רבי צבי הירש מרימינוב | טעויות של צדיקים

האם צדיקים יכולים לטעות? שלושה סיפורים קצרים, נותנים כל אחד תשובה קצת אחרת 

רבי , נולד לרבי יהודה לייב כץ ורעייתו שפרינצא. בגיל עשר התייתם משני הוריו, ונמסר לחייט שיגדלו בתמורה לעזרתו במלאכה. בגיל 15 נמשך לחסידות ונסע לרבי אברהם משה מפשעווארסק, ששלחו לרבי מנחם מענדיל מרימנוב ללמוד ממנו. הוא החל לעסוק בעבודות פשוטות בבית הצדיק, עד שפעם נאלץ המשמש למסור לידיו את סידור מיטתו של הרבי. מאז הרגיש רבי מנחם מענדיל במעלתו ומינהו למשמש. לבד מרבו לא הכיר בו כמעט איש, והוא נחשב למשרת פשוט. אף שהרימנובער הורה לתלמידיו ללכת אחר פטירתו לרבי צבי הירש, רצו החסידים להכתיר את בנו רבי נתן לייב לאדמו"ר. רבי נתן לייב סירב מפני צוואת אביו, אך רבי צבי הירש עצמו מאן להתנהג באדמו"רות ונסע לחצר ידידו רבי נפתלי מרופשיץ. לאחר פטירת רבי נפתלי בשנת תקפ"ז, עדיין לא מינו חסידי רימנוב ממשיך, והעדה התנהלה על ידי זקני החסידים. כשחזר רבי צבי הירש לרימנוב הכתירוהו כאדמו"ר וחסידים רבים ואף אדמו"רים נסעו אליו. נפטר ביום ל' בחשוון. נקבר ברימנוב, בסמוך לאוהל רבו רבי מנחם מענדיל.

רבי צבי הירש מרימנוב היה נערץ על גדולי הצדיקים בדורו, ביניהם רבי חיים מצאנז שאף היה נוסע אליו מזמן לזמן. כיוון שכך, היו חסידי צאנז שנסעו גם הם לרבי מרימינוב.
שבת אחת, לפני הקידוש, נטל הצאנזר בשמים לברך עליהם כמנהג האר"י. אך במקום לברך "בורא מיני בשמים", טעה ובירך "ברוך אתה הוי' ... בורא מיני מזונות"!  החסידים תמהו  ואולי אפילו נבהלו, אך אחרי שבת הגיעו קבוצה של חסידים ששבתו אצל ר' צבי הירש, וסיפרו בהתלהבות עצומה: "שמעתם? בליל שבת ברימינוב הרבי ברך על הבשמים "בורא מיני מזונות"!... 

מעניינת העובדה, כי בצאנז התייחסו החסידים לטעות כקושיה חמורה ואילו ברימנוב התפעלו מכך החסידים. אמנם אין לדעת מה פשר הטעות הכפולה, אך העובדה כי שני הצדיקים טעו בה בו זמנית מוכיחה כי יש דברים בגו. כך משתקף מסיפור אחר אודות הצאנזר, בו ניתן גם הסבר ל"טעות":

בליל שבת אחד, בזמן הטיש, הגישו את הצימעס [לפתן גזר מתוק] לשולחן, ופתאום ברך עליו הרבי "ברוך אתה ה'... בורא פרי האדמה". אמנם זו ברכתו, אך על פי ההלכה אין לברך דבר הבא בתוך הסעודה. החסידים תמהו –  מה נשתנה הלילה הזה, שהרבי מברך פתאום על הצימעס?! לאחר השבת העז אחד החסידים לשאול את הרבי מה היה, ורבי חיים סיפר: שבשמים הביאו רב חשוב לדין, על שפסק ב'לומדות' שלו שצימעס הואמאכל שצריך לברך עליו בסעודה. רצו לעשות בו דין קשה, על שפסק נגד ההלכה, אך אמרו שאם היה עוד צדיק אמתי שיברך גם הוא על הצימעס אפשר להקל עליו. ר' חיים שמע מכאן מה שקרה למעלה, והיות ששמע זאת הוא ברך – אף על פי שזו ברכה לבטלה על פי דעתו – במסירות נפש לטובת אותו רב.

במבט ראשון נראה כי אכן, "צדיקים לא טועים". אמנם שני סיפורים אחרים, שעוסקים גם הם ביחס בין רבי צבי לצדיקים האחרים בדורו, מעלים קושיה גדולה על כך:

מסופר, כי לפני הסתלקות של רבי מענדלי ממרימינוב חלם תלמידו המובהק, רבי נפתלי מרופשיץ, כי מביאים עטרה ומכתירים את ר' הירש משרת. בשבילו היה זה חלום מבהיל, כי אם מכתירים את המשרת – והרי "אין מלכות נוגעת בחברתה" – זה סימן לא טוב לגבי הרבי. מה עשה רבי נפתלי? הבריח את ר' הירש משרת מהחצר. אך ללא הועיל – זמן קצר אחרי כן הסתלק רבי מענדלי. על כך אמר ר' צבי הירש, כי אם לא היה רבי נפתלי  מגרש אותי הייתי פועל אריכות ימים לרבי...

רבי נפתלי מרופשיץ, מגדולי צדיקי הדור, פעל למען מטרה חשובה: אריכות ימיו של רבו. אבל המעשה התברר כטעות איומה, שפעלה את ההפך הגמור! כך קרה גם לרבי חיים מצאנז,בתחילת נשיאותו של ר' צבי-הירש משרת:

יהודי מסכן, עני מרוד וחשוך בנים, והתחנן לרבי שיברך אותו בזרעא חייא וקיימא. הרבי הסכים, אך דרש סכום אדיר של כסף – כך הייתה דרכו בקודש. היהודי יצא מהרבי בבכי, ורבי חיים מצאנז עמד בחוץ ושמע את הסיפור. ריחם עליו רבי חיים ואמר לו: אברך אותך בהרבה פחות כסף, רק כמה גרושים לפדיון. היהודי שמח מאוד, ונתן את הכסף הדרוש לדברי חיים שברך אותו. לשנה הבאה נולד בן לזוג העני, אך דא עקא, שכעבור חודש נפטרו האמא והבן... אמר הדברי חיים, שעל כך התחרט כל חייו, שהתערב בענינים של ר' הירש. 

רבי צבי הירש הוא צדיק של מידת המלכות. מצד אחד הוא נוהג בגדולות, קוצב סכומי עתק למתברכים ממנו ולא נרתע מביקורת שמתחו עליו בשל כך. מצד שני, הוא התגלמות השפלות והענווה, פנימיות מדת המלכות. רבי צבי נהג כמשרת גם כשהיה כבר מגדולי התלמידים ברימינוב, וגם כרבי הצניע את גדולתו תחת מעטה של פשטות. הטעויות שסבבו אותו נבעו גם מכך - גם הגדולים ביותר עלולים לטעות, וסביב למלכות בפרט מתרחשות טעויות רבות. האמרה "אין אדם עומד על דבר הלכה אלא אם נכשל בה" שייכת במיוחד לדיני המלך.

ישנן גם מדרגות שונות של טעות: טעות שניתן להסביר, כברכת הרבי מצאנז על הצימעס; טעות לא מוסברת, אך שמיימית – כברכת הצדיקים הידידים על הבשמים; וטעות שנראית כפשוטה, שתוצאותיה עלולות להיות מרות [ויש לציין שאף על טעויות מעין אלה אצל ה"צדיק יסוד עולם", אומר הרבי מליובאוויטש שיש בהן כוונה וסוד פנימיים].

מה עושים כדי להנצל מכך? ראשית, רק סיעתא דשמיא גדולה. אך סגולה לזכות לה היא אמירת הרבה תהלים – בגימטריא טעות... ומעבר לכך, מדת השפלות עצמה נותנת כח לעמוד בטעויות: של האדם עצמו, וגם של הסובבים. אדם שקנה את מדת השפלות, לא נבהל מטעויות וגם לא מחפש אחריהן. מלכתחילה לא חשב את עצמו למושלם, ואת הטעויות הוא מקבל כניסיון מן השמיים, שנועד להעמידו על האמת.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION