עבודה עברית

בדורנו, דור הגאולה בע"ה, ראוי לנהוג הידור מצוה ולהשתדל בעבודה עברית גם במידת חסידות ולפנים משורת הדין מתוך בטחון בה' שההשקעה במצוה איננה הפסד אלא רווח נקי

לפי ההלכה יש להעדיף מסחר עם יהודים והעסקת יהודים. כך נלמד מהכתוב "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנֹה מיד עמיתך"[א] – "כשאתה מוכר מכור לישראל חברך. אם באת לקנות קנה מישראל חברך"[ב]. זהו ביטוי של אהבת ישראל – "כל ישראל אחים"[ג], כמשפחה אחת גדולה, ועל האדם לדאוג באופן מיוחד למשפחתו וקרוביו[ד].

פעמים רבות, יש בדבר גם משום מצות צדקה, "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"[ה], שכן הצדקה הגדולה ביותר היא לפרנס את חברו ולהמציא לו מלאכה, "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ"[ו]. לכן, למשל, יש להעדיף העסקת פועל יהודי כאשר הדבר אפשרי, גם בעלות גבוהה יותר, הן ממצות צדקה והן ממצות "קנה מיד עמיתך"[ז].

בארץ ישראל, יש בדבר גם משום מצות ישוב ארץ ישראל[ח] הכוללת כל פעולה המחזקת את הישוב היהודי בארץ. לעומת זאת, הסתמכות על פועלים נכרים מחזקת את אחיזתם בארץ, כפי שניתן לראות בפועל כיום (בניגוד למגמה שלא תהיה להם ישיבת קבע בארץ[ט]).

[אכן, בזמן שהיובל נוהג יש מעמד של "גר תושב"[י] שמצוה עלינו לדאוג לרווחתו ופרנסתו, "גר ותושב וחי עמך"[יא]. גם בזמן הזה, יש יחס מיוחד לחסידי אומות העולם (השומרים שבע מצוות בני נח), וכן ציוו חכמים לפרנס עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום[יב], אך בכל מקרה יש דין קדימה לישראל, "עַמִּי ונכרי, עמי קודם"[יג].]

בנוסף, יש עניין גדול בעבודה עצמה, "אהוב את המלאכה"[יד], "'ששת ימים תעבד'... כשם שנצטוו ישראל על מצות עשה של שבת כך נצטוו על המלאכה"[טו] (וכך המלאכה בימי החול מוארת בקדושת השבת) – וממילא מצוה לתמוך ולחזק בעבודה עברית, לחנך לחיי מלאכה ויצירה ולא לחיי בטלה ושעמום.

בדורנו, דור הגאולה בע"ה, ראוי לנהוג הידור מצוה ולהשתדל בעבודה עברית גם במידת חסידות ולפנים משורת הדין (כשם שלכל אדם יש מצוה בה הוא נזהר במיוחד, "זהיר טפי", בה נשמתו מזהירה-מאירה[טז], כך בכל דור יש עניין מיוחד בו ראוי להדר ולהזהר), מתוך בטחון בה' שההשקעה במצוה איננה הפסד אלא רווח נקי (במיוחד בענייני צדקה בה הנתינה מביאה ברכה עד בלי די[יז]).  

בתיקון המדינה

במדינה יהודית מתוקנת, עידוד עבודה עברית הוא משימה לאומית ראשונה במעלה: במתן עדיפות לאחים יהודים בכל ענפי התעסוקה, בהקצאת משאבים, בחקיקה ובקידום תכניות כלכליות וחינוכיות מתאימות.

כשם שמדת החסד והאהבה קודמת ככלל למדת הגבורה-היראה, כך עבודה עברית – ביטוי לאהבת ישראל, צדקה וחסד – היא צעד מעשי ראשון בתיקון המדינה, בהשראת רוח טובה של אהבת אחים וחדוות יצירה בבניין הארץ. במיוחד יש למצוא דרכים להשתחרר מהתלות המזיקה בכח עבודה "זול" המגיע מקרב אוכלוסיה עוינת (עד האבסורד הנורא בו אנו מעסיקים אנשים המזדהים בגלוי עם האויב והם עצמם מפגעים פוטנציאלים ח"ו).

יש לציין שאמנם עבודה עברית נתפסה בעבר בארץ כערך מכונן, אך בשנים האחרונות חל שינוי וכיום העדפת עבודה עברית נחשבת במדינת ישראל לעבירה פלילית! ולעומת זאת ניתנת העדפה וקדימה לנכרים, בתעסוקה ובלימודים ועוד. אנו מייחלים לשינוי לטובה, להשבת כבוד העבודה העברית ואף ל"העדפה מתקנת" לטובת העם היהודי הבונה את ארצו.

לעת עתה, כאשר הממסד אינו מעודד עבודה עברית (ואף מתנגד לכך כאמור), עדיין ניתן לעשות הרבה: החל מהנהגת האדם הפרטי כצרכן ומעסיק, דרך בתי עסק ומפעלים, מוסדות וארגונים, הנותנים עדיפות לעבודה עברית, ועד ליוזמות כמו "מוקד עבודה עברית" המסייע במתן מידע ויצירת קשרים. גם מעשה פשוט כמו הדבקת סטיקר "עבודה עברית" מצטרף למצוה!

"חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה... ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה... ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה [ובמיוחד 'צדקת ארץ ישראל' לתמיכה ביושבי הארץ[יח]] שנאמר 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'"[יט].



נערך ע"י יוסף פלאי לפי המאמר 'עבודה עברית' בספר מלכות ישראל, והמאמר 'וחי אחיך עמך' באתר האינטרנט של גל עיני.

[א] ויקרא כה, יד.

[ב] רש"י שם לפי תו"כ. שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קנא. שו"ת הרמ"א סי' י. והאריך בזה להלכה החפץ חיים בספרו אהבת חסד (מובא בדרך אמונה הלכות מתנות עניים פ"י ה"ז).

[ג] תניא פל"ב.

[ד] ראה יבמות סב, ב "המקרב את קרוביו". מורה נבוכים ח"ג פמ"ב (בהקשר לדיני ירושה).

[ה] ויקרא כה, לו. רמב"ם הלכות מתנות עניים פ"ז ה"א.

[ו] ויקרא כה, לה. ובהלכות מתנות עניים פ"י ה"ז "מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול. ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך".

[ז] כמו שכתבו התשב"ץ והרמ"א ועוד. ויש אומרים שהיינו להוסיף עד שליש עבור כך, וכן הורה הרב מרדכי אליהו זצ"ל. וראה משפטי עוזיאל חו"מ מד.

[ח] עניין המובא בהרבה הלכות, כמו ברמב"ם הלכות שבת פ"ו הי"א. לדעת הרמב"ן הדבר שייך למצוה מיוחדת בתרי"ג של ירושת הארץ (הוספות לסהמ"צ, מ"ע ד).

[ט] ראה רמב"ם הלכות עבודה זרה פ"י הלכות ד-ו.

[י] ראה במדור זה גליון כי תשא תשפ"ב.

[יא] ויקרא כה, לה. רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פ"ג הי"א. השגות הרמב"ן לסהמ"צ, מ"ע הנוספות טז. אמנם בזמן הזה, לדעת הרמב"ם, הלכות ע"ז פ"ו ה"י והלכות איסורי ביאה פי"ד ה"ח, אין נוהג גר תושב. לדעת הראב"ד (בהשגותיו בשני המקומות), קיים 'גר תושב בפועל' לעניין ישיבה בארץ (וראה כס"מ בהלכות ע"ז) אך אין מצוה להחיותו (כדבריו בהלכות איסורי ביאה).

[יב] הלכות ע"ז פ"י ה"ה. הלכות מלכים פ"י הי"ב.

[יג] בבא מציעא עא, א.

[יד] אבות א, י. ובהרחבה באבות דרבי נתן יא, א.

[טו] מכילתא דרשב"י.

[טז] שבת קיח, ב. תניא אגה"ק ז.

[יז] ראה מלאכי ג, י. תענית ט, א. שו"ע יו"ד רמז, ד.

[יח] ראה תניא אגה"ק ח ועוד.

[יט] הלכות מתנות עניים פ"י ה"א.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION