ נלהב. רבי שמחה בונים נודע כחכם ומלומד גדול, והתפרנס מעבודתו כרוקח גם בעת שכיהן כאדמו"ר. בצעירותו עסק במסחר, וניהל את עסקיה של הגבירה המפורסמת תמרי'ל ברגסון. בעבודתו זו השיב בתשובה רבים מן הסוחרים המתבוללים שפגש במערב אירופה, לאחר שהתיידד עמם ונראה כאחד מהם. לאחר תקופה בקוז׳ניץ, עבר רבי שמחה בונים להסתופף בצל החוזה מלובלין ותלמידו היהודי הקדוש מפשיסחא. בשנת תקע"ד נפטר היהודי, ורבי שמחה בונים מילא את מקומו בפשיסחא. בתקופתו התרבו התלמידים בבית מדרשה של פשיסחא, אך גם גברה ההתנגדות לשיטתה השכלתנית, עד לפיוס שנערך בעת 'החתונה הגדולה באוסטילא' (לנכד ה'אוהב ישראל' מאפטא). רבי שמחה בונים נפטר בי"ב באלול ה׳תקפ"ז ונקבר בפשיסחא. ליקוטי תורתו נדפסו בספרים "קול שמחה" ו"קול מבשר".

פעם אחת, בדורו של הרבי ר' בונים, ספרו על כומר אחד שהיה ענו ושפל למופת. כל כך היה ענו, שהתעוררו דינים קשים על עם ישראל: איך יתכן כומר שענו ושפל יותר מכל היהודים? הרבי ר' בונים קבל את המסר הזה מהשמים, ושלח קבוצה מתלמידיו הטובים שיתארחו אצלו ויתהו על קנקנו.
התלמידים הגיעו ודפקו בדלת, ומיד כשאמרו מי שלח אותם נפל הכומר על פניו בפניהם. כשנכנסו התחיל לצחצח להם את הנעלים, ולרחוץ את הרגלים שלהם, וכל מיני מעשה שפלות מופרזה שרק ענו יכול לעשות. ככה זה נמשך כמה ימים, ובכל יום הגדיל לעשות בעניני שפלות וענוה עד שהתלמידים לא ידעו מה לעשות. הרבי שלח אותם רק לתהות על קנקנו, ואין להם יותר מה לעשות, אז נפרדו ממנו ובאו ללכת. כשיצאו אמר להם הכומר: אל תשכחו לספר לרבי שלכם מה שראיתם פה... באותה שניה הם תפסו שהכל היה שקר מוחלט, הכל היה בשביל להתפאר איך הוא מתנהג, ובאותו רגע בטלו את הקטרוג בשמים.

הלקח הראשון מהסיפור, הוא הזהירות משפלות של שקר המכונה בחסידות "קליפת ראומה". למה, שהוא הביטול, מצטרף הראו: ראו כמה מה יש בי, עד כמה אני ענו ובטל. המלכות דאצילות היא ענוה ושפלות, ואליה נצמדת כטפיל 'ראומה'. דווקא מי שמבין עד כמה נעלית הענוה, מסתכן בלרתום אותה לגדלות אישית. אולם מהסיפור עולה גם שאלה מתבקשת: מה ההכרח להפריך את תדמית הכומר כדי לבטל קטרוג בשמים? הקדוש ברוך הוא, בוחן כליות ולב, צריך את הצדיק שיגלה לו את תעלומות גאותו של הכומר?

ככלל, מתעוררים הקטרוגים בשמים על ידי המלאכים. אם ה' יראה ללבב, הרי הם אינם כאלה ונוטים שלא להבחין בין פנימיות לחיצוניות ובין ענוה להתענוות שקר. אך גם על כך אפשר לשאול: אם הסתכלות המלאכים איננה אמיתית, מדוע היא מעוררת קטרוג אלוקי?

אלא שהמלאכים הם בעצם השיקוף (או המקור) להסתכלות של המציאות כולה על ענוה, גאוה והקשר בין ה' לעולם. עיסוקם של המלאכים הוא בביטוי החיצוני של ה' יתברך ולא בו עצמו. כך גם תלמידי רבי בונים, כשהם פוגשים בכומר, לא יודעים להבחין בגאוה הנסתרת עד שהוא עצמו חושף אותה.

ניתן לומר, כי היחס בין הקדוש ברוך הוא למלאכיו דומה ליחס בין הצדיק ותלמידיו: הראשונים יודעים את האמת, אך להסתפק בכך אי אפשר מפני שהאחרונים מהווים חלק חשוב מהעולם שמנסה ה' או הצדיק ליצור. התלמידים הם המקבלים את תורת הרב ומממשים אותה, והמלאכים מבטאים בעולם את המידות האלוקיות.

הקטרוג השמימי מבטא את הצרימה שקיימת לכאורה, בין הענוה המופתית של הכומר לזו החסרה של היהודים. כפי ש"הלל מחייב את העניים" בהתמסרות שלו לתורה מתוך קושי, מחייב לכאורה הכומר את עם ישראל כולו להתנהג בענוה כשלו. כדי להסיר את התביעה, מחדד רבי בונים את ההבדל בין ענוה אמיתית המייחסת משמעות לזולת, ובין ענוה מזויפת המנצלת אותו לצורך התנשאות סמויה. סיפור דומה ואף חריף מזה מסופר על מורנו הבעש"ט:

פעם אחת קודם תפילת כל נדרי קבל הבעש"ט מסר משמים על כומר שכל כך שומר את בריתו עד שזה מעורר קטרוג עצום על עם ישראל, שאף יהודי לא שומר את הברית כמוהו. נזדמן אותו כומר ליד בית המדרש ויצא אליו הבעש"ט ונכנס עמו בדברים. שהבעש"ט שאלו מדוע אינו מתחתן. וענהו הכומר שאסור לו לפי טעותם. והחל הבעש"ט לשכנעו שעל כל פנים לעת זקנתו ראוי לו שישא אשה ויוליד בנים. וטען הכומר שאם כן לא ראוי לו לישא נחותה. אז סיפר לו הבעש"ט שישנו שר אחד ולו בת יפת תואר ובודאי יתרצה לתתה לאיש נכבד שכמותו. ונכנס הדבר בלבו של הכומר ונתאוה לה מאוד עד שבא לידי קרי. ובזה בטל הקטרוג ונגש הבעש"ט לתפילת כל נדרי.

גם בסיפור הזה, יש ביטול של קטרוג המתעורר ממציאות חיצונית. ההבדל הוא, ששמירת הברית היא כביכול נתון אובייקטיבי פשוט, ולא רגש סמוי וסובייקטיבי. הכומר אכן לא ראה קרי מימיו ואף השקיע מאמץ לשם כך. אולי לכן, נדרשה התערבות הבעש"ט עצמו ולא די בתלמידים. כאשר הבעש"ט מכשיל את הכומר, נחשפת האמת לאמיתה: כל ההשקעה וההצטיינות היו לשם הרגשת התעלות, בדומה ל'ראומה' של הכומר בסיפור הראשון.

זהו תפקידו של הצדיק: לגדל את תלמידיו ואת העולם כולו להסתכלות בוגרת ומעמיקה יותר, מ"מוחין דקטנות" חיצוניים ל"מוחין דגדלות" פנימיים ואמיתיים. כאשר יש נתק בין הפנימיות לחיצוניות, החיצוניות הופכת לקליפה וקטרוג. כאשר הפנימיות גוברת על פער כזה, יכולים גם בעלי מוחין דקטנות להתבגר ולהבחין באמת הנסתרת.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION