בדרך למקדש

הדרך הנכונה והרצויה לכתחילה ("דרך המלך") לבניין בית המקדש, היא על ידי מלך ישראל. כך אמרו חז"ל "שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ. למנות להם מלך… ולהכרית זרעו של עמלק… ולבנות בית הבחירה… מינוי מלך קודם למלחמת עמלק… והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית"[1] – אלו שלש מצוות הציבור המובהקות[2], התלויות זו בזו לעשותן כסדרן[3], הוראה לשעה ולדורות[4].

מלכות ומקדש

המלך מאחד את כל העם[5] ובונה את המקדש בשם כל ישראל (בהר הבית השייך לכלל ישראל[6]), מקום עבודת ה' אחד ויחיד (שלא כעבודת הבמות בכל מקום, "איש כל הישר בעיניו"[7], כאשר "אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה"[8]). כך קנה דוד המלך את מקום המקדש עבור כל ישראל[9] והכין את בניינו[10], וכן תפקידו של מלך המשיח לבנות את בית המקדש השלישי[11], והוא הסימן להצלחתו[12].

גם בתיקון המציאות הציבורית בארץ כיום, יש לתת עדיפות לתיקון ההנהגה (השלב הראשון בשלש מצוות הציבור), לחתור להנהגה יהודית (ויהודית בלבד) הנאמנת לה' ולהוביל תהליך של 'תשובה ציבורית' לתיקון המדינה בדרך התורה.

יום ירושלים

לפני נ"ד שנים, בכ"ח באייר ה'תשכ"ז, מסר הקב"ה בידינו את ירושלים והר הבית, בנצחון הנסי על צבאות ערב שרצו להשמידנו. מאז ועד היום, עלינו לבנות את ירושלים: למלא אותה ביהודים, לגרש ממנה את אויבי ישראל, להשליט בה 'ריבונות יהודית' מלאה, ולהפוך אותה ל"מקדש מלך עיר מלוכה"[13].

בעזרת ה', כאשר תקום מנהיגות אמת לעם ישראל בדרך התורה, תהיה הדרך סלולה לטיהור הר הבית בשלמות ולבניין בית המקדש. הבית השלישי והנצחי יבנה מתוך אחדות ישראל ושלום אמתי עם אומות העולם, "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים"[14].

מי יעלה בהר ה'

בנוגע לעליה להר הבית (מתוך רצון להתקרב אל הקדש וכדי לממש את הריבונות הקשורה לנוכחות בשטח)[15]: כדי שתצא הוראה חיובית לציבור הרחב, יש לפעול להסכמה רחבה של הפוסקים המובהקים בנושא[16] (ברוח הצעתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל לבנות בית כנסת בהר הבית[17]).

ודאי שהעולים להר הבית (על פי רבותיהם) צריכים להקפיד על כל גדרי ההלכה[18], ואילו עלייה ללא מחויבות מלאה להלכה פוגעת בקדושת המקום (והרי "קשה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה"[19]) ועלולה להרחיק ח"ו את השראת השכינה, "מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי"[20].

עלינו לשמור את המקום בקדושתו, כמצות שמירת המקדש[21]: לתת כבוד ל"פלטרין של מלך"[22], למנוע מטמאים וזרים להכנס אליו (מצות שילוח טמאים[23]), ולשמור-לצפות לבניינו[24] במהרה בימינו.