אם רץ לבך – שוב!

עבודת ה’ מבוססת על דפק-חיים בריא של “רצוא ושוב” – עליה בקדש בתשוקה כלפי מעלה וחזרה למציאות. דפק-החיים מתבטא בעדינות בתנודות שהאדם עובר בחייו בכל תחומי עבודת ה’, אך בהיקף רחב יותר הוא מתבטא במעבר בין תחומי-עיסוק שונים.

במושגים הפנימיים, ה”רצוא” הוא אל העולם העליון, עולם האצילות, וה”שוב” הוא אל העולמות התחתונים, עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשיה:

עיקר ה”רצוא” הוא בעבודת התפלה, בה יוצא האדם לגמרי ממציאותו ועומד “נֹכח פני א-דני”. פסגת סולם התפלה היא הכניסה לעולם האצילות, עולם האחדות האלוקית. העמידה מול האין-סוף והפניה הישירה אליו, “אתה”, היא חוויה רבת-עוצמה שאדם לא מסוגל לשאת יתר מדי זמן. כך מסופר על רבי פינחס מקוריץ שלפני כל תפלה נפרד מאשתו, שמא תפרח נשמתו בתפלה.

אחרי התפלה צריך לנוח מעצמת ה”רצוא” – ללכת “מבית הכנסת לבית המדרש” ולעסוק בתורת ה’, מתוך אמונה שה’ “נותן התורה” מופיע מחדש בכל רגע בתוך תורתו. עם כל יגיעת-המח בתורה, ביחס לתעצומות הנפש שדורשת התפלה היא נחשבת למנוחה. ה”שוב” לתורה שייך לעולם הבריאה, עולם השכל העוסק בתורה. על כך נאמר “אם רץ לבך שוב למקום” – “איזהו חכם? המכיר את מקומו” ויודע שעם כל התלהבות הנפש בתפלה מדרגתו-שלו, המתיישבת בהשגתו בטוב-טעם ודעת, היא חלקו-מקומו המיוחד בתורה.

מדרגה נוספת של “שוב” למציאות היא הירידה לעולם הרגש, עולם היצירה, לעבודת ה’ מתוך התלהבות ותענוג. “תענוג תמידי אינו תענוג”, לכן בהתלהבות ובתענוג עצמם יש ‘הפסקות’, נפילות לזמנים בהם צריך לעבוד את ה’ בקטנות מוחין, עד שתתאפשר עליה מחודשת לעבודה רווית תענוג ושמחה. על כך נאמר “אם רץ לבך שוב לאחור” – יש לסגת אחורה מעוצמת החוויה כדי שתתחדש ותתעצם.

אך תכלית ה”שוב” היא לעולם העשיה – ירידה מעולם של רצונות ‘רוחניים’ של תורה, תפלה ומצוות לעיסוק-מרצון בעניני העולם הזה. ירידה זו נובעת מה’משקולות’ שה’ שם על הנשמה כדי שלא תפרח – הנפש הבהמית, הגוף והעולם הסובב אותנו. היא יכולה להיות פניה מה’ אל עניני העולם, אך כאשר זוכים לקיים “בכל דרכיך דעהו” – ובפרט בארץ ישראל, בה את רוב ככל עניני העולם ניתן לעשות מתוך מודעות של מצות ישוב ארץ ישראל – עולם העשיה הוא שלמות התיקון, כאשר מוצאים את ה’ בתוך המציאות. על כך נאמר “אם רץ לבך שוב לאחד” – אם רץ לבך למצוא את “הוי’ אחד” למעלה חזור אל העולם התחתון, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, ודווקא כך תפגוש את עצמותו יתברך!

“ושוב” הוא לשון תשובה וכל הפסוק “והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק” עולה בגימטריא פעמיים תשובה. מכאן נלמד שכהקדמה ל”רצוא” אמתי צריך לעשות תשובה ראשונה, המשחררת מכל אחיזה בעולם, אך אחריו נדרשת שוב תשובה, לממש את רצון ה’ בעולמות התחתונים.