רבי שלמה מקרלין | איך גלייב!

 עד כמה אתה מאמין? רבי שלמה מקרלין לא מהסס לשאול זאת שוב ושוב, אבל היהודי שמולו עקשן לא פחות. ולפתע - הנס מתרחש... מה נוכל ללמוד מכך לעבודתנו שלנו?

 

רבי שלמה הלוי סג"ל מקרלין נולד בשנת תצ"ח לאביו רבי מאיר. היה תלמיד מובהק למגיד ממעזריטש ורבי אהרון הגדול מקרלין, ומראשי החסידות בליטא. נודע כבעל מופת מופלא, אך רגיל היה לומר כי "המופת הגדול ביותר הוא להכניס לתוך לבו של ישראל שפע קודש, שיהיה ביכולתו להתפלל לה' יתברך". רבי שלמה תבע בחריפות אהבת ה׳ ויראתו בעת למוד התורה, וידידו אדמו"ר הזקן אמר עליו כי "הוא חי טפח מעל הקרקע". לאחר פטירת רבי אהרון מקרלין בשנת תקל"ב מילא את מקומו בקרלין, ובי"ז בתמוז תקנ"ב, בהיותו בן 52, נורה ברגלו על ידי קוזאק בזמן קבלת שבת. לאחר פציעתו סיפר שנגזרה גזירה קשה על מחצית מעם ישראל, אך הוא הסכים להיות כופר נפשם. הצדיק מסר את נפשו ומת על קידוש ה׳ לאחר חמישה ימים, בכ"ב תמוז.

 

הגה"ח רבי משה טרשצ'אנסקי זצ"ל, אב"ד קרמנצ'וג, היה מספר בשם הרב הצדיק הקדוש ר' שלמה מקרלין נ"ע: פעם בלכתו בדרך מבית הכנסת לביתו, אחר התפילה ביום טוב, עבר בעבר שני של הרחוב אדם סומא. כאשר אמרו לו מלוויו כי הרבי מקרלין חוזר עתה מבית הכנסת לביתו, ביקש שיעבירוהו לעבר השני כדי לומר "גוט יום טוב" לרבי. מלוויו מלאו בקשתו וכשהגיע אל הרבי ואמר לו "גוט יום טוב", התפתח ביניהם הדו-שיח דלהלן:

הרבי: המאמין אתה שאם ירצה השי"ת, אתה יכול מיד לראות בעיניך?

הסומא: כן, אני מאמין!

(וכאן היה רבי משה מעיר ואומר: נו, יהודי באותן השנים, ובמיוחד בהתחשב מיהו השואל ששואל זאת, מובן שענה לו 'כן' בכל לבו).

הרבי: לא, אין זה נחשב לאמונה. אני שואל האם אתה מאמין באמת?

הסומא: כן רבי, אני מאמין באמת.

הרבי: לא זו אמונה אמתית, שאלתי היא: האם אתה מאמין באמונה שלמה ללא שום ספק וספק ספיקא, שאם הקב"ה רוצה, תהיה מיד בריא בעיניך ככל אדם?

הסומא: ודאי שכן.

הרבי (ממשיך ועומד על שלו): האמונה שלך לא נחשבת עדיין לאמונה שלמה.

הסומא: אמונתי אמונה שלמה.

כך נמשך הויכוח משך זמן, כאשר כל אחד מחזיק בדעתו בעקשנות. עד שהסומא התפרץ וצעק: רבי! איך גלייב [אני מאמין]! מיד נפקחו עיניו והחל לראות ככל האדם. (על אבותינו ועל יחוסם, עמ' 218)

 

אם צדיקים אחדים חרתו על דגלם דרישת אהבה ויראה, ואחרים התבוננות ושכל אלוקי, הרי עיקר עניינו של רבי שלמה מקרלין הייתה האמונה האיתנה (כפי שהמאמין הראשון היה אברהם אבינו, המכונה בתנ"ך "איתן האזרחי"). רבי שלמה בא ללמד כי אין דבר העומד בפני אמונה אמתית בה' יתברך, משום שה', יוצר בראשית, אינו מחויב לחוקי הטבע שהוא ברא. אדרבא, כאשר הקב"ה משדד את המערכה שמו מתקדש. היהודי בסיפור לא חפש 'מופת', הוא בסך הכל רצה לומר 'גוט יום טוב' לרבי שלמה, אבל רבי שלמה ראה בודאי שזו עת רצון, וקפץ על ההזדמנות לקדש שם שמים. לכן גם לא זקף הצדיק את המופת לזכותו וברך את הסומא, תחת זאת עמל לעורר ביהודי אמונה טהורה בה' יתברך, ובדרך ממילא החל זה לראות מיד לאחר מכן.

גם זמן התרחשות הסיפור, ביום טוב, קשור למופת הזה: "יום" היינו אור וראיה, והוא "טוב", כלומר ראיה טובה... אפילו מצוות היום, עלייה לרגל, קשורה קשר הדוק בחוש הראייה: בתורה נאמר כי המצווה היא "להראות", ובחז"ל היא נקראת "ראיה".

התלות של הראיה באמונה, מקשרת בין חודש ניסן, לשון נס, שכוחו הפנימי הוא אמונה, לבין חודש תמוז – בו חל היארצייט של רבי שלמה – לו שייך חוש הראיה על פי ספר יצירה. זהו סוד ה"קביעה הרצונית" המתחילה באמונה, עוברת דרך הרצון והשכל ומגיעה עד לראיה (וראה עוד בספר 'לב לדעת', מאמר אמונה וביטחון פרק ח'). הקשר הישיר כאן בין קצוות התהליך, הוא בסוד "עד מהרה ירוץ דברו": מאמונה בעל מודע ועד לראיה גשמית ממש.

גם היום כולנו עורים. "נגששה כעורים קיר, וכאין עינים נגששה". הרבי אומר שהמשיח כבר כאן, ועלינו מוטל רק לפקוח את העינים  ולראות זאת. הרבי אף מציע את הדרך הישרה והקלה לכך, לימוד ענייני גאולה ומשיח. זו סגולה חב"דית של הבנה והפנמה, אך לדרכו של רבי שלמה מקרלין, ודאי היה מורה על חיזוק האמונה, גילוי נקודת האמונה האיתנה שהיא ירושה מאברהם אבינו בלב כל יהודי.

אך מה אופייה של האמונה אותה מבקש הצדיק לעורר?

 אם לדייק בלשון המספר, במשך כל הדיון היהודי ענה לרבי בלשון הקדש: 'אני מאמין'. אך בסופו של דבר, הוא התפרץ וצעק את אמונתו באידיש: 'איך גלייב!', ואז החל לראות. מכך ניתן ללמוד, כי כאשר יהודי מבטא את האמונה השלמה והאמתית, מעצם הנשמה שלו, הוא עובר לדבר במאמע-לשון [שפת אם]. המלה אמונה מתחילה באותיות אם, והיא מוטבעת בנו ברחמה -  שעל כן יהודי מוגדר בהלכה כמי שנולד לאם יהודיה...

מהי הגימטריא של הביטוי העברי, "אני מאמין"? 202, או רב. בכתבי האריז"ל מבואר, כי זהו מספר הניצוצות שנתבררו בגלות מצרים (מתוך רפח הניצוצין שנפלו בשבירת הכלים, בסוד הפסוק "וגם ערב רב עלה אתם"). ומהי הגימטריא של הביטוי האידי, "איך גלייב"?  86, או פו! זהו בדיוק מספר הנצוצות שנשארו לאחר גלות מצרים, אותם עלינו להעלות ולתקן עד ביאת המשיח.

על פי הסיפור הזה, האמונה הרגילה והשגורה טובה דייה בשביל יציאת מצרים. אך בשביל הגאולה האמיתית והשלמה, הפודה את פו הניצוצות האחרונים והופכת את שם אלהים מסתם 'הטבע' לכלי הוי', צריך להגיע לאמונה שמתפרצת מעצם הנשמה. אמונה כזו לא מתבטאת בשפה שאולה, תהיה קדושה ככל שתהיה. זאת מבטאים רק בשפת אם – איש איש בשפת אמו.

 a

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION