את/ה קודם!

המחלוקת על סדר בריאת השמים והארץ נוגעת גם לבנין העולם הפרטי של כל בני זוג - המתכון המנצח לשלום-בית.

העולם כולו בנוי על זוגיות, החל מתחלת התורה: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". מי קדם למי – השמים או הארץ, האיש או האשה? בדבר זה נחלקו אבות העולם – בית הלל אומרים "ארץ קדמה" ובית שמאי אומרים "שמים קדמו".

גם בית שמאי ובית הלל הם זוג מובהק – בית הלל, שמצד החסד, הם יחסית הצד הזכרי ("זכר חסדו") ובית שמאי, שמצד הגבורה, הם יחסית הצד הנקבי ("אשה יראת הוי'"). אם כן, כאשר בית הלל אומרים "ארץ קדמה" זו בעצם אמירת האיש 'האשה קודמת' וכאשר בית שמאי אומרים "שמים קדמו" זו בעצם אמירת האשה 'האיש קודם'. זהו המתכון המנצח לזוגיות טובה – כאשר האיש מקדים לעצמו את אשתו וצרכיה והאשה מקדימה לעצמה את האיש וצרכיו ודאי ישררו ביניהם אהבה ושלום-בית אמתיים.

נוסיף להתבוננות עוד ממד: שמים וארץ הם גם רוחניות וגשמיות. החתן המתוקן שרוי עד חתונתו בבית המדרש, עסוק ב"תורה מן השמים" ובהשתלמות רוחנית. אכן, מרגע כניסתו לחופה והתחייבותו בכתובה לספק את צרכי אשתו מתחולל אצלו מהפך – כעת עליו לדעת ש"ארץ קדמה", עליו להיכנס לעולם הגשמי ולקיים בעצמו "הנהג בהם מנהג דרך ארץ" ש"קדמה לתורה". לעומתו, הכלה בדרך כלל מציאותית יותר – עוסקת בצרכי הבית ומשתלמת בעניני העולם – אך עם החתונה נוספת לה דאגה רוחנית חדשה. אם עד כה היא בעיקר 'התבשמה' מעניני הרוח, כעת מוטלת עליה אחריות – "הכל מן האשה", היא המכתיבה את אווירת הבית ומכוונת ב"חכמת נשים" את מצבו הרוחני של בעלה. אם כן, הצהרת "ארץ קדמה" של האיש אומרת שעליו לדאוג לכל לראש לצרכיה הגשמיים של אשתו והצהרת "שמים קדמו" של האשה אומרת שבראש מעייניה נמצאת התקדמותו הרוחנית של בעלה.

אכן, לצד דעותיהם של הלל ושמאי מופיעה דעה שלישית (המיוחסת לרבי שמעון בר יוחאי, מחבר הזהר) – השמים והארץ נבראו כאחד, "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קֹרא אני אליהם יעמדו יחדו". החתן מקדים את הכלה והכלה מקדימה את החתן, אבל ביניהם עומד "השותף השלישי" ומביט בחבה בבני הזוג האוהבים והמשלימים זה את זו – הוא רואה את השוויון הפנימי שלהם ורוצה להשרות "שכינה ביניהם" דווקא בבית שמצליח לחבר רוחניות וגשמיות ולעשות לו יתברך "דירה בתחתונים". מבחינתו "יעמדו יחדו" – אשה ואיש, גשמיות ורוחניות – ורק כך יושלם העולם.

 

את ההשראה לכך מקבלים בני הזוג בעמידתם יחדיו תחת החופה, החופפת על שניהם כאחד, מחברת את הקידושין (הקשר הרוחני) והנישואין (הקשר הגשמי) ו'משחקת' בסדר שלהם – מקדימה במעשה את הקידושין לנישואין ובנוסח הברכה את הנישואין לקידושין: "מקדש עמו ישראל על ידי חֻפה [נישואין] וקִדושין".

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION