הרב הלל ליברמן הי"ד | עד מקום שכם

 

הרב הלל אליהו ליברמן נולד בניו יורק בשנת תשכ"ד, להוריו הרב זבולון זצ"ל והרבנית ברכה תבדל"א. בגיל עשרים עלה הרב הלל לארץ על מנת להשתקע בה, הגיע לישוב אלון מורה הסמוך לשכם והחל ללמוד בקבר יוסף, בישיבת 'עוד יוסף חי'.  באלון מורה הכיר את רעיתו יעל תבדל"א, ושם נולדו שבעת ילדיהם: יהודית, יסכה, משה יאיר, חיה רחל, לאה, יוסף ואיילת-אהבים. בכל עיסוקיו, נשאר הרב הלל מחובר לקבר יוסף הצדיק. כאשר לא היה יכול להגיע אליו, היה מביט שוב ושוב מחלון ביתו לעבר הציון. הסכמי אוסלו וגם הפיגועים שבאו אחריהם זעזעו מאוד את ליבו, בעוד בשכם ובקבר יוסף האחיזה היהודית הלכה ונחלשה. בערב ראש השנה תשס"א החלו התפרעויות קשות בכל הארץ וקבר יוסף הותקף שוב ושוב בידי הערבים, וכל אלה הצטרפו לתמונה של חילול השם ששברה את לבו של הרב הלל.  בליל שבת-תשובה, ח' בתשרי תשס"א, נטש צה"ל את קבר יוסף – הנקודה היהודית האחרונה בשכם – לידי האויב הערבי. באותה שבת לא יכל הרב הלל לעצום עין, למד תורה כל הלילה ובבוקר טבל במקוה. בדרך לבית הכנסת שמע על נטישת קבר יוסף, ובלי לומר מלה התחיל ללכת אל המקום שאהב. בדרך לקבר יוסף תפסוהו המחבלים, והוא נהרג על קידוש השם. חלק מתורתו יצא לאור בספר 'אהבת הארץ', והשיר שכתב על שכם וקבר יוסף מתנגן בגבעות השומרון.

סיפרה רעייתו, יעל ליברמן: "אין לי אוויר, הנפש שלי כבר לא מכילה את הגלות", כתב הלל פעמים רבות לעצמו ולחבריו. מקור התסכול הגדול שלו, היה ההתלבטות בין כיבוד הורים ליישוב ארץ ישראל. ההורים רצו כמובן שילמד, יתחתן, ואולי בהמשך יעלה לארץ... אך בהלל בער הרצון לעשות זאת כאן ועכשיו. ממש ביום שבו סיים את התואר הראשון בישיבה יוניברסיטי, עלה על מטוס.
"את תעודת התואר תשלחו לי בדואר",ביקש מהוריו. "התעודה היחידה שאני רוצה עכשיו זו תעודת עולה...".  כל עולה חדש זכאי לנהג מונית שייקח אותו משדה התעופה אל מחוז חפצו.הלל נכנס למונית ושאל את עצמו, לאן? ירושלים, חברון, היכן מקומו? ואז אמר לעצמו: אני אעשה מה שסבא שלי עשה: "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורה".את היישוב היהודי הסמוך לשכם, הכיר הלל כבר קודם כאשר שהה בארץ במסגרת שיתוף פעולה בין אקדמי. יותר מאשר למד, הוא טייל בארץ לאורכה ולרוחבה... כך הוא הגיע גם לאלון מורה וחש חיבור עמוק למקום".
בהשגחה פרטית, גם יעל שהתה שם אז. "התארחתי אצל חברה,שניסתה לשכנע אותי להשתקע ביישוב. האמת, לא היה קשה... הנוף,ההיסטוריה שלנו כעם... את יוצאת לחצר ומולך הרי גריזים ועיבל. כאן, לאן שלא מסתכלים, נמצא התנ"ך."גרתי תקופה ביישוב, ובינתיים נרשמתי ללימודים. ביום שעמדתי לעזוב, הלל נחת.'נפגשנו' ליד הטלפון הציבורי – הוא רצה להתקשר הביתה להודיע שהגיע בשלום, ואני הייתי צריכה לקבל שיחה. ביקשתי ממנו שיחכה כמה דקות עד שיתקשרו אליי... זו למעשה הייתה ה'פגישה' הראשונה שלנו".
כמה חודשים לאחר מכן, התקיימה החתונה. "מצאתי את עצמי נשואה לצדיק. צדיק ממש. שום דבר לא כלאחר יד, הכול ברצינות ובדביקות, מכל הלב". למשל, מספרת יעל, הלל החליט שאיננו אוכל גידולים שאינם של ארץ ישראל. "הוא אמר לי: כל חיי השתוקקתי לעלות לארץ, ועכשיו כשנכנסתי אליה, אני רוצה שהיא תיכנס בי". בהתחלה לא התרגשתי. אז נקנה רק תוצרת הארץ. אבל אז גיליתי שזה אומר בלי קפה, בלי תה, ועוד הרבה מוצרים בסיסיים.
בשנה השנייה לנישואינו, נסענו לארה"ב. זה היה ערב פסח, והרגשתי רע בשביל ההורים של הלל, שהנסיבות לא אפשרו להם להגיע ארצה.בוא ניסע אליהם', אמרתי, אבל הוא כמובן לא רצה לצאת מהארץ. פנינו אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל, והוא פסק: תעשו את החג עם ההורים. "למרות שעמדנו לעזוב את הבית לכל החג, סידרנו וניקינו אותו לגמרי מחמץ. הקרוואן כולו היה מקורצף וכשר לפסח. אני זוכרת שהמונית כבר חיכתה לנו בחוץ, ואז הלל התעקש שנניח נייר כסף על השיש... 'אבל אנחנו לא פה בחג!', לא הבנתי, והוא נחוש: השיש צריך להיות מכוסה בחג. אני זוכרת את עצמי יושבת במונית, תינוקת קטנה בידיי ומזוודות בבגאז', ובעלי מצפה מהר את השיש בנייר כסף...
הגענו לניו יורק. חגגנו ביחד עם המשפחה של הלל את לילות הסדר, ואז, במוצאי החג השני, שמענו שהיה פיגוע באלון מורה. הלל לקח את זה קשה מאוד. הוא בכה ואמר, 'אני מוכרח להגיע להלוויה, אבל קודם אני נכנס לרבי לקבל ברכה עבור הפצועים'. (אני יודעת שלפני שעלה לארץ הוא נכנס ל'יחידות', וגם לקראת החתונה הוא כתב לרבי. באמצע החופה שלנו הגיע מברק ברכה מהרבי, וקיבלנו גם מכתב על כל לידה. הלל כתב הרבה לרבי, דיווח לו על המתרחש באלון מורה. אחרי שנרצח, מצאתי מגירה מלאה במכתבים שכתב לו. הוא גם ארגן את מבצע הדפסת התניא בנחלת יוסף הסמוכה לשכם)". מיד כששב מהרבי, הודיע הלל שהם חוזרים לארץ. "אז הבנתי למה לצפות את השיש...".

הגעגועים לארץ, היציאה ממנה והשיבה אליה, היו עניינים מרכזיים בחייו של הרב הלל הי"ד. כבר בהיותו כבן חמש באו הוריו לבקר בארץ ישראל, ומאז נקשרה נפשו בארץ הקודש והוא חלם לעלות אליה. גם בסיפור שלנו, ירד הרב הלל מהארץ  למספר ימים, כשהוא "אנוס על פי הדיבור" של כיבוד אב ואם, ומיד שב אליה בכדי להיות קרוב למקום וליהודיו בשעתם הקשה (ואפילו בזמן ששהה בחו"ל, אכל רק מזון שהביא עמו מהארץ!).

והנה, אף על אברהם אבינו, דמות המופת בחייו, אמרו חז"ל כי עלה אל הארץ בגיל שבעים, שב לחרן אל אביו להשיבו בתשובה, ולאחר מכן חזר לארץ ישראל. באותו פרק זמן בו שהה בארץ, התקיימה "ברית בין הבתרים" – שמופיעה בתורה מאוחר הרבה יותר מעליתו השניה ארצה (ומעניין לציין כי על פי תלמידי האר"י, ברית בין הבתרים התקיימה בשכם! מכך עולה כי כמו הלל, גם אברהם ביקר בשכם, חזר לחו"ל, ומיד כששב לארץ נסע אליה).

החזרה לארץ, וגם ההופעה של הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה", הם תופעות מובהקות של תשובה – תשובה מאהבה, מידת אברהם אבינו. אברהם העברי חוזר אל העבר, והופכו לזכויות. זאת יכול לעשות רק היהודי הראשון, מפני שגוי שב רק מכאן ולהבא, ואין לו כח של תשובה מאהבה.

כיצד עושים זאת? בכח ה"לך לך". יהודי הוא חייל בטבעו, והולך למשימתו בלי לדעת לאן. דווקא ההליכה אל העתיד מאהבה גמורה, בלי לשים לב למה שהותיר מאחור, משנה בדרך ממילא את עברות העבר והופכת אותם לזכויות.

גם בהליכתו האחרונה, כשרץ אל יוסף הצדיק בלי להתחשב בחיות הטרף שהשתוללו בדרך, הלך בדרכי אברהם אביו: אברהם אבינו בא לשכם כאשר "הכנעני אז בארץ", ולא התחשב בסכנות שיכלו לצמוח מכך. בניגוד לרבי עקיבא, המאופיין במסירות נפש של גבורה, אברהם אבינו לא חיפש למות על קידוש ה' באופן של "מתי יבוא לידי". הוא פשוט הולך, לא מפחד וגם לא חושב על מסירות נפש, ואם ימות יקבל זאת בשמחה. זו מסירות נפש של חסד.

אך במסירות נפש כזו יכול להיות גם חיסרון: כיוון שאברהם אבינו לא מת בפועל, מי יאמר שזוהי מסירות נפש? אולי זהו רק חוסר התחשבות בסכנה? לשם כך יצא מאברהם אבינו הרב הלל הי"ד. אכן הרב הלל מצדו היה צדיק גמור ומסר את נפשו כאותו כובס שמסר נפשו בלוויית רבי, שכן הליכתו ללא חת ומורא באדמת הקדש – שטות דקדושה אמיתית – היתה לצנינים בעיני המרצחים השפלים, אך ודאי שאין במעשה זה הוראת דרך לרבים, המצווים לנהוג כדברי ההלכה הפסוקה: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION