הבעל שם טוב| מי שאמר לשמן וידלוק...

אצל הבעל שם טוב דלקו נרות של קרח. האם גם אנחנו נוכל להדליק את האש?

 

סיפר הרבי הריי"ץ, מה ששמע מאביו הרבי הרש"ב: בשנת ה'תקע"ט התוועד פעם הרבי הצמח צדק עם החסידים, ואמר אז שאצל הבעל שם טוב דלקו נרות של קרח, ואילו כיום גם חסידים בעלי ידיעה והשכלה הם קרים.
הבעל שם טוב, סיפר הרבי הצמח צדק, אהב מאוד אורה. אורבגימטריא רז, מי שיודע את הסוד הפנימי של כל דבר – הוא יכול להאיר. פעם אחת היה לתלמידי הבעל שם טוב רק נר אחד, והבעל שם טוב עמד להיכנס. הצטערו התלמידים מאוד כי ידעו שהבעל שם טוב אוהב אור, ולא ידעו מה לעשות.
כשנכנס הבעל שם טוב, אמר: אצל יהודים צריך להיות אור, עבודתי היא להאיר בבני ישראל! ויענו התלמידים שלא יכלו להשיג יותר מנר אחד. אז הורה הבעל שם טוב להוריד מהגג נטפי קרח ולהדליקם. התלמידים עשו כך, ו'נרות' הקרח דלקו.
אחר ניגן הרבי הצמח צדק בדבקות, ואמר: אצל חסידי ותלמידי הבעל שם טוב דלקו והאירו נרות של קרח, ואילו אצל החסידים כיום חושך וקר. והרבי הרש"ב היה מספר סיפור זה ומסיים: הסבא (הצמח צדק) גילה את ה"אש תמיד תוקד" של הנשמה – שדרכי החסידות יאירו את הבתים החסידיים. שהיכן שיהיו, בכל מרחבי עולם וקצווי ארץ, יצליחו להאיר אור תורה.
[ספר השיחות הש"ת עמ' 174]

"עבודתי היא להאיר בבני ישראל!" אמר הבעל שם טוב, והרבי הרש"ב מפרש כי אותו אור הוא אור התורה. אך אם בגלוי נראה כי התורה מאירה את העולם מבחוץ, מלמעלה, הרי ככל שזוכים לרזי תורה מבינים, כי אור התורה נמצא בתוך העולם ממש. לכן, כשיודעים לעמוד על סודו של הקרח – גם הוא הופך לנר מאיר.

כדבר הזה כבר היה לעולמים, במעשה רבי חנינא בן דוסא שאמר לבתו: "מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק". ובכל זאת כאן מחודדים הדברים עוד יותר, שהרי הקרח הקר הוא היפך האש המחממת.

עיקר עבודת הבעל שם טוב איננה בנרות הקרח – גם במופתים שהוא מחולל הוא מכוון בעיקר להאיר בבני ישראל. את נטיף הקרח מספיק היה, בהוראת הבעל שם טוב, להצית באש פשוטה. אך מה צריך אדם לעבור, כדי שיהפוך לנר אלוקי? ניתן לומר כי התהליך הזה מזכיר מאוד את הפוטוסינתזה שבמין הצומח: ראשית מקבלים אור מלמעלה, אור תורה. האור הזה נקלט בנפש האדם, ומזכה אותו בגילוי רז. לאחר מכן, בכח הרז שזכה לו, יכול האדם להאיר מתוכו גם את סביביו.

התהליך הזה הוא העולה משני חלקי הפסוק הסותרים לכאורה: "כי אם בתורת ה' חפצו", "ובתורתו יהגה יומם ולילה". האם תורת ה', או תורתו של הלומד? והתשובה כבר מובנת, כדברי הגמרא: "בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה, ולבסוף נקראת על שמו". בתחילה האור מאיר את האדם החשוך, ובהמשך – האדם עצמו יכול להאיר ולחמם את החושך והקור סביבו:

בסיפורנו נאמר שהבעל שם טוב אהב אור, ובמקום אחר מובא שהיה מברך תמיד את ילדי ישראל שיהיו 'יהודים חמים'. וראה בספרנו סוד הוי' ליראיו בשער "שמש הוי'", שארבע תכונות לשמש: אור, חום, מרפא וצמיחה (כנגד ארבע אותיות שם הוי'). אור וחום שוכנים יחד אצל הבעל שם טוב, בבחינת "תרין רעין דלא מתפרשין". אמנם לאמיתו של דבר, כל ארבע התכונות התגלו בו. שהרי היה 'בעל שם' שעסק ברפואת הגוף והנפש, וכן היה "זורע צדקות מצמיח ישועות" לכלל ולפרט בכל עת, וניצוץ "איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" (זכריה ו, יב).

כבר בדורו של הצמח צדק, ארבעה דורות בלבד לאחר מכן, מורגש חסרונו של הבעל שם טוב ושל נרותיו. כי הנר מאיר ומחמם, והרבי הצמח צדק קובל על כך שאצל חסידים היום חושך וקר. האור הוא במוחין שבראש, דעת אלקים בהירה וזכה. אותם רזי תורה המאירים את המוחין, מחממים את הלב ברגשי קודש של אהבה ויראה לה' יתברך. גם ההתוועדות, שבמהלכה סיפר הצמח צדק את הסיפור הזה, היא מעמד שתפקידו לעורר בעיקר את החום הלבבי אצל משתתפיו.

דברי הרבי הרש"ב באים להמתיק את קבילתו של הרבי הצמח צדק. בכלל, אין צדיק מתלונן או מבקר אלא אם כן בכוונתו לתקן. הרבי הרש"ב מסביר שתחושת החסרון החריף שחש בו הרבי הצמח צדק, היא שהביאה אותו לפעול ביתר שאת להבערת אש בנשמה ולהעלאת האור בבתים החסידיים.

אפשר להתבונן במצב ולהסיק מתוכו שאכן, יד ירידת הדורות היתה בחסידים ואורם הולך ומידלדל. הרי חסידות מטבעה היא גילוי רזים פנימיים, ולומדיה אמורים להיות נרות להאיר בכל דור ודור – ממש כדורו של הבעל שם טוב! מדוע, איפוא, אין הדבר כך?

אך אפשר גם להתבונן בעומק יותר, ולהבין שאמנם ירידת הדורות היא גזירה המובנית בטבע העולם, אך הטוב לעולם אינו הולך לאיבוד – אלא מוצא לו דרכים אחרות להתבטא בהן. בימי הבעל שם טוב היה כל תלמיד איש המעלה. גם אם לא יכול כל אחד להדליק את הקרח, היו הכל יכולים להאיר ולחמם במידה רבה את הסובבים אותם. בדורות המאוחרים יותר, עברה סגולת האור מן הפרט אל הכלל. זו משמעות האור המאיר בבתים החסידיים – אותו אור שזכו לו יחידים בעבודתם, הפך לנחלת הכלל כולו. הבתים החסידיים מאירים אהבה ויראה בטבעיות פשוטה, ויש בכך משום עילוי גדול לעומת דורות עברו.

ותקנה נוספת שפעל הרבי הצמח צדק: שהיכן שיהיו יצליחו להאיר אור תורה. כשהאור נחלש, העצה היא להאיר על הזולת. "ומתלמידי יותר מכולם" – אור חוזר עולה מן המקבל ומאיר על המשפיע, וחוזר חלילה. שלהבת מצטרפת לשלהבת, כשהיא מפרה ומרבה אותה עשרת מונים. בפרט בדור האחרון אנו רואים, איך כל הלהט שהושקע בזמנים עברו בעבודת התפילה, משמש כעת כמנוע שאינו יודע ליאות למשימת השליחות – להאיר אור תורה בכל מרחבי עולם וקצווי ארץ כפשוטו ממש.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION