מכון גל עיני
נכתב עלידי
הדרך הנכונה והרצויה לכתחילה (“דרך המלך”) לבניין בית המקדש, היא על ידי מלך ישראל. כך אמרו חז”ל “שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ. למנות להם מלך… ולהכרית זרעו של עמלק… ולבנות בית הבחירה… מינוי מלך קודם למלחמת עמלק… והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית”[1] – אלו שלש מצוות הציבור המובהקות[2], התלויות זו בזו לעשותן כסדרן[3], הוראה לשעה ולדורות[4].
מלכות ומקדש
המלך מאחד את כל העם[5] ובונה את המקדש בשם כל ישראל (בהר הבית השייך לכלל ישראל[6]), מקום עבודת ה’ אחד ויחיד (שלא כעבודת הבמות בכל מקום, “איש כל הישר בעיניו”[7], כאשר “אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה”[8]). כך קנה דוד המלך את מקום המקדש עבור כל ישראל[9] והכין את בניינו[10], וכן תפקידו של מלך המשיח לבנות את בית המקדש השלישי[11], והוא הסימן להצלחתו[12].
גם בתיקון המציאות הציבורית בארץ כיום, יש לתת עדיפות לתיקון ההנהגה (השלב הראשון בשלש מצוות הציבור), לחתור להנהגה יהודית (ויהודית בלבד) הנאמנת לה’ ולהוביל תהליך של ‘תשובה ציבורית’ לתיקון המדינה בדרך התורה.
יום ירושלים
לפני נ”ד שנים, בכ”ח באייר ה’תשכ”ז, מסר הקב”ה בידינו את ירושלים והר הבית, בנצחון הנסי על צבאות ערב שרצו להשמידנו. מאז ועד היום, עלינו לבנות את ירושלים: למלא אותה ביהודים, לגרש ממנה את אויבי ישראל, להשליט בה ‘ריבונות יהודית’ מלאה, ולהפוך אותה ל”מקדש מלך עיר מלוכה”[13].
בעזרת ה’, כאשר תקום מנהיגות אמת לעם ישראל בדרך התורה, תהיה הדרך סלולה לטיהור הר הבית בשלמות ולבניין בית המקדש. הבית השלישי והנצחי יבנה מתוך אחדות ישראל ושלום אמתי עם אומות העולם, “כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים”[14].
מי יעלה בהר ה’
בנוגע לעליה להר הבית (מתוך רצון להתקרב אל הקדש וכדי לממש את הריבונות הקשורה לנוכחות בשטח)[15]: כדי שתצא הוראה חיובית לציבור הרחב, יש לפעול להסכמה רחבה של הפוסקים המובהקים בנושא[16] (ברוח הצעתו של הרב מרדכי אליהו זצ”ל לבנות בית כנסת בהר הבית[17]).
ודאי שהעולים להר הבית (על פי רבותיהם) צריכים להקפיד על כל גדרי ההלכה[18], ואילו עלייה ללא מחויבות מלאה להלכה פוגעת בקדושת המקום (והרי “קשה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה”[19]) ועלולה להרחיק ח”ו את השראת השכינה, “מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי”[20].
עלינו לשמור את המקום בקדושתו, כמצות שמירת המקדש[21]: לתת כבוד ל”פלטרין של מלך”[22], למנוע מטמאים וזרים להכנס אליו (מצות שילוח טמאים[23]), ולשמור-לצפות לבניינו[24] במהרה בימינו.
[2] ראה ספר המצוות לרמב”ם, סוף מצוות עשה ד”ה וכשתשתכל.
[3] לפי רש”י סנהדרין שם. ומבואר בליקוטי שיחות חט”ז פרשת תרומה שיחה ג.
[4] כפשטות דברי חז”ל והרמב”ם ודברי הרבי בלקו”ש הנ”ל. וכ”כ מהרש”א מגילה יח, א “לעתיד נמי ודאי יהיה כן” (וכן מהרש”א ב”ב ד, א ד”ה אם לא סתרת). וכ”כ בשו”ת שאילת דוד, קונטרס דרישת ציון וירושלים, פתיחה. וראה אנצ”ת ערךימות המשיח עמ’ תקפז, וש”נ.
[5] סהמ”צ לרמב”ם מ”ע קעג “למנות עלינו מלך מישראל יקבץ כל אומתינו וינהיגנו”. חינוך מצוה תצז “יקבצנו כולנו וינהיגנו כחפצו”. וראה מורה נבוכים ח”ג פמ”ה “ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת”.
[6] רמב”ם הלכות נדרים פ”ז ה”ב “ומותרין בדברים שהם בשותפות כל ישראל, כגון הר הבית” וכו’.
[7] דברים יב, ח.
[8] שופטים יז, ו; כא, כה.
[9] שמואל-ב פכ”ד. דבהי”ב פ”ג. זבחים קטז, ב “גובה מכל שבט ושבט חמשים שהן ששת מאות”.
[10] דבהי”א פרקים כב-כט.
[11] הלכות מלכים פי”א ה”א.
[12] שם ה”ד.
[13] פיוט לכה דודי.
[14] ישעיה נו, ז.
[15] וראה בירור הלכתי בנושא בספר אל הר המור.
[16] ונראה שזו היתה כוונתו של הרבי מליובאוויטש בנושא זה (הוא התייחס כמה פעמים ל”מקומות המותרים בהר הקדש” אך בפועל לא הניח לתלמידיו-חסידיו לעלות להר, ככלל).
[17] ראה קובץ תחומין ג.
[18] הלכות הטהרה למעשה, הלכות מורא מקדש, והקפדה על הליכה במקומות המותרים בלבד (ראה בספר אל הר המור).
[19] תוספתא שבועות פ”א.
[20] ישעיה א, יב. וראה חגיגה ד, ב.
[21] במיוחד לדעת כמה מגדולי האחרונים שהמצוה שייכת גם היום. ראה בספר משכנות לאביר יעקב ובלקו”ש חי”ג פרשת קרח שיחה ב.
[22] הלכות בית הבחירה פ”ח ה”א “שמירת המקדש מצות עשה, ואף על פי שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים, שאין שמירתו אלא כבוד לו, אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין”.
[23] ראה רמב”ם הלכות ביאת מקדש פ”ג.
[24] כמו “ואביו שמר את הדבר”, בראשית לז, יא, ופירש רש”י “היה ממתין ומצפה מתי יבוא”.
