האברבנאל | צדיק מצרה נחלץ

פרשן, שר, נדיב, וגם... מוהל מומחה. מה מכל אלה יציל את חייו של דון יצחק אבראבנל? ולמה לא התרחש "גירוש ונציה"?

רבי (דון) יצחק אברבנאל נולד בקצ"ז בערך לאביו רבי יהודה אברבנאל, שר האוצר של פורטוגל.  למד תורה מרבי יוסף בן אברהם חיון, ופילוסופיה מרבי יוסף אבן שם טוב. בנערותו, חיבר את הספר "עטרת זקנים", ואת הספר "צורת היסודות" בטבע העולם ויסודות הדת. החל לכתוב פרוש לספר דברים, "מרכבת המשנה", אך נאלץ לעזוב את כתיבתו כשנבחר לממלא מקום אביו על ידי מלך פורטוגל. בשנת רמ"ג העלילו עליו כי הוא עומד לבגוד בפורטוגל, והוא ברח לספרד ומשם ניסה להסביר למלך פורטוגל את חפותו. המלך לא נענה והחרים את רכושו. באותה התקופה סיים את פירושיו ליהושע, שופטים ושמואל. במהלך חיבור פירושו לספר מלכים, נקרא על ידי המלכים פרננדו ואיזבלה לתפקיד שר האוצר בקסטיליה ואראגון שם שרת שמונה שנים. עם גירוש ספרד גלה לאיטליה, וגם שם מונה לשר האוצר. ברנ"ו נאלץ להימלט לסיציליה ורכושו הוחרם. משם הגיע לאי קורפו, ובערב פסח סיים את כתיבת ספרו "זבח פסח". בשנת רס"ח נקרא לוונציה, לפשר בין מנהיגי העיר לבין סוחרי פורטוגל, ושם נפטר ביום י"ט בסיון ונטמן בפדובה.

רבינו יצחק אברבנאל זצ"ל היה שר האוצר בספרד, והמלך היה מחבבו. ויקנאו בו השרים, ויאמרו למלך: אתה מאמין ביהודי? העמידהו בניסיון ותראה האם באמת ישר הוא ונאמן למלך. הסכים המלך לדבריהם, והציעו השרים שיצווה על השר היהודי לפרט בכתב את כל רכושו. קרא המלך את השר אברבנאל, וביקשו לפרט בכתב את כל רכושו, בתוך שלושה ימים. חזר השר אברבנאל והגיש את חשבונו, והגיע בסך הכל לשבע מאות אלף. כשראו השרים את החשבון, צחקו ואמרו: ארמונו בלבד שווה כפליים, ואדמותיו שוות סכום עצום! ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו.

והנה לאחר מכן, כשנועד שר החוץ עם המלך, דיבר עמו דברים סודיים שהיו ידועים רק למלך ולשר האוצר. כששאל אותו המלך מנין יודע כל זה, ענה שהשר היהודי גילה לו את הכל. והמלך כעס מאד על שר האוצר, וגמר אומר להוציא אותו להורג. אך ביודעו שהציבור אוהב מאוד את שר האוצר שהקל מן המיסים, החליט להורגו בצינעא. ובהיות כי במרחק ארבע פרסאות מהבירה יש מפעל לייצור לבנים, ובו דולק כבשן יומם ולילה, החליט להוציאו להורג על ידי השלכתו לכבשן האש. אז קרא המלך לשר האוצר ומסר בידו אגרת מלכותית, וציווה עליו שילך בדחיפות למפעל הלבנים, וימסור את האגרת אל בעל המפעל. ובאגרת נכתב: "בעת קבלת האגרת, מיד באין אומר ודברים, ישליכו את מוסרה אל הכבשן, וישרף"!

שר האוצר מיהר לקיים את פקודת המלך, ויאסור את מרכבתו ואת משרתו הנכרי לקח עמו. כאשר יצאו מן העיר הבחינו ביהודי העומד בפרשת דרכים ומאותת לעגלון לעצור. השר הורה לעצור ולשמוע את מבוקשו של היהודי, ויאמר היהודי: אדוני השר, לפני שמונה ימים נולד לי בן זכר, והזמנתי מוהל לבוא היום אל ביתי. אך לצערי חלה המוהל, ולא יוכל לבוא למול את בני. ונפשי בבקשתי, שיואיל כבוד השר שהוא מוהל מומחה, לבוא אל ביתי לקיים מצות מילה.

השר רבי יצחק הרהר קימעא, וקרא את המשרת הנכרי. ויבקש ממנו שיסע במרכבה למסור את האגרת לידי בעל המפעל, וימתין לו שם עד בואו. הסכים המשרת, לקח את האגרת בידו והמשיך נסיעתו במרכבה. והשר הלך רגלי לבית היהודי למול את בנו, ואחר הפצירו בו הקהל לשבת ולסעוד עמהם סעודת מצוה של המילה. ולא היה יכול לסרב להם, וישב לאכול אתם עד שעבר כמעט כל היום במילה ובסעודה.

ובערב לקח מרכבה, ונסע אל מקום מפעל הלבנים. ומה השתומם לשמוע מפי בעל המפעל, כי לפי פקודת המלך באגרת, הוצא משרתו להורג! והוסיף בעל המפעל, שקודם שהשליכו את המשרת, הצדיק עליו את הדין שמגיע לו משפט מות, מפני שבגד באדונו השר, גנב ממנו מסמכים סודיים ומסרם לשר החוץ... ויחרד יצחק חרדה גדולה, שהבין שנתקיים בו: "צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו".

למחרת חזר אל המלך, ובראות המלך אותו, נדם. ואחר שאל אותו: האם היית במפעל הלבנים? אמר לו: אדוני המלך, כך וכך היה מעשה, וסיפר למלך על הוידוי של המשרת שלו. אמר לו המלך: עתה ידעתי כי צדיק אתה, ושר החוץ פשע בגניבת הסודות על ידי משרתך. ותיכף ציוה לתלות את שר החוץ הפושע. רק טענה לי עליך, המשיך המלך. הגשת לי חשבון על רכושך, ואך שחוק הוא להאמין בחשבון שהגשת, בשעה שרכושך עולה עשרת מונים!

ויענהו השר: אדוני המלך, אמנם יש ברשותי הון רב כהנה וכהנה, אך אינני רואה שהוא שלי, כי בפקודת המלך יוכל להחרים הכל לאוצרו, ומי יאמר לו מה תעשה? אולם אני מסרתי חשבון הכספים שנתתי לצדקה, וכסף זה הוא שלי, ולא יוכל איש ליטלו ממני, שהוא גנוז במרומים! הודה המלך ואמר: צדקת, ובדין הוא שניצלת ממות ושונאיך נפלו תחתיך.

רבי יצחק אברבנאל ניצל בסיפורנו ממות בזכות חיבת המצוות שלו, הקודמת למילוי חובתו כלפי המלך. בכך שקיים "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" (פסוק שנוהגים לאומרו בברית מילה), נתנה לו נפשו בחיים לשלל רב. כך גם זכו הוא ובנו ל"שלל רב" ושללו את מריביהם "כמוצאי שלל" בהיסח הדעת גמור.

שמו של הצדיק, יצחק, מלמד ששֹרשו במדת הגבורה. ואכן בחייו כִהן כשר בממשלות הגוים ללא מורא, התאזר בגבורה ובחר לעזוב את ספרד יחד עם כל אחיו היהודים ואף לאחר פטירתו היכה מלכים גדולים ב'שתוף פעולה' עם אליהו הנביא, כדי לקרוע את רוע הגזירה מעל עם ישראל, כפי שמופיע בסיפור הבא:

בעת גירוש ספרד אמר המלך לדון יצחק, שיוכל להישאר בארצו כי עליו לא חלה הגזירה. וימאן, ויעזוב כל נכסיו ונסע לוונציה. ונטל עמו צרור כספו וגם גביע יקר מאד משובץ באבנים טובות השוה הון רב, אשר לא השתמש בו רק לברית מילה ולכוס של אליהו. לאחר פטירתו בוונציה ירש בנו ר' יהודה את הגביע, וכראות אחד השרים את הגביע היקר, ויהלל אותו לפני מלך וונציה. ונתאווה המלך לרוכשו בהון רב, אולם ר' יהודה מיאן באומרו שזה הכוס מיוחד לאליהו הנביא. מחשש שינסו לקחת ממנו את הגביע, הטמינו בארגז והשליך המפתח לחוץ ויאמר: "אליהו הנביא, הכוס הוא שלך וברשותך, קח את המפתח ועשה בו מה שליבך חפץ".

המלך ציווה לשבור את הארגז, אולם הכוס נעלם ולא מצאוהו. ויקצוף המלך מאד וגזר לגרש את כל היהודים מארצו, והגביל להם זמן עד אחר חג הפסח. בשמוע רבי יהודה את הגזירה בכה מאוד, ועלה להתפלל על קבר אביו.

ויבא אביו למלך ספרד בחלום הלילה ויכהו נמרצות, ויאמר לו: "קח את כספי ורכושי אשר עזבתי בארצך והבא אותם אל בני היושב בונציה בעירום ובחוסר כל". וכך נשנה החלום גם בלילה השני, והרעיד את לב המלך שמיהר להביא כל הרכוש לרבי יהודה.

ויהי בליל פסח, ויאנח מאד רבי יהודה על הגביע היקר, ועל שאין לו אורח הגון. ותאמר אשתו: אם אין לך גביע, לך לפחות והבא אורח! וימצא עני ויביאהו אל ביתו, ותכף כאשר נכנסו נעלם הלז ויראו והנה הגביע על השולחן. ויכירו שהיה זה אליהו הנביא. ובהגיעם ל'שפוך חמתך', נכנס אליהו הנביא ואמר להם את כל אשר היכה אביו במלך ספרד ויאמר לו: "דע, שכשם שהיכה במלך ספרד היכה במלך ונציה, ולא תפחד מן הגזירה ולאחר החג לך אליו עם הגביע".

וילך אל המלך והגביע בידו, ויאמר אליו: אם על המלך טוב, יקח הגביע ויבטל הגזירה. ויאמר לו המלך: הגזירה מבוטלת וגם הגביע קח לך, לא אוכל לסבול המכות מאביך. וישב לביתו, לבשר לאחיו היהודים על ביטול הגזירה.

 

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION