המרד הקדוש

חודש שבט מלמד איך להפוך פשע לשפע, ומה לעשות עם המרדנים

 "אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה". שלש-עשרה מדות הרחמים מקבילות לחודשי השנה (עם החודש הנוסף בשנה מעוברת). בחודש טבת למדנו על "נושא עוון" ובחודש שבט אנו מגיעים ל"וָפֶשַׁע", שפירושו כמובן "נושא פשע".

לתיאבון או להכעיס

מה ההבדל בין עוון לפשע? העוון נעשה במזיד ובמודעות, לא בשגגה וטעות. אבל הפשע הוא הרבה יותר חמור: זהו מרד! עבירה במזיד נעשתה מתוך כניעה לחולשה, "לא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי. היצר השתלט עלי, הכעס התפרץ, התאוה משכה". התירוצים לא מצדיקים, אבל הם מפחיתים מחומרת המעשה: הוא נעשה רק "לתיאבון". אבל הפשע נעשה "להכעיס": הייתי יכול לאכול בשר כשר, באותו טעם ובאותו מחיר, ובכל זאת בחרתי ללכת למסעדה הטריפה, כי אני 'שם פס', אני אוכיח שלא אכפת לי מהחוקים האלה, אף אחד לא יאמר לי מה לעשות! המלה פשע היא נוטריקון (מעין קיצור) של המלים פה רשע –  רשעות של אמירה מרדנית. בנוסף, פשע מתחלף בפגע (ג השלישית מחליפה את ש השלישית במאות) – הפשיעה היא "פגע רע", במיוחד אם הפשע פשה (התפשט).

לכן נוסח הווידוי הוא "חטאנו עוינו פשענו", מהקל אל הכבד: חטאנו בשגגה, וגם עוינו במזיד, ואפילו פשענו במרד. והנה הקב"ה מוכן לשאת-לסבול גם את המרד החצוף והבוטה ביותר, וכאילו אומר: זה בסדר, אני ממתין בסבלנות אפילו לפושעים-המורדים. יש להם הזדמנות, חכו ותראו.

פושע בשמירה

אפשר לחשוב שהפשע לא שייך אלינו. הרי אנחנו "דתיים", אולי נכשלנו פה ושם, בטעות או בחולשה רגעית, אבל לא מרדנו... זו טעות! כולנו אומרים בווידוי "פשענו". לכל אחד יש מקום של "פריקת עול", אולי לא חבר בפשע המאורגן אבל פושע קטן פה ושם.

המושג "פשע" בתורה פירושו רשלנות פושעת. כך נאמר בפרשת משפטים: מי שהתחייב לשמור על פקדון ללא תמורה, אם החפץ אבד או נגנב השומר פטור מלשלם (בהיותו "שומר חינם"), אבל אם לא שמר כראוי הריהו "פושע" ועליו לשלם, כאילו הזיק בידיים. אך מה הקשר בין התרשלות למרידה? יש כאן אבחנה עמוקה: חוסר נאמנות לקיים את חובת השמירה הוא 'מרד נסתר', לא מרד בוטה במזיד אלא מרד לא-מודע. פקדון הוא מלשון זכירה: לשמור את הפקדון כראוי פירושו לזכור היטב, "שכחת – פשעת". באותה מידה, האדם שומר על הפקדון היקר מכל, הנשמה שניתנה בו, וכל התרשלות בשמירה היא פשיעה.

כמו שהפושעים הגדולים, פורקי העול, 'מצפצפים' על שלטון החוק ומאיימים עליו, כך הפשעים 'הקטנים' מעידים על פריקת עול. הפושעים אוהבים את הלילה החשוך, כמו התיאור בפסוקים "הֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר... וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב... חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים" – מורדי האור הם אלו שנרתעים מאור היום ופועלים בחשכה, וכן המורדים בה' שהוא מקור האור. אך גם הפושע הקטן המתרשל בשמירה אוהב מבלי-משים את החשך במשמעות של שכחה (חשך-שכח).

להפוך את הפשע

אחרי שהבנו שכולנו פושעים, נדמה שאין לנו תקוה... חס ושלום! בתפילת נעילה של יום הכיפורים אנו אומרים "אתה נותן יד לפושעים"! ובנבואה המדברת על המשיח נאמר "וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ" – המשיח מתפלל בעד הפושעים, כמו משה רבינו בשעתו שהתפלל על חטאי ישראל ופשעיהם. לפגוע פירושו להתפלל, כמו שנאמר על יעקב אבינו כשתיקן תפילת ערבית "ויפגע במקום" – מתפלל בלילה על הפושעים ההולכים בחשך.

וכעת מגיע המהפך. אם יש בנו תכונה מרדנית, יכולת להיות עזי-פנים, שובבים ושוברי מוסכמות וסמכויות – בואו נהפוך את הכח הזה עצמו לטובה! פשענו ומרדנו בה', נהגנו ברשלנות פושעת ושכחנו את חובתנו, ומבלי משים הפכנו בעצמנו עבדים לכוחות הרסניים ושליליים – ועכשיו נהפוך את הקערה על פיה ונכריז על המרד הקדוש, מרד בשלטון היצר הרע! נס המרד הורם, "מי לה' אלי"! כעת, כאשר הפושעים-המורדים עושים תשובה, עליהם לרתום את רוח המרדנות לצד הנכון, ולהביא אלינו משב רוח רענן, רוח שובבה וטובה המנפצת את אלילי האתמול. במקום להיות "מורדי אור" נהיה מורדים המביאים את האור.

הפשע היה נגע שפשה, התפשט וזיהם כל חלקה טובה. אבל ה' "נושא" את הפשע, מרים אותו והופך אותו מפשע לשפע. כך גם הנגע הופך לענג. איזה כיף שכל המרדנים פורקי העול חוזרים הביתה והופכים למורדים אהובים המביאים גאולה לעולם.

חג לאילנות

ראש חודש שבט מוזכר בתורה כיום בו החל משה רבינו לשאת בפני ישראל את הנאום הגדול של ספר דברים, "בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ". אחד בשבט הוא גם "ראש השנה לאילן" לדעת בית שמאי (שהלכה כמותם לעתיד לבוא), כאשר העצים מתחילים להתעורר מתרדמת החורף – וכך ספר דברים מעורר אותנו בתשובה, "כי האדם עץ השדה". בספרי הקבלה מובא: משה ראשי תבות מחלוקת שמאי הלל, וכך הוא רומז קודם לדעת בית שמאי ואחר כך לדעת בית הלל (כמו שנראה).

משה לא חוסך בקורת מישראל, ומזכיר להם את כל החטאים, העוונות והפשעים, אבל הכל כדי לתקן ולהחזיר בתשובה גם את המורדים-הפושעים, "אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ". כמו שמשה מתפלל על הפושעים ("ולפשעים יפגיע"), כך הוא נותן להם יד ומקיים "אתה נותן יד לפושעים". והנה רמז יפהפה לחודש שבט: אתה נותן יד לפשעים [בכתיב חסר, כרגיל בתנ"ך] ראשי תבות אילן. ושאר האותיות אתה נותן יד לפשעים = 15 פעמים אילן. כלומר, פעם אחת אילן רמז ל-א' שבט, ראש השנה לאילנות כבית שמאי, ועוד טו פעמים אילן רמז לט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות כדעת בית הלל.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION