וְלֹא תָתוּרוּ

“אָז מַהִי הָעֵצָה, רַבִּי, לְמַחְשָׁבוֹת זָרוֹת?”, כָּךְ שָׁאֲלוּ הַחֲסִידִים אֶת הָרַבִּי הָרָשָׁ”בּ.

“רַבּוֹתַי, לְמַחְשָׁבוֹת זָרוֹת יֵשׁ רַק עֵצָה אַחַת וִיחִידָה”, עָנָה הָרַבִּי. “פָּשׁוּט לֹא לַחֲשֹׁב אוֹתָן!”

*  *  *  *  *

‏אֶת פָּרָשַׁת שְׁלַח אָנוּ חוֹתְמִים עִם הַמִּצְוָה שֶׁ”שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת” – מִצְוַת צִיצִית. מִנַּיִן לָנוּ מַעֲלָתָהּ הַמְּיֻחֶדֶת? כִּי כָּךְ כָּתוּב עָלֶיהָ בִּמְפֹרָשׁ: “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם”. לֹא רַק שֶׁהַצִּיצִית מַזְכִּירָה לִי אֶת כָּל הַמִּצְווֹת וְנוֹתֶנֶת לִי חֵשֶׁק לְקַיֵּם אוֹתָן, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כֹּחַ מְיֻחָד שֶׁל שְׁמִירָה מִפְּנֵי הָאוֹיֵב הַמְּסֻכָּן בְּיוֹתֵר הָאוֹרֵב לָנוּ – הַמַּחְשָׁבוֹת הַשְּׁלִילִיּוֹת.

הַמְּרַגְּלִים יָצְאוּ לָתוּר אֶת הָאָרֶץ. כַּוָּנַת שְׁלִיחָתָם הָיְתָה לְטוֹבָה, אֶלָּא שֶׁהֵם לֹא עָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן, וְהַמַּסָּע גָּרַם לִבְכִיָּה לְדוֹרוֹת. מִצְוַת הַצִּיצִית שֶׁקִּבַּלְנוּ בְּעִקְבוֹת כָּךְ, בָּאָה לְלַמֵּד אוֹתָנוּ כֵּיצַד יֵשׁ לָתוּר וְכֵיצַד לֹא. בּוֹאוּ נֵצֵא לָתוּר אַחַר שְׁמִירַת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלָּנוּ.

לְהַסִּיחַ אֶת הַדַּעַת

בַּתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה חָוִינוּ נִסִּים גְּדוֹלִים. מִתְקָפָה שֶׁל מֵאוֹת טִילִים עַל רִכּוּזִים מְיֻשָּׁבִים הִסְתַּיְּמָה כִּמְעַט לְלֹא פֶּגַע, עֻבְדָּה שֶׁמַּרְאָה לָנוּ אֶת הַשְׁגָּחַת ה’ הַצְּמוּדָה אֵלֵינוּ. בְּכָל זֹאת, לֹא סוֹד שֶׁאֵצֶל הַרְבֵּה מֵאִתָּנוּ, לֹא רַק הַיְּלָדִים, קִנֵּן בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה פַּחַד בַּלֵּב.

תַּגִּידוּ לִי, אַתֶּם מְפַחֲדִים לַעֲלוֹת עַל רֶכֶב וְלִנְסֹעַ? אֲנִי בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא. וּמָה עִם תְּאוּנוֹת דְּרָכִים? הֲרֵי הֵן דָּבָר שֶׁלְּצַעֲרֵנוּ מִתְרַחֵשׁ. “לָמָּה שֶׁזֶּה יִקְרֶה דַּוְקָא אֶצְלִי?”, אֲנִי מְבַטֵּל אֶת הַחֲשָׁשׁ בְּלִבִּי. כַּנִּרְאֶה שֶׁלָּזֶה כְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי. אֲבָל רֶגַע, מָה הַסִּכּוּי שֶׁטִּיל הַמְּשֻׁגָּר לְעֵבֶר עִיר שְׁלֵמָה יִפְגַּע דַּוְקָא בְּמִבְנֶה מְיֻשָּׁב וְלֹא בְּשֶׁטַח פָּתוּחַ? לָמָּה לַחֲשֹׁשׁ שֶׁדַּוְקָא בַּמָּקוֹם בּוֹ אֲנִי נִמְצָא תִּהְיֶה הַנְּפִילָה? לַמְרוֹת שְׁאֵלוֹת אֵלּוּ הַחֲרָדָה בִּשְׁעַת הָאַזְעָקָה תּוֹקֶפֶת אוֹתָנוּ, גַּם כַּאֲשֶׁר יֵשׁ בַּבַּיִת מָמָ”ד וּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן מֵרֶגַע תְּחִלַּת הָאַזְעָקָה מַסְפִּיק לָנוּ כְּדֵי לְהִכָּנֵס אֵלָיו. נָכוֹן, אִם נַחֲשֹׁב לְפִי הִגָּיוֹן זֶה, לֹא נִמְצָא הֶבְדֵּל גָּדוֹל בֵּין הַמִּקְרִים. אֲבָל מָה לַעֲשׂוֹת? פַּחַד הוּא פַּחַד. הוּא לֹא תָּמִיד הַדָּבָר הֲכִי הֶגְיוֹנִי בָּעוֹלָם. כְּשֶׁתּוֹקְפוֹת אֶת הָאָדָם מַחְשָׁבוֹת מִסּוּג זֶה נֶעֱלָם לוֹ הַהִגָּיוֹן, אָז לֵךְ וְתַסְבִּיר לוֹ.

אֵיךְ בְּכָל זֹאת אֶפְשָׁר לְגָרֵשׁ אֶת הַפַּחַד מֵהַלֵּב? אַסְבִּיר לָכֶם אֶת הַבְּעָיָה קְצָת יוֹתֵר: כְּשֶׁאוֹמְרִים לָאָדָם “אַל תַּחֲשֹׁב עַל זֶה” הוּא עָלוּל לְהִלָּחֵץ. כָּעֵת הוּא מַרְגִּישׁ מְאֻיָּם עוֹד יוֹתֵר: לֹא רַק שֶׁהַמַּחְשָׁבָה עַל הַסַּכָּנָה מַטְרִידָה אוֹתִי, אֶלָּא שֶׁנּוֹסְפָה לָהּ עוֹד מַחְשָׁבָה טוֹרְדָנִית – כֵּיצַד אַצְלִיחַ לְהִפָּטֵר מֵהַפַּחַד הַזֶּה? זֶה מַזְכִּיר לִי יֶלֶד שֶׁלֹּא מַצְלִיחַ לְהֵרָדֵם בַּלַּיְלָה רַק בִּגְלַל הַמַּחְשָׁבָה עַל כָּךְ שֶׁהוּא לֹא נִרְדַּם… וְכָךְ עָלוּל הָאָדָם לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ מֻטְרָד מֵהַסַּכָּנָה פִּי שְׁנַיִם…

הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְהָפִיג אֶת הַפַּחַד הִיא בְּדֶרֶךְ כְּלָל לְהַסִּיחַ אֶת הַדַּעַת. בָּרֶגַע שֶׁיֵּשׁ לִי פְּעִילוּת שֶׁמְּמַלֵּאת אֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי – אֲנִי שׁוֹכֵחַ מֵהַפְּחָדִים אֲפִלּוּ מִבְּלִי לָשִׂים לֵב. לָכֵן מֻמְלָץ לְהַעֲסִיק אֶת עַצְמֵנוּ בִּדְבָרִים יְצִירָתִיִּים וּמוֹעִילִים, וְאָז “מְעַט אוֹר דּוֹחֶה הַרְבֵּה מִן הַחֹשֶׁךְ”.

מִצְוָה תְּמִידִית

יֵשׁ מִצְווֹת שֶׁשַּׁיָּכוֹת רַק לִזְמַנִּים מְסֻיָּמִים. לְדֻגְמָא: קִדּוּשׁ בְּשַׁבָּת אוֹ נְטִילַת לוּלָב בְּחַג הַסֻּכּוֹת; יֵשׁ מִצְווֹת שֶׁשַּׁיָּכוֹת דַּוְקָא לִמְקוֹמוֹת מְסֻיָּמִים. לְדֻגְמָא: מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ בְּחֻרְבָּנוֹ אוֹ מִי שֶׁמְּגַדֵּל תְּבוּאָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְצָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מֵהַתּוֹצֶרֶת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת; יֵשׁ מִצְווֹת שֶׁשַּׁיָּכוּת לְמִקְרִים מְסֻיָּמִים. לְדֻגְמָא: מִי שֶׁמּוֹצֵא אֲבֵדָה בָּרְחוֹב צָרִיךְ לְהַכְרִיז עָלֶיהָ וְלַהֲשִׁיבָהּ [א. מ.1] לִבְעָלֶיהָ, אֲבָל מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְלֹא רָאָה אֶת הַחֵפֶץ לֹא מְחֻיָּב בְּקִיּוּם הַמִּצְוָה.

אֲבָל יֵשׁ מִצְווֹת שֶׁלֹּא שַׁיָּכוֹת לִזְמַן, לֹא לְמָקוֹם וְלֹא לִמְצִיאוּת מְסֻיֶּמֶת – אֵלּוּ הֵן הַ’מִצְווֹת הַתְּמִידִיּוֹת’. הֵן מְכֻנּוֹת בְּשֵׁם זֶה מִשּׁוּם שֶׁחִיּוּבָן עַל הָאָדָם קַיָּם בְּכָל רֶגַע וּבְכָל מַצָּב. לְדֻגְמָא: לְהַאֲמִין בַּה’. הַאִם הָאֱמוּנָה בַּה’ שְׁמוּרָה לְמַצָּבִים מְסֻיָּמִים? בָּרוּר שֶׁלֹּא, יְהוּדִי הוּא מַאֲמִין בֶּן מַאֲמִינִים בְּכָל רֶגַע בְּחַיָּיו. הַאִם יֵשׁ לֶאֱהֹב אֶת ה’ דַּוְקָא בִּזְמַן מְסֻיָּם? הָאַהֲבָה שֶׁל יְהוּדִי לַה’ שַׁיֶּכֶת לְכָל זְמַן וּלְכָל מַצָּב.

אַחַת הַמִּצְווֹת הַמִּשְׁתַּיְּכוֹת לְסוּג זֶה הִיא מִצְוַת “וְלֹא תָתוּרוּ”. יְהוּדִי מְצֻוֶּה לִשְׁמֹר עַל הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלּוֹ הֵיטֵב וְלֹא לָתוּר “אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם”. בָּעוֹלָם מְצוּיִים פִּתּוּיִים רַבִּים שֶׁעֲלוּלִים לְהַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם מֵהָעִקָּר, מֵעֲבוֹדַת ה’, וְעַל הָאָדָם לְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא לִפְנוֹת אֲלֵיהֶם וְלִשְׁקֹעַ בָּהֶם.

רִיצַת הַמַּחְשָׁבוֹת

הַאִם הַמִּצְוָה הַזּוֹ קַיֶּמֶת גַּם כַּאֲשֶׁר אֲנִי יוֹשֵׁב לְבַדִּי בְּחַדְרִי, כַּאֲשֶׁר אֵין סְבִיבִי אַף פִּתּוּי וַאֲנִי מֻקָּף רַק בַּאֲרוֹנוֹת עֲמוּסִים סִפְרֵי קֹדֶשׁ? מִסְתַּבֵּר שֶׁכֵּן, וְזוֹ הַסִּבָּה שֶׁמִּצְוַת “וְלֹא תָתוּרוּ” מִשְׁתַּיֶּכֶת גַּם הִיא לְאוֹתוֹ סוּג מִצְווֹת שֶׁקִּיּוּמָן תְּמִידִי.

מַדּוּעַ?

נְנַסֶּה רֶגַע לַעֲקֹב אַחֲרֵי הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלָּנוּ. נְגַלֶּה כִּי בְּמַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד מִתְרוֹצְצוֹת לָהֶן בְּרֹאשֵׁנוּ אַלְפֵי מַחְשָׁבוֹת, שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת. אֵין רֶגַע בּוֹ הַמַּחְשָׁבָה עוֹצֶרֶת לְגַמְרֵי, אֵין שְׁנִיָּה בָּהּ אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב עַל כְּלוּם. לִפְעָמִים הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלִּי תִּהְיֶה מְרֻכֶּזֶת בְּמַשֶּׁהוּ וְלִפְעָמִים פָּחוֹת, אֲבָל תָּמִיד הִיא תִּהְיֶה פְּעִילָה. לְדֻגְמָא: כְּשֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְהָבִין קֶטַע מְסֻבָּךְ בַּגְּמָרָא אוֹ, לְהַבְדִּיל, לִפְתֹּר תַּרְגִּיל קָשֶׁה בְּחֶשְׁבּוֹן תִּהְיֶה הַמַּחְשָׁבָה מְאֻמֶּצֶת וּמְרֻכֶּזֶת. לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר אֲנִי נוֹסֵעַ מִחוּץ לָעִיר, מַדְבִּיק אֶת הַפָּנִים לַחַלּוֹן וְצוֹפֶה בַּנּוֹף הַחוֹלֵף – מְקַפֶּצֶת לָהּ הַמַּחְשָׁבָה בְּרֹאשִׁי מֵהִרְהוּר לְהִרְהוּר, מִנּוֹשֵׂא לַנּוֹשֵׂא, לְלֹא הֶרֶף.

לְמַעֲשֶׂה, הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ הֵן סוּג שֶׁל לְבוּשׁ. אֶת בִּגְדֵי הַחֹרֶף שֶׁלִּי אֲנִי לוֹבֵשׁ רַק כַּאֲשֶׁר קַר לִי. אֶת הַבְּגָדִים הַיָּפִים וְהַמְּכֻבָּדִים אֲנִי לוֹבֵשׁ לִכְבוֹד שַׁבָּת אוֹ כַּאֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ לַחֲתֻנָּה. לְעֻמַּת זֹאת, יֵשׁ בְּגָדִים שֶׁאֲנִי לוֹבֵשׁ בִּקְבִיעוּת וּמֵסִיר אוֹתָם מִגּוּפִי רַק בְּמַצָּבִים מְסֻיָּמִים. הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלִּי דּוֹמָה לְאוֹתָם הַלְּבוּשִׁים.

לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר

עַל הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלִּי אֲנִי חַיָּב לִשְׁמֹר וְתָמִיד. בְּכָל רֶגַע עֲלוּלָה לַחְדֹּר לְרֹאשִׁי מַחְשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ רְצוּיָה, וְזֶה טִבְעִי וְהֶגְיוֹנִי. בְּסַךְ הַכֹּל אֲנִי לֹא מַלְאָךְ. אָז מָה כֵּן מִתְבַּקֵּשׁ מִמֶּנִּי? לִהְיוֹת שׁוֹמֵר עֵרָנִי. שׁוֹמֵר הָעוֹמֵד בְּפֶתַח הַקַּנְיוֹן לֹא אָמוּר לָדַעַת הַאִם מְחַבֵּל עוֹמֵד לַחְדֹּר אֵלָיו בְּרֶגַע זֶה. הוּא לֹא עוֹבֵד בְּחֵיל הַמּוֹדִיעִין אוֹ בַּשַּׁבָּ”כּ, אֲבָל הוּא אָמוּר לִהְיוֹת דָּרוּךְ וּמוּכָן לְכָךְ בְּכָל רֶגַע. בְּרֶגַע הָאֱמֶת עָלָיו לַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ וְלִמְנֹעַ אֶת כְּנִיסָתוֹ שֶׁל הַמְּפַגֵּעַ אֶל תּוֹךְ הַשֶּׁטַח. אָסוּר לוֹ לְהֵרָדֵם בַּשְּׁמִירָה.

כָּךְ הִיא עֲבוֹדַת הַיְּהוּדִי. בְּכָל רֶגַע עָלָיו לִהְיוֹת דָּרוּךְ וּמוּכָן לִדְחוֹת מַחְשָׁבוֹת לֹא טוֹבוֹת שֶׁעֲלוּלוֹת לַחְדֹּר אֶל רֹאשׁוֹ. אֵלּוּ יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת מַחְשָׁבוֹת שֶׁל פַּחַד, אוֹ מַחְשָׁבוֹת לֹא טוֹבוֹת עַל הֶחָבֵר. מַחְשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ עָלֵינוּ לִדְחוֹת בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. וְאֵיךְ אָמַרְנוּ? הָעֵצָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְכָךְ הִיא הֶסֵּחַ הַדַּעַת. בָּרֶגַע שֶׁרֹאשִׁי מָלֵא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּמַחְשָׁבוֹת שֶׁל חֶסֶד וַעֲשִׂיָּה טוֹבָה – דַּעְתִּי מֻסַּחַת לְעִנְיָנִים קְדוֹשִׁים וְכָךְ הִיא נִשְׁמֶרֶת מִכָּל פֶּגַע רַע!

זוֹכְרִים מָתַי מָשִׁיחַ מַגִּיעַ? “בְּהֶסַּח הַדַּעַת”!

שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁמֹר אֶת הַמַּחְשָׁבָה וְלָתוּר רַק בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי

 [א. מ.1]אוצ”ל וּלְהַשִּׁיבָהּ, לא היה לי פנאי לעיין