הרב מרדכי אליהו | פיקחות למופת[י]

  התמונה באדיבות מאורות נתן

הרב מרדכי צמח אליהו נולד בכ"א אדר א' תרפ"ט, לרב סלמאן אליהו, מקובל ותלמיד ה"בן איש חי", ולמזל לבית צדקה, אחות הרב יהודה צדקה ונכדת אחותו של ה"בן איש חי". מילדותו התבלט בכישרונו, אך העוני בביתם היה רב: כשהיה בן אחת עשרה נפטר אביו, הוא נאלץ לעבוד בגיל צעיר כמוכר חומוס מבושל, ומאוחר יותר כמתייג מזוזות שכתב אחיו הרב נעים. עם זאת הוסיף ללמוד בכל זמן ומקום שהתאפשר לו. בצעירותו למד אצל הרב עזרא עטיה בישיבת פורת יוסף ואצל הרב צדקה חוצין. בהיותו כבן 20 נמנה עם חברי "ברית הקנאים": מחתרת שמטרתה הקמת מדינת הלכה וכפיית הציבור לשמירת מצוות. לימים אמר כי "הדרך שבה הלכתי בעבר אינה מתאימה לדורנו". בראשית שנת תש"ך התמנה לדיין הצעיר ביותר בארץ, בבית הדין הרבני בבאר שבע. באותה השנה הועלו עצמותיו של החיד"א מאיטליה לישראל, והרב טיפל בקבורתו בהר המנוחות. לאחר ארבע שנים בבאר שבע עבר לבית הדין האזורי בירושלים, ובשנת תש"ל התמנה כחבר בית הדין הגדול. בד' בניסן ה'תשמ"ג נבחר לתפקיד הראשון לציון והרב הראשי לישראל לצד הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא. גם לאחר שסיים את כהונתו כרב ראשי, היה הרב אליהו מנהיגם הרוחני של רבים בציבור ונודע כמקובל ובעל מופת. הרב אליהו היה נשיא של הכולל "דרכי הוראה" בירושלים, המכשיר אברכים לרבנות, דיינות והנהגת קהילות בישראל ומחוצה לה. ברחבי העולם ישנם למעלה מ־60 שליחים של הרב במדינות שונות ועוד שליחים נוספים בארץ. לאחר תקופה של כשנתיים שבה חלה הידרדרות בבריאותו, נפטר הצדיק בכ"ה בסיוון ה'תש"ע ונטמן באוהל החיד"א, שאת עצמותיו קבר שם חמישים שנה קודם לכן.

 

פעם הגיע הרב לצרפת, שם המתינה לו משלחת מטעם הקהילות היהודיות, בה היו כמה רבנים ועסקנים. על אירוע קבלת הפנים ניצחה אשה אחת, מהפעילות המרכזיות של הקרי"ף (ארגון הגג של הקהילות היהודיות בצרפת).
במהלך האירוע, ניגשה האשה אל הרב וביקשה לשוחח עמו בארבע עיניים. סר הרב לפינה והאשה שפכה את לבה בדמעות שליש: "בתי הכירה בחור מוסלמי והקשר ביניהם הלך והתהדק, עד שהודיעה לי על רצונה להינשא לו". שאל הרב כמה שאלות והאשה הרחיבה ותיארה, כי הבחור מגיע ממשפחה חשובה וכבר נקבע תאריך קרוב לחתונה. מי שיסדר את החתונה לפי חוקי ה'שריעה' המוסלמית הוא לא אחר מאשר המופתי הראשי של פאריז. האשה סיפרה כי קצה בחייה, שכן בתה לא מוכנה להקשיב לה והיא אוטמת אוזניה ולבה מול כל תחנוניה והפצרותיה.
אמר לה הרב: "אני מבקש ממך, שבשובך הביתה, עוד היום, תקראי לבתך לשיחה ותשפיעי עליה, שלפחות תקבל על עצמה לשמור על דבר אחד מחוקי התורה הקדושה – שבבית המשותף שלה עם המוסלמי, יהיו שני כיורים, בשרי וחלבי". הסכימה האשה והרב נפרד ממנה בברכה מעומק לבו, שיעשו דבריה רושם ובתה תסכים לתנאי הזה.
כמה ימים לאחר מכן נערך לכבוד הרב טקס ממלכתי, בארמונו של הנשיא ז'אק שיראק. בין יתר המוזמנים פגש שם הרב את המופתי של פאריז, שהוזמן בתור ראש העדה המוסלמית בעיר. ניגש אליו הרב, לחץ ידיו בחמימות והחל בשיחת רֵעים בשפה הערבית. הם התעניינו זה במוצאו של זה, ונודע להם כי שניהם ילידי ירושלים העתיקה: שנות ילדותם עברו עליהם בשכנות. השיחה הלכה ולבשה אופי ידידותי והאיש ממש נשבה בקסמו של הרב.
לפתע רכן הרב לאזנו של המופתי ואמר: "ידידי היקר, היות ואנו לא רק ידידים אלא גם שכנים, ברצוני לגלות לך דבר חשוב. אמנם אני יהודי ואתה מוסלמי, אך כל אחד צריך לשמור על הדרך שלו. בבואי לכאן שמעתי על בחורה יהודיה, המתכוננת להינשא למוסלמי, אך למעשה התוכנית שלה היא למשוך אותו אל היהדות ולגרום לו להתגייר!". דם הציף את פניו של המופתי, אך הרב המשיך ואמר: "לא באתי להרגיזך, אלא ברצוני לספר לך את כל הפרטים, את שם הבחורה ואת התכסיסים שלה, כדי שתעמיד אותה במקום. אנחנו, אנשי הדת, חייבים לשמור על הגבולות. הרי אם היום אתן לבחורה יהודיה להסית את חברה המוסלמי להתגייר, מחר יתחילו מקרים הפוכים ובחורים מוסלמים יסיתו בחורות יהודיות להתאסלם"…
ראה המופתי שהרב מדבר ברצינות והקשיב לתיאורו של הרב, שמסר לו את שם הבחורה וסיפר לו שהיא החליטה לתבוע מהחבר המוסלמי שבביתם יהיו שני כיורים, בשרי וחלבי. וזו רק ההתחלה, כי בכוונתה להוסיף עוד ועוד עד שהמוסלמי יתגייר. "אני מכיר אותם והם הזמינו אותי להשיא אותם. מחר אקרא לבחור ואגיד לו לברר אם הבחורה מתכוננת להתקין שני כיורים במטבח ביתם. אם כן, לא יעזור לו כלום ואני אכפה עליו לעזוב אותה!" אמר המופתי.
כשעמד הרב לשוב לארץ ישראל התלוותה אליו שוב משלחת נכבדה מטעם הקרי"ף, וגם הפעם היה הארגון מופקד בידיה של אותה אשה. שוב ניגשה וביקשה מהרב לשוחח בפרטיות, אך הפעם עיניה דומעות משמחה. פחות משבוע חלף מאז עשתה כהוראת הרב ושכנעה את בתה להתקין במטבח ביתה שני כיורים, ואתמול שבה הבת בוכייה ושבורה, לאחר שחברה המוסלמי השליך אותה ואמר כי אינו רוצה להכירה. "ג'וק נכנס בראשו, כי שני הכיורים אינם אלא אמתלא הנועדה לגרום לו להתגייר, והוא גירש אותה בביזיונות ובצעקות. כמה שניסתה למחות, לא הצליחה לשכנעו והוא נטשה לעולם".

 

על הסיפור הזה ניתן לדרוש, בדרך צחות, "אני חכמה, שכנתי ערמה" (משלי ח', י"ב): מפני השכן, המופתי המוסלמי, נצרך הרב אליהו לקיים את מאמר הגמרא: "לעולם יהא אדם ערום ביראה [רש"י: להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו]".

בחסידות משויכת הערמה לכח המשכיל, המקור העל שכלי להברקות החכמה, ומבואר בקבלה כי בכח המשכיל, או "חכמה סתימאה", מלובשת גבורה דעתיק שהיא "בוצינא דקרדוניתא [קו המדה]", שורש היראה והגבורה.  

בסיפורנו ניכר החיבור בין החכמה והגבורה, האחראית על הגבולות והדינים. החכמה המאירה בישראל מבחינה היטב מהו ההבדל בינם לבין "טעותם וטפשותם [של המוסלמים]" (כפי שהתבטא אודותם הרמב"ם באגרותיו), והברקת החכמה של הרב מרדכי אליהו תורמת להעמדת "קו מידה" ברור, המבדיל בין אור לחושך ובין ישראל לעמים.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION