גבורה שבחסד – בשביל לאהוב צריך לעבוד

לפעמים צריך להתאמץ כדי לאהוב.

יש אנשים שבאופן טבעי, מצד הנפש הארצית שלנו, איננו מרגישים כלפיהם אהבה. בין אם הדבר נובע מתכונותיהם או מדעותיהם, משהו בהם מרחיק אותנו. אך הכתוב אומר, “עולם חסד יבנה”: ה’ ברא את העולם באהבה, וגם אנו צריכים לברוא את עולמנו שלנו באהבה. נשמותינו ירדו לעולם הזה על מנת שנתחבר. נשמות צריכות לאהוב נשמות, גם אם הדבר דורש מאמץ והתגברות. זוהי הגבורה שבחסד, הגבורה שבאהבה.

המלה “מאמץ” היא מלשון אומץ, כבביטוי לב אמיץ. כדי לאהוב אדם שונה ממני באופיו או דעותיו נדרש ממני אומץ – אומץ לחרוג מהגבולות המוכרים והנוחים שלי. ראשית כל, עלינו לעשות זאת לגבי שאר נשמות ישראל. אנחנו גוף גדול אחד, כל הנשמות שלנו קשורות, והפירודים והסכסוכים בינינו רק נועדו לאתגר אותנו להתעלות מעליהם ולפגוש זה את זה פנים בפנים.

מעבר לאהבת ישראל ישנה אהבת הבריות – אהבת בני האדם כולם. גם כאן עלינו להתגבר על הנטיה האנושית לדחיית הרחוק והזר ולפקוח עין טובה של אהבה ולימוד זכות.

“אשרי אדם יתאמץ בך”: פסוק זה שנאמר על אהבת ה’ ניתן לתרגום לגבי אהבת אדם בשר ודם. המאמץ להגיע אל הזולת תובעני, אך סופו להסב לנו אושר רב.

תרגיל יומי

חשבו על אדם שאינכם חשים אהבה טבעית כלפיו. התאמצו ללמד עליו זכות ולראותו בעין טובה, ואז מצאו את המקום בלבכם המסוגל לחוש כלפיו אהבה.