רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב | הפרה עלתה לשמיים

איך פרה עולה לשמים? על ביטחון, צדקה ואהבה בלתי נגמרת בחיי הזוג הצדיק מזלוטשוב

רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב נולד בשנת תפ"ו, לאביו רבי יצחק מדרוהוביטש. תחילה, רבי יצחק התנגד לבעל שם טוב, אולם בהמשך הפך למעריצו ושלח אליו את רבי יחיאל מיכל, שהיה לתלמידו ואף שימש אותו שנים אחדות. רבי מיכל הלחין ניגונים נפלאים, כשהמפורסם שבהם נקרא "התעוררות רחמים רבים". בשעת פטירתו ביקש הבעש"ט מתלמידיו לשיר ניגון זה, ובסופו הבטיח לכל אדם שישיר את הניגון הזה בהתעוררות לתשובה, שהוא יצטרף לשירה בכל מקום שיהיה ויעורר עליו רחמים רבים לפני ה'. היה הראשון מבין צדיקי החסידות שאיחר את זמן התפילה, באומרו: "בדומה לשבט דן, הצועד בסופו של מחנה ישראל ואוסף את האבדות, אוסף אני את כל התפילות חסרות הכוונה ומעלה אותן למקורן". הוא התפרסם כדרשן בחסד, וכיהן כמגיד מישרים בקהילות ברודי, קאלק, זלוטשוב ויאמפאלי. שימש כמגיד בזלוטשוב עד פטירתו וקבורתו ביאמפאלי בכ"ה אלול תקמ"ו.

כשהתחתן רבי יחיאל מיכל, קיבל מחותנו נדוניה עצומה: אלף גילדין, שנחשבו הון עתק. הצדיק חשב תחילה להשקיע את הכסף בעסק, ולהנות כל חייו מהכנסה בטוחה שתאפשר לו ללמוד בנחת. אך לאחר מכן, החל לחשוב: אם תהיה לי פרנסה קבועה כל החיים, מה יהיה עם הביטחון בקדוש ברוך הוא? לכן, במחשבה שניה,  החליט החתן הצעיר להיפטר ממחצית הסכום ולחלק אותו לצדקה. קם והכריז: כל עניי העיר מוזמנים לקבל מתנה הגונה!
חברך חברא אית ליה, ולא נשאר עני שלא שמע על המציאה. רבי יחיאל חילק וחילק, וכל עני קיבל נדבה גדולה מתוך חמש מאות הגילדין. אזל הכסף, העניים יצאו מרוצים, אבל רבי יחיאל מיכל המשיך לחשב: הרי החמש מאות גילדין שנשארו גם הם פרנסה בטוחה! ומה יהיה עם הביטחון בה'?...
פרסם שוב לכל העניים, ושוב חלק ביד רחבה, עד שנגמר כל כסף הנדוניה שקיבל. ומה בכל זאת שמר לעצמו? פרה. בכל בקר אשתו יצאה לרפת, חלבה את הפרה ומכך התפרנסו. אבל לא עבר זמן רב, והוא החל לחשוב שוב: איפה הבטחון שלי בקב"ה? 
קרא לשוחט שישחט לו את הפרה, ובאותו יום חלק את כל הבשר לעניים. למחרת בבקר באה הרבנית לחלוב את הפרה, והנה אין פרה. פנתה לבעלה ושאלה: מה קרה לפרה? השיב רבי יחיאל: היא עלתה לשמיים. אשתו הצדקת הבינה מיד את הכוונה, קיבלה זאת באהבה ואמרה: ה' יעזור... 
עבר זמן מה, והגיעה אל הרבי ר' מיכל'ע כלה עניה שאין לה פרוטה לפורטה להוצאת החתונה, ובכתה לפניו על  שאין לה שמלת כלה לחתונה. הלך רבי מיכל לאשתו, וביקש ממנה שתתן את שמלתה היחידה לאותה ענייה. הצדקת הסכימה בחפץ לב, ולעצמה תפרה שמלה מבד של שק. כך חי רבי מיכל רוב ימיו בעניות גדולה, ורק באחרית ימיו זכה לעשירות.

 

דבר ראשון הבולט מן הסיפור הוא מאמר חז"ל, "הכל מן האישה". כמה שיכלה להקפיד ולהצטער על מעשיו של בעלה, היא בחרה ללכת בתמימות עם דרכו בקודש. אפילו הכסף אותו חילק בנדיבות, בא לו כתוצאה מנישואיו איתה... אולי אפילו כל המחשבות אודות הביטחון והעניים, באו בעצם מכח צדקותה שלה.

הדבר השני הוא, אהבת ישראל המופלאה של זוג הצדיקים. גם לאחר שנתנו וחזרו ונתנו, גם כאשר לא היה להם כל משען גשמי לבטוח בו, המשיכו לתת אפילו מבגדיהם שלעורם. נתינה זו מגלה בחדות כי גם כאשר דאג רבי מיכל למידת הביטחון של עצמו, בתוך ליבו דאג בעיקר לנצרכים שבעירו.

לכל אחד מגדולי הצדיקים, הבעל שם טוב ותלמידיו, ישנו ווארט מיוחד לגבי אהבת ישראל. כל צדיק הדגיש בסגננו המיוחד עד כמה זו "אהבה רבה", בלי גבול וסייג. הוא היה אומר, כי אם היו לוקחים את כל האהבה של כל ההורים לילדיהם ומקבצים את כל האהבה יחד – כל האהבה הזו לא תגיע לאהבה שהקב"ה אוהב את הרשע הכי גדול שבישראל. ואחר כך המשיך ואמר לגבי עצמו: אם אני רואה יהודי שיוצא מ'בית חטאים' [כך כינה זאת], אהבת ישראל שלי אל אותו יהודי לא תשתנה בכהוא זה. בסך הכל אראה אותו כאילו נפל ושבר את ראשו, והוא זקוק לעזרה ראשונה דחופה – הרחמים רק יעצימו את האהבה שאני חש לו.

כשקוראים ביטוי כזה, יכולה לעלות שאלה: מה היה רבי מיכל עושה, אם היה רואה יהודי העומד להיכנס לאותו בית חטאים? כיצד נוהגים ביהודי העומד לשבור את ראשו במתכוון?

ראשית, וודאי שהאהבה תישאר במקומה. אולם יחד עם זאת, בוודאי ישתדל רבי מיכל בכל כוחו "לאפרושי מאיסורא [למונעו מאיסור]". כמו משה רבנו, ש"אוהב ישראל היה", ובכל זאת קצף ורגז על אנשי החיל במלחמת מדיין, על מנת להפרישם מאיסור. ישנם יהודים יראי שמים, היכולים אף לזרוק אבנים על החוטא במטרה למנוע ממנו לחזור על כך. בוודאי שאם יש בכך כדי למנוע איסור חמור, הרי שזו הצלה של ממש. אך האם זה מועיל?

לאור הניסיון הרב שהצטבר, נדמה שלא כל כך. בפרט שלא כל אבן נזרקת מתוך אהבת ישראל צרופה כשל רבי יחיאל מיכל. בבדיחות ניתן לומר כי רבי מיכל'ע, לשיטתו, בוודאי יעדיף לזרוק עליו יהלומים... הלא הוא מומחה בהשלכת ממונו לכל רוח, והיהודים הם עצמם יהלומים טובים. אם כן, ראוי שימצא מין את מינו!

ואם נחזור לנימה רצינית יותר: ישנו סוג נוסף של אבנים, מחוץ לאבני רחוב או אבני חן. בספר יצירה מכונות האותיות 'אבנים', והמילים הנבנות מהן – 'בתים'. זריקת אבנים יעילה באמת, היא זריקת אבני אותיות ומילים – ולרוב רצוי שגם הן יהיו מהסוג היפה והמאיר, ולא הזול והפוצע. זריקת אבן כזו, מתוך אהבה ורחמים, מובטח לה שתכנס אל הלב ותפעל את פעולתה.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION