המהרש"א| עזרה לחי, עצה למת

באבוד רשעים רינה, אבל מה אם הרשע הוא בעצם צדיק? בסיפור מצמרר ופוקח עיניים, מסביר המהרש"א כי לא כדאי להיות בטוחים מדי בעצמנו

 

רבי שמואל אליעזר הלוי אידלס, מגדולי מפרשי הגמרא, נולד בשנת ה'שט"ו לרבי יהודה הלוי ולגיטל ממשפחת המהר"ל מפראג, בקז'ימייז' שבפולין. הוא נישא לבתו של רבי משה ליפשיץ, רבה של בריסק, והוא ואשתו פורנסו על ידי חותנתו מרת אידל שאף מימנה את ישיבת המהרש"א. בשל כך הזכיר אותה המהרש"א כאמו השנייה, ומכאן כינויו "אידל'ס" (יידיש: של אידל). בשנת שס"ח נפטרה מרת אידל, ועם מותה עבר לשמש כרב בחלם. לאחר מכן שימש ברבנות בלובלין, טיקטין ואוסטראה, והשתתף בוועד ארבע הארצות בירוסלב. התפרסם בחייו במעשי חסד רבים ועל דלת ביתו נרשם הפסוק "דלתי לארח אפתחנו". כתב את ביאורו לש"ס בשם "חידושי הלכות" ו"חידושי אגדות", ובצעד יוצא דופן איחד אותם לספר אחד כדי להדגיש את החשיבות הזהה שהוא מייחס לשני חלקי התורה. צדיקים העידו על ספרו שנכתב ברוח הקודש, והוא מראשוני בעלי הנגלה המביאים בספריהם את דעת המקובלים. נפטר בה' בכסלו ה'שצ"ב, ונקבר באוסטראה.

סיפר ה'חת"ם סופר': היו היה בימי המהרש"א איש אחד, רשע מפורסם, אשר הגיע זמנו והלך בדרך כל הארץ. הלך אחד מתלמידי המהרש"א ועשה מעשה, וביזה את המת בפני הרבים בעת ששכב קודם הקבורה. בלילה ההוא נדדה שנת הבחור הלז, כי בא אליו הנפטר בחלום ואמר לו: הריני להזמין אותך לדין תורה בפני בית הדין של מעלה, על אודות הבזיונות. ויהי בבוקר ויקץ הבחור, ותפעם רוחו. סיפר הדבר לאביו, ואביו הרגיעו ב'חלומות שוא ידברו' וכדומה, ונרגע.

אך המחזה נשנה במשך שלושה לילות, והבחור אף החל לרעוד מתוך חולי. גמרו אומר לפנות אל רבנו המהרש"א, כדי שיורם כדת מה לעשות. משבאו אל המהרש"א הורה לבחור שיישאר ללון בביתו, וציווה לאנשי ביתו שכאשר יתעורר הבחור מפחד ובהלה, יודיעוהו ויקראו לו. ואכן כך הוה, באמצע הלילה התעורר הבחור מפחד ואימה ותכף קראו למהרש"א.

ויגש המהרש"א אל מיטת הבחור, ופתח בלשונו לדבר אל המת: מה אתה רוצה ממנו? ענה המת: הוא ביזה אותי! אמר לו המהרש"א: כלום זה אינו מגיע לך?! הלא היית רשע גמור כל ימי חייך! ענה המת: אין זה מגיע לי, ולא הייתי רשע גמור. עובדא הוה, שראיתי פעם יהודי תלמיד חכם ובר אוריין, נופל לתוך נהר וכמעט שנטבע. סיכנתי את חיי והצלתי את חייו, ומני אז נעשינו לרעים אהובים. עשינו בינינו הסכם ושותפות 'יששכר וזבולון', ותמכתי ופרנסתי אותו כל חיי. כשבאתי לעולם העליון, קיבלו את פני בכבוד מלכים כראוי לתלמיד חכם גדול, ולא הזכירו לי כלל עוונותי. כי המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ועוד שהיה לי חלק גדול בכל התורה שלו ויש לי דין של תלמיד חכם. לכן תובע אני את הבחור לדין תורה, כדין המבזה תלמיד חכם...
כששמע זאת המהרש"א ענהו דברים נחרצים: שמע נא, לאמיתו של דבר יש לך משא כבד של עבירות. אך אי אפשר לתבוע אותך, כי המעשים טובים שעשית עשו מחיצה גדולה בינך ובין הס"מ וכל המקטרגים עליך. אך דע, שעוונותיך לא נמחקו כלל וכלל, ועכשיו רוצה השטן להכשילך שאתה תגרום שהבחור ימות, ואז יקטרג עליך מדה כנגד מדה: כלומר, אמת הדבר שהצלת, אבל עתה רוצה הנך להמית תלמיד חכם ודבר זה יפיל את המחיצה המגינה עליך ויפקדו עליך את כל עוונותיך. לכן, אנא במטותא מנך, אל תעשה מעשה כסיל ותאבד עצמך לדעת. מחול לו, ויערב גם לך! נענה המת להמהרש"א, ושלום הבחור שב אל כנו.

לפעמים מפתה אותנו המבט החיצוני להטיל דופי ביהודים אחרים, הנראים נחותים מאיתנו. אולם כאן, כמו בכל סיפור טוב, מתברר כי מראית העין היא טעות גדולה: יהודי שבעולם הזה נחשב לרשע גמור, הראוי לבזיון המת, הוא למעשה בעל זכויות עצומות ומסירות נפש גדולה. מהצד השני, גם אותו נפטר היושב שאנן בגן עדן לא באמת מבין את מצבו. מאחורי החומה שבנה בעמל אורבים כל המקטרגים ומצפים לו, שולחים למחשבתו הרהורי מרמור ונקמה.

בסיפורנו מורגשת הדעה בחז"ל, לפיה הקדוש ברוך הוא "נושא עוון" ומרחיקו מהחוטא, בלא למחות אותו לחלוטין. כתוצאה מכך מתברר במפתיע, כי גם בעולם העליון ממשיכה ההתמודדות שהחלה בעולם הזה. גם שם נטוות עלילותיו של נורא עלילה על בני אדם, ולא בקלות זוכים ל"עלמא דקשוט" במלא מובן המילה. עולם האמת האמיתי, הוא כזה שבו עברות העבר כבר לא אורבות בפתח. עבור מי שלא זכה לכך, המאזניים עדיין ממשיכות להתנדנד... מי שמסוגל לתפוס זאת הוא המהרש"א, עליו התבטא הבעש"ט כי "אם היו יודעים גדולתו של המהרש"א היו לוחכים עפר מקברו". בחכמתו הוא מצליח להרגיע את הנפטר, ולשכנע אותו לעזוב את השטות אליה נתפס ועלולה להפיל אותו לשאול תחתית.

בעצם, אם נתמצת את לקחי הסיפור, נגיע למלה אחת: שפלות. אם היה התלמיד מודע למגבלות ההבנה שלו בכלל, ובפרט ביהודי אחר, לא היה מבזה אפילו רשע. אם היה הנפטר מודע לכך שגן העדן שלו הוא מתנת חינם מאת ה', לא היה עושה פעולות העלולות לערער את כפות המאזניים. בעולם הזה וגם בעולם העליון, לעולם אינך יודע.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION