אַרְבָּעָה מִינִי נִסְיוֹנוֹת

חַג שָׂמֵחַ יְלָדִים!

חַג סֻכּוֹת הוּא הַחַג הֲכִי שָׂמֵחַ בַּשָּׁנָה. אֵיךְ אֲנִי יוֹדֵעַ? דָּבָר רִאשׁוֹן לְפִי מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: הַצִּוּוּי עַל שִׂמְחָה בַּחַגִּים מוֹפִיעַ בְּהֶקְשֵׁר לְחַג הַסֻּכּוֹת, וְהוּא מֻזְכָּר בּוֹ לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם – אֶלָּא שָׁלֹשׁ פְּעָמִים! חוּץ מִזֶּה, וְזוֹ כְּבָר הַרְגָּשָׁה אִישִׁית שֶׁלִּי, כְּשֶׁאַתָּה נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּעֵת נִעְנוּעֵי הַהַלֵּל וְהַקָּפוֹת הַהוֹשַׁעֲנוֹת וְצוֹפֶה בַּמַּחֲזֶה הַמַּרְהִיב שֶׁל הַיַּעַר הַיָּרֹק וְהַמְּרַקֵּד – בָּא לְךָ לְהִצְטָרֵף אֵלָיו וְלִפְצֹחַ בְּרִקּוּד שֶׁל שִׂמְחָה!

עֲמִידָה בְּנִסְיוֹנוֹת

מָתַי מִתְעוֹרֶרֶת שִׂמְחָה? שִׂמְחָה הִיא תָּמִיד תּוֹצָאָה שֶׁל מַשֶּׁהוּ – טָרַחְתִּי וְעָמַלְתִּי וְהִנֵּה יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתִי. אִם הִשְׁקַעְתִּי בְּלִמּוּד לִקְרַאת מִבְחָן וְקִבַּלְתִּי תּוֹצָאָה גְּבוֹהָה מֵהָרָגִיל אֲנִי בְּהֶחְלֵט שָׂמֵחַ בַּהֶשֵּׂג. זֶה אוֹמֵר לִי שֶׁחַג הַסֻּכּוֹת הוּא חַג שֶׁל תּוֹצָאוֹת. לֹא סְתָם הוּא מְכֻנֶּה בַּתּוֹרָה “חַג הָאָסִיף”, בּוֹ כּוֹנֵס הָאָדָם אֶת יְבוּל הַשָּׁנָה שֶׁחָלְפָה, מַכְנִיס אוֹתוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתוֹ וְשָׂמֵחַ בְּבִרְכַּת ה’ שֶׁהֻרְעֲפָה עָלָיו.

אֲבָל עַד לַתּוֹצָאָה הָרְצוּיָה וְהַמְּשַׂמַּחַת יֵשׁ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְלֹא תָּמִיד קַלָּה. בְּסִפְרֵי הַחֲסִידוּת מֻסְבָּר כִּי בְּאַרְבַּעַת הַמִּינִים, אוֹתָם אָנוּ נוֹטְלִים בַּחַג וְעִמָּם שְׂמֵחִים לִפְנֵי ה’, טָמוּן כֹּחַ עָצוּם בַּעֲבוֹדַת ה’ – כֹּחַ שֶׁל עֲמִידָה בְּנִסְיוֹנוֹת.

לְשֵׁם מָה מַעֲמִיד ה’ אֶת הָאָדָם בְּנִסְיוֹנוֹת? מַדּוּעַ הוּא מַעֲרִים עָלָיו קְשָׁיִים בְּשָׁעָה שֶׁגַּם ה’ עַצְמוֹ רוֹצֶה שֶׁנִּבְחַר רַק בִּדְבָרִים טוֹבִים? הַתְּשׁוּבָה נְעוּצָה בַּמִּלָּה עַצְמָהּ: נִסָּיוֹן הוּא מִלְּשׁוֹן נֵס, עַמּוּד גָּבוֹהַּ הַמִּתְנַשֵּׂא לַגֹּבַהּ, בּוֹ נִתָּן לְהַבְחִין גַּם מִמֶּרְחָק רַב. ה’ יִתְבָּרַךְ מְבַקֵּשׁ לְהָרִים אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁלָּנוּ עַל נֵס גָּבוֹהַּ, שֶׁתִּתְרוֹמֵם וְתִתְגַּלֶּה, לְעַצְמִי וְלַסּוֹבְבִים אוֹתִי. אֵיךְ אוֹמְרִים לְחַיָּלִים בַּצָּבָא? “מָה שֶׁלֹּא הוֹרֵג – מְחַשֵּׁל!”. הַקֶּשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לַיְּהוּדִי עִם ה’ לְאַחַר שֶׁעָמַד בַּנִּסָּיוֹן בְּהַצְלָחָה הוּא קֶשֶׁר אַחֵר לְגַמְרֵי!

לוּלָב – לֹא רַק ‘מָה שֶׁבָּא לִי’

כָּל אֶחָד מֵהַמִּינִים מְבַטֵּא סוּג אַחֵר שֶׁל נִסָּיוֹן וְהִתְמוֹדְדוּת שֶׁאָנוּ עֲלוּלִים לִפְגֹּשׁ בְּחַיֵּינוּ. נְטִילָתָם בַּחַג מַעֲנִיקָה לָנוּ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּאוֹתָם נִסְיוֹנוֹת. הָרִאשׁוֹן וְהַבּוֹלֵט בֵּינֵיהֶם הוּא הַלּוּלָב, הַמִּין הַגָּבוֹהַּ מִכֻּלָּם, שֶׁלְּפִי הַהֲלָכָה עָלָיו לְהִתְנַשֵּׂא לְגֹבַהּ שֶׁל לְפָחוֹת טֶפַח מֵעַל לַהֲדַסִּים וְלָעֲרָבוֹת. הַבְּרָכָה עַל אַרְבַּעַת הַמִּינִים הִיא דַּוְקָא “עַל נְטִילַת לוּלָב” וּמִכָּאן שֶׁשְּׁלֹשֶׁת הַמִּינִים הַנּוֹסָפִים נִכְלָלִים בּוֹ.

אֵיזֶה נִסָּיוֹן קָשׁוּר עִם הַלּוּלָב הַזָּקוּף? אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַסִּפּוּר שֶׁהָיָה לָנוּ בַּקַּיִץ הָאַחֲרוֹן קָשׁוּר לָזֶה. קָבַעְנוּ כַּמָּה חֲבֵרִים לְהִפָּגֵשׁ בַּתַּחֲנָה כְּדֵי לִנְסֹעַ יַחַד לַיָּם וּפִתְאוֹם בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן נַחוּם מְשַׁנֶּה אֶת דַּעְתּוֹ – “לַיָּם? לֹא בָּא לִי, בֹּאוּ נֵלֵךְ בִּמְקוֹם זֶה לַבְּרֵכָה”. לֹא שֶׁיֵּשׁ לִי מַשֶּׁהוּ נֶגֶד לָלֶכֶת לַבְּרֵכָה, וְגַם אֲנִי מְשַׁנֶּה לִפְעָמִים תָּכְנִיּוֹת אֲבָל אֲנִי לֹא אוֹהֵב שֶׁמְּשַׁנִּים אוֹתָן בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן רַק בִּגְלַל ‘בָּא לִי’. אִם זֶה הָיָה מִקְרֶה חַד פַּעֲמִי לֹא הָיִיתִי עוֹשֶׂה מִזֶּה עִנְיָן, אֲבָל הַבְּעָיָה שֶׁזֶּה סוּג שֶׁל דְּפוּס הִתְנַהֲגוּת אֶצְלוֹ. נָהוּג לְכַנּוֹת מִי שֶׁמְּשַׁנֶּה אֶת דַּעְתּוֹ בְּכָל פַּעַם לְפִי הָרֶגֶשׁ וְהַתַּאֲוָה הַחוֹלְפִים כְּאָדָם שֶׁ”אֵין לוֹ עַמּוּד שִׁדְרָה”.

הַלּוּלָב הַזָּקוּף וְשִׁדְרָתוֹ הַיַּצִּיבָה מַעֲנִיקִים לָנוּ אֶת הַכֹּחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵי פִּתּוּיֵי הַתַּאֲווֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה.

הֲדַס – מְסִירוּת נֶפֶשׁ

הַהֲדַס הָרֵיחָנִי קָשׁוּר מְאוֹד לַתְּקוּפָה שֶׁעָבַרְנוּ בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁבְּעֶצֶם אֲנַחְנוּ עוֹד מַמָּשׁ בְּעִצּוּמָהּ. כַּאֲשֶׁר מַצִּיבִים בִּפְנֵי יְהוּדִי אֶת הַבְּרֵרָה – לִכְפֹּר בַּה’ וְלַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ וְלָמוּת – הוּא עוֹמֵד בִּפְנֵי הַנִּסָּיוֹן הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר. הוּא בּוֹחֵר לְהִשָּׁאֵר עִם ה’ יִתְבָּרַךְ, עִם הַגּוּף אוֹ בִּלְעָדָיו.

הַאִם נִסָּיוֹן זֶה שַׁיָּךְ לְכֻלָּם? פֶּלֶא גָּדוֹל, אֲבָל אָנוּ רוֹאִים שֶׁדַּוְקָא בַּנִּסָּיוֹן הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר עוֹמְדִים בְּתֹקֶף רַב יְהוּדִים מִכָּל הַסּוּגִים. לֹא רַק תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מֻפְלָגִים שֶׁלָּמְדוּ הַרְבֵּה תּוֹרָה, אֶלָּא גַּם וּבְעִקָּר יְהוּדִים פְּשׁוּטִים, גַּם כָּאֵלּוּ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָשְׁבוּ בִּישִׁיבָה וְלָמְדוּ תּוֹרָה וַאֲפִלּוּ לֹא תָּמִיד זָכוּ לְקַיֵּם מִצְווֹת.

בַּחַג הַקָּרוֹב, כַּאֲשֶׁר נָרִיחַ אֶת רֵיחוֹ הַטּוֹב שֶׁל הַהֲדַס, נִזְכֹּר אֶת מֵאוֹת אַחֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים וְהַגִּבּוֹרִים שֶׁחֵרְפוּ אֶת נַפְשָׁם וּמָסְרוּ אוֹתָהּ עַל קִדּוּשׁ ה’ וְעַל הַצָּלַת אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. רֵיחַ הַהֲדַס הוּא הָרֵיחַ הַנִּפְלָא הָעוֹלֶה מִמְּסִירוּתָם שֶׁל אוֹתָם יְהוּדִים קְדוֹשִׁים, מֵהֶם אָנוּ שׁוֹאֲבִים כֹּחוֹת לַעֲמֹד גַּם בַּנִּסְיוֹנוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁלָּנוּ, מוּל הַיֵּצֶר הָרַע, וְלַעֲבֹד אֶת ה’ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ גַּם מֵעֵבֶר לַכֹּחוֹת הָרְגִילִים וְהַמֻּכָּרִים לָנוּ.

אֶתְרוֹג – הָדָר נְטוּל גַּאֲוָה

בַּתּוֹרָה נִקְרָא הָאֶתְרוֹג “פְּרִי עֵץ הָדָר”, וְלֹא סְתָם, מִשּׁוּם שֶׁמִּבֵּין הַמִּינִים הוּא בֶּאֱמֶת הַמְּהֻדָּר בְּיוֹתֵר בְּמַרְאֵהוּ. הָאֱמֶת שֶׁלֹּא רַק הַמַּרְאֶה שֶׁלּוֹ מְהֻדָּר. כָּל מִי שֶׁמִּסְתּוֹבֵב בְּשׁוּק אַרְבַּעַת הַמִּינִים יָכוֹל לְהַבְחִין בִּיהוּדִים יִרְאֵי שָׁמַיִם הַמְּדַקְדְּקִים בְּמִצְווֹת שֶׁבּוֹחֲנִים אֶת הַמִּינִים בְּדִקְדּוּק רַב – הֵם מְחַפְּשִׂים אֶת הָאֶתְרוֹג הַמְּהֻדָּר בְּיוֹתֵר עַל פִּי הַהֲלָכָה. עִיּוּן קָצָר בְּקָטָלוֹג הַמְּחִירִים שֶׁל אוֹתָם דּוּכָנִים יַרְאֶה מִיָּד אֶת גַּם אֶת הַהֶבְדֵּל בְּהִדּוּר הַמְּחִיר: אִם מְחִירֵי הַלּוּלָב וְהַהֲדַסִּים יָנוּעוּ בֵּין 50 לְ-150 שְׁקָלִים, מְחִירֵי הָאֶתְרוֹג יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ גַּם לִמְאוֹת שְׁקָלִים!

אֵיזֶה סוּג נִסָּיוֹן שַׁיָּךְ לָאֶתְרוֹג הַמְּהֻדָּר? דַּוְקָא לְמִי שֶׁעוֹבֵד אֶת ה’ בְּהַצְלָחָה, בְּשׁוֹנֶה מֵאָדָם שֶׁנִּכְשַׁל בְּדַרְכּוֹ, יֵשׁ נִסָּיוֹן מְיֻחָד. עָלָיו לִזְכֹּר שֶׁהַהַצְלָחָה שֶׁלּוֹ נוֹבַעַת מֵה’ יִתְבָּרַךְ וְלֹא מִכֹּחוֹ הוּא, אַל תַּרְגִּישׁ אֶת עַצְמְךָ ‘עַל הַגֹּבַהּ’. הַאֶתְרֹג קוֹרֵא אֵלֵינוּ: “אַל תְּבֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה”!

עֲרָבָה – אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה

הָעֲרָבָה, כַּיָּדוּעַ, מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְּהוּדִי הַפָּשׁוּט, זֶה שֶׁאֵין בּוֹ טַעַם וְאֵין בּוֹ רֵיחַ. אֵין בּוֹ לֹא תּוֹרָה וְלֹא מִצְווֹת, אֲבָל אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה וּתְמִימָה – יֵשׁ לוֹ, וְעוֹד אֵיךְ…

אֵלּוּ נִסְיוֹנוֹת שַׁיָּכִים לְאוֹתָם יְהוּדִים פְּשׁוּטִים? אֵלּוּ הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל הַחַיִּים הָאֲפֹרִים וְהָרְגִילִים. כָּל אָדָם עוֹבֵר בְּחַיָּיו מָה שֶׁעוֹבֵר, מִי בִּתְלָאוֹת הַפַּרְנָסָה וּמִי בְּעִנְיָנִים שֶׁל בְּרִיאוּת, וּבְקַלּוּת רַבָּה אֶפְשָׁר לִפֹּל מִכָּךְ לִסְפֵקוֹת בֶּאֱמוּנָה. כָּאן יִהְיֶה הַנִּסָּיוֹן לְהַאֲמִין וְלִרְאוֹת כֵּיצַד כָּל מָה שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם בָּעוֹלָם אֵינוֹ יַד הַמִּקְרֶה אֶלָּא הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהָעִקָּר – לְטוֹבָתוֹ הַגְּמוּרָה!

מְסֻפָּר עַל מוֹרֵנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, שֶׁאָהַב מְאוֹד אֶת אוֹתָם יְהוּדִים פְּשׁוּטִים, שֶׁהָיָה נוֹהֵג לְהִסְתּוֹבֵב בַּעֲיָרוֹת וּבַכְּפָרִים וּלְשׂוֹחֵחַ עַל יְהוּדִים פְּשׁוּטִים עַל עִנְיְנֵי ‘עוֹלָם הַזֶּה’ שֶׁלָּהֶם. “מָה שְׁלוֹמְךָ? אֵיךְ הַפַּרְנָסָה? מָה שְׁלוֹם הָאִשָּׁה וְהַיְּלָדִים?”. אֶת הַשִּׂיחָה הָיָה מְסוֹבֵב עַד שֶׁהִגִּיעַ אִתָּם אֶל הַנְּקֻדָּה: “בָּרוּךְ ה’!”. כַּמָּה תַּעֲנוּג יֵשׁ לַה’ יִתְבָּרַךְ מֵאוֹתוֹ “בָּרוּךְ ה'” שֶׁל הַיְּהוּדִי הַפָּשׁוּט!

הָעֲרָבוֹת הַדּוֹמוֹת לַשְּׂפָתַיִם יְסַפְּרוּ לָנוּ אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל הָאֱמוּנָה בַּהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית, וְאֶת רֹב טוּבוֹ שֶׁל ה’ יִתְבָּרַךְ אֵלֵינוּ.

שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲמֹד בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת וּלְהִתְרוֹמֵם עַל נֵס!

חַג שָׂמֵחַ!

רָזִי