אמנות התמימות

מהי תשובה ואיך מתכוננים לראש השנה?

מסופר[1] שרבי זושא מאניפאלי אמר שהוא מחלק את התשובה לחלקים, כי תשובה ראשי תבות: “”תָּמִים תִּהְיֶה עִם הוי’ אֱלֹהֶיךָ”[2]. “שויתי הוי’ לנגדי תמיד”[3]. “ואהבת לרעך כמוך”[4]. “בכל דרכיך דעהו”[5]. “הצנע לכת עם ה’ אלקיך”[6]. אם כך, כדי לעשות תשובה עלינו להתחיל ב”תמים תהיה” – פסוק שאותו קוראים בתורה (בפרשת שלנו) במהלך חודש אלול – במזל בתולה תמימה שעדיין לא נפגמה.

מקור הפסוק

הזכרנו את התמימות אך עדיין איננו יודעים מהי. הפסוק “תָּמִים תִּהְיֶה עִם הוי’ אֱלֹהֶיךָ” נראה אולי תמים, אך באמת יש להתבונן היטב כדי להבין את משמעותו. מה באמת הכוונה להיות תמים? מתברר שגדולי ישראל מפרשים את הפסוק הזה בכמה דרכים, שכל אחת מציבה ממש ‘תפיסת עולם’ שונה. נראה שבתוך היהדות יש מקום לכמה תמימים…

לפני שנגיע לפסוק עצמו, יש לשים לב להקשר שבו הוא כתוב[7]. תחילה כתובים האיסורים לעשות כתועבות הגויים – “לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קֹסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף… ושֹאל אוב וידעֹני ודֹרש אל המתים. כי תועבת ה’ כל עֹשה אלה…”. אחר כך הפסוק הקצר שלנו, “תמים תהיה עם ה’ אלהיך”, ומיד אחריו “כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעֹננים ואל קֹסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה’ אלהיך. נביא מקרבך מאחיך כמֹני יקים לך ה’ אלהיך אליו תשמעון”. ברור, אם כן, שהתמימות קשורה לשלילת הדרך של קסם ונחוש וכיוצא-בהם, אבל כיצד?

הרמב”ם – תמימות הדעת

נפתח ברמב”ם. לאחר שהרמב”ם מפרט, בספרו ההלכתי הגדול, את כל האיסורים של הקסם והכישוף למיניהם, בתוך הלכות עבודה זרה[8], הוא מסיים:

ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן… ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה [תועלת]… ונאמר “כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן” וגו’. כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת… אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים “תמים תהיה עם ה’ אלהיך”.

הוה אומר: התמימות היא שלמות הדעת, ו”תמים תהיה” פירושו ‘היה חכם’! אל תתן לשרלטנים ‘לעבוד עליך בעינים’, ותדע נאמנה שכל ה’חכמות’ הללו הן פשוט שקר וכזב. בכל זאת, הרמב”ם אינו מונה בתוך תרי”ג המצוות מצוה מיוחדת ‘להיות תמים’ – כנראה מפני שאי אפשר לצוות על האדם ‘היה חכם’ (אם הוא חכם, אין צורך, ואם הוא טיפש זה לא כל כך יעזור…), אין זה ציווי בפני עצמו אלא ‘הקדמה’ הכרחית, מעין “דרך ארץ קדמה לתורה”[9].

לפי הרמב”ם, מובן מאד הקשר הפסוקים לפי פשוטו של מקרא: היה תמים, שלם בדעתך, ואז תבין שאין מה לדרוש בכל האסטרולוגים והמדיומים, ואין מה להתפעל מכל הקוסמים המכשפים. עלינו, כבני ישראל הקרובים לה’, מוטל במיוחד לדבוק באמת ולדחות את השקר, ולכן אסור לעסוק בדברים אלו, מפני שהם שקר – ומפני זה הם תועבת ה’, כי “ה’ אלקים אמת”[10]. הדרך היחידה לדעת באמת את העתיד היא רק על ידי הנביא, המקבל מידע ממקור האמת. כל השאר – שטויות.

בעומק, שיטת הרמב”ם נובעת מ’תפיסת האלוקות’ שלו, כיון שהוא מזהה את ה’ כמקור האמת, והדרך הנכונה ביותר להתקרב אליו היא לדבוק באמת. אותה אמת ששכלנו הדל מתחיל לתפוס, היא היא התחלה של האמת האלוקית, עד שאפשר לומר שגם ה’ עצמו פועל לפי הכלל ששתים ועוד שתים הן ארבע. כך גם לפי הרמב”ם, העיסוק במדעי-הטבע (כשנעשה כראוי) הופך להיות צעד ראשון בידיעת השם ודבקות בו!

הרמב”ן – לדבוק באמת אחרת

הרמב”ן חולק על תפיסתו העקרונית של הרמב”ם וסובר שיכולה להיות אמת מסוימת בכל המעשים המנויים כאן – מכישוף ועד חזיית העתיד באמצעים שונים ומשונים (ובמאמר מוסגר: כך עולה מדברי חז”ל במקומות רבים, וכן היא תפיסת רוב חכמי ישראל, שלא כרמב”ם[11]). המציאות הרבה יותר ‘נזילה’ ממה שנראה לשכלו של המדען, ובאמת יש מדענים המוכנים להודות שאולי יש תחומים נוספים שאינם נכנסים בכלים המדעיים הרגילים (כמו רופא קונבנציונלי המכיר בשיטות רפואה אחרות).

לשיטה זו, הכישוף מוגדר תועבה לא מפני שהוא ‘עבודה בעינים’, אלא מפני שהוא משנה את טבע הדברים הבריא והרגיל שה’ רוצה בו לכתחילה. לעומת זאת, הניחוש וכדומה – כל הטכניקות של ידיעת העתיד – באמת אינם נקראים תועבה, כי מה רע בכך שהאדם מנסה לצפות את העתיד? אדרבה, דברים כאלו הם חלק מחכמות העמים, כמו שפירשו חז”ל את המושג “חכמת בני קדם”[12].

ובכל זאת, למרות שדברי המנחש יכולים להיות אמת, אסור לנו לפנות אליו! ומדוע? כותב הרמב”ן:

ואסר לך הנחשים והקסמים בעבור שעשה לך מעלה גדולה, לתתך עליון על כל גויי הארץ, שיקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו, ואתה תשמע ממנו מה יפעל אל ולא תצטרך אתה בעתידות אל קוסם ומנחש, שיקבלו אותם מן הכוכבים או מן השפלים בשרי מעלה [מלאכים שונים] שאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו בכל הצריך, אבל הנבואה תודיע חפץ השם ולא יפול דבר מכל דבריה… והנה אתה חלקו וסגולתו שומע עצתו מפיו, והם חלק המזלות הולכים אחריהם, וזה טעם “לא כן נתן לך ה’ אלהיך”, שלא נתן לך כאשר נתן להם…

יש אמת ויש אמת. אמיתות חלקיות ומקוטעות מגיעות אלינו בדרכים שונות, אבל לא אמת מוחלטת. גם המנחש הכי מומחה בעולם לא יכול להגיע למאה אחוז של דיוק, והכל אצלו ‘בערבון מוגבל’ (ובכך הוא גרוע מהמדען שמנבא את תוצאות הניסוי). מעל כל פירורי האמת, יש מקור אחד, קדוש וטהור, שרק ממנו ישירות אפשר לקבל ידיעה אמיתית ושלמה. מי שאינו יכול להגיע אל המקור, ילך אל המתווכים השונים, אבל לנו, עם ישראל, יש ‘יחס מועדף’ – ה’ משגיח עלינו במיוחד, וגם מאפשר לנו מגע עם המקור עצמו, דרך הנביאים. לכן אסור לנו לדרוש במגידי עתידות שונים ומשונים, כל אלו הן “חכמות חיצוניות” הפסולות עבורנו. יתירה מזו, בגלל ההשגחה המיוחדת של ה’ עלינו, כוחן של החכמות הללו מוגבל עוד יותר, כי “אין מזל לישראל”[13], כמו שאומרים חז”ל על אברהם אבינו שלפי מזלו לא היה אמור להוליד אבל ה’ הרים אותו מעל המזל ואמר לו “צא מאיצטגנינות שלך”^ה, וכמו שהיה אצל בלעם ובלק שעם כל קסמיהם לא הצליחו לפגוע בעם ישראל.

ומהי התמימות לפי זה? “תמים תהיה עם ה’ אלהיך” אינו הקדמה למצוות (כמו לפי הרמב”ם) אלא מצוה מיוחדת בפני עצמה, שאותה מונה הרמב”ן בתרי”ג מצוות[14] – לדעת ולהאמין שה’ הוא ” גבֹהַ מעל גבֹהַ”[15], וגם אם שמעתי שחוזים לי עתיד שחור, עלי לשנן ולהאמין שבאמת “הכל בידי שמים”[16]! זו מצוה מאד אקטואלית עבור הרבה יהודים שמגיעים ל’בעלי כוחות’ למיניהם – יכול להיות שיש לאותם אנשים כוח מסוים, אבל אסור להתרגש מהם! צריך לחזק את הקשר המיוחד שלנו עם ה’, שגובר על כל ‘פירורים רוחניים’ שמלקטים מתחת לשולחן. הרמב”ן מסתייע באונקלוס שמתרגם “תמים תהיה” – “שלים תהיה בדחלתא דה'” [שלם תהיה ביראת ה’], להיות ירא-שמים ברצינות-תמימות.

לפי הרמב”ם, כל העניין כאן הוא להבחין את האמת מהשקר, וברגע שהאדם שלם בדעתו הוא מבין שיש רק אופציה אחת, וכמה מגוחך לחשוב אחרת. אבל לפי הרמב”ן, יש מעין ‘תחרות’ – לא סתם אנשים פונים אל המיסטיקה, אבל עלינו לדבוק בה’ ברצינות ולעזוב את המיסטיקה הקוסמת אל העולם של יראת השם, לכרות ברית עם השם שממתיק אתנו סוד.

רש”י – אמוּן ואמונה

הגיע הזמן לפירוש רש”י, אותו לומד כל ילד יהודי תמים בחדר:

“תמים תהיה עם ה’ אלהיך” – התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו.

מבחינה פרשנית, רש”י ‘חותך’ את הפסוק לשנים: “תמים תהיה” הוא הציווי, “התהלך עמו בתמימות”, ו”עם ה’ אלהיך” הוא התוצאה-השכר שיגיע בעקבות זאת, “ואז תהיה עמו ולחלקו” (או שאנו קוראים את הפסוק פעמיים: “תמים עם ה’ אלקיך” ואז “תהיה עם ה’ אלהיך”)[17]. אך מהי התמימות עצמה? היא לנהוג בדרך מלאת אמוּן, לא בדרך ‘מתחכמת’. אין צורך ואין טעם לחקור אחר העתידות, ולכן הדבר גם אסור – כי החיפוש ‘מה יהיה’ נובע מאי-שקט פנימי, אתה חושש מההפתעות שמכין לך העתיד? אבל באמת את הכל מכין לך ה’, ופשוט אין לך מה לדאוג.

כיוצא בזה פירש רש”י את מה שנאמר על יעקב אבינו “ויעקב איש תם”[18] – “אינו בקי בכל אלה [לרמות את אביו, כמו שעשה עשו אחיו ש’ציד בפיו’], כלבו כן פיו. מי שאינו חריף לרמות קרוי תם“. אגב, יעקב אבינו למד לרמות היטב… יש לו מספיק חכמה בשביל זה, אבל הגישה הבסיסית היא שאין מה לרמות, לא צריך לעקוף (לעקוב) שום דבר, והגישה הזו נשארת בכל מה שנוגע למערכת היחסים שלנו עם ה’: אני סמוך ובטוח שכל מה שקורה לי הוא בהשגחה פרטית, רמאות והתחכמות לא תוסיף דבר (רק תגרע) ולכן עלי לנהוג בדרך ישרה ופשוטה.

ומה חושב רש”י על ידיעת העתיד בדרך המנחשים למיניהם? נראה שלפי שיטתו יכול להיות שבאמת הם יכולים לדעת את העתיד, ואולי אפילו בוודאות, אבל התמימות אומרת שראוי להתעלם מכך. כי העיקר הוא שכל מה שמתרחש איתי הוא סוג של תקשורת עם ה’, ולכן אני רוצה להיות מחר מופתע, ולא לנסות לדעת היום מה יהיה מחר, כלשון רש”י “התהלך עמו בתמימות ותצפה לו”. גם אם ידיעת העתיד היא אמת, יש בה משהו שלילי, כי (בניגוד לרמב”ם) האמת אינה הדבר היחיד שאנו אומרים על הקב”ה – ה’ הוא מעל כל מושגי השכל ואינו משועבד להם (הוא ‘המציא’ גם אותם), ולא כל פיסת מידע אמיתית היא בהכרח טובה.

יותר בעומק, נראה שלפי רש”י התמימות שלנו ‘מזמינה’ התיחסות דומה של ה’, כמו שנאמר בפיוטי הימים הנוראים “התם ומתמם עם תמימים”. אם אתה חושב שהעתיד נקבע לפי סטטיסטיקה מדעית, הוא אכן יהיה כזה. אם אתה חושב שבעלי-האוב ינבאו לך את העתיד, כך אכן יהיה. אבל אם אתה מחליט שלא אכפת לך מכל זה, והכל מעין רמאות פסולה, אם אתה אומר לה’ ‘אני רק איתך’ – אז באמת תשתחרר מדפוסי הסיבתיות והם לא יחולו עליך, אז כל העתיד יהיה רק פרי הרצון החופשי של ה’, שבדרך זו הוא מגיב אליך, מטפל בך ומתקשר איתך.

אם לפי הרמב”ם מגידי העתידות הם שקרנים מדופלמים ועלינו לדבוק באמת ולהוקיע את השקר; לפי הרמב”ן הם קולטים אמיתות חלקיות ואנו מצווים לעזוב אותם ולדבוק בה’ שרק אצלו האמת לאמיתה; הרי לפי רש”י הם מסיטים אותנו מהעיקר, מהתהלכות תמימה עם ה’, כמו תמימות של ילד שאינו עושה חשבונות. אם אתה תמים, מאמין שה’ מדבר איתך בכל מאורעותיך, כך אכן יהיה! “תמים תהיה עם ה'” ואז באמת “תהיה עם ה’ אלהיך”.

ראש השנה עם רבי זושא

אם נחפש דמות מופת המייצגת את התמים של רש”י – מלבד רש”י עצמו שודאי חי באופן זה – מתבקש להצביע על רבי זושא שאתו פתחנו. השם זושא פירושו באידיש מתוק, ואכן זהו יהודי מתוק מאין כמוהו שחי בתמימות גמורה עם ה’.

לקראת ראש השנה, הכי טוב להיות תמים כפירוש רש”י, לא לחקור אחר העתידות, מה יהיה בשנה הבאה ומה יגזר עלינו בראש השנה. פשוט להתמסר אל ה’ בתמימות ובפשטות, והוא ודאי יכתוב ויחתום אותנו לחיים טובים ולשלום. “לְתוֹמֵךְ תְּמִימָיו בְּיוֹם דִּין”.

* מתוך הספר ‘הזמן הפנימי’

[1] לוח “היום יום” ג’ תשרי. וראה ביאור הדבר בהמשך הימים שם.

[2] דברים יח, יג.

[3] תהלים טז, ח.

[4] ויקרא יט, יח.

[5] משלי ג, ו.

[6] מיכה ו, ח. וראה התוועדות ט”ו אלול תשע”ד, שחמשה פסוקים אלו מקבילים לאלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכפורים וסוכות.

[7] שם פסוק ט ואילך.

[8] יא, טז.

[9] ויקרא רבה ט, ג.

[10] ירמיה י, י.

[11] ראה דבריו החריפים של הגר”א בביאורו לשולחן ערוך יורה דעה קעט סקי”ג.

[12] ראה מלכים א’ ה, י, ורש”י שם.

[13] שבת קנו, א.

[14] השגות הרמב”ן לספר המצוות, מצוות עשה הנוספות מצוה שמינית.

[15] קהלת ה, ו.

[16] ברכות לג, ב.

[17] ראה רא”ם, שפתי חכמים וגור אריה.

[18] בראשית כה, כז.