מכון גל עיני
נכתב עלידי
לָמָּה זֶה אָנֹכִי
שָׁלוֹם יְלָדִים!
בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ מְסֻפָּר מַשֶּׁהוּ מְאֹד מְעַנְיֵן. לְאַחַר שְׁנוֹת עֲקָרוּת וּתְפִלּוֹת רַבּוֹת נִפְקֶדֶת סוֹף-סוֹף רִבְקָה אִמֵּנוּ בִּפְרִי בֶּטֶן וְהִיא מִתְכּוֹנֶנֶת לְלֵדָה. אֶפְשָׁר לְתָאֵר עַד כַּמָּה צִפְּתָה רִבְקָה לְיוֹם זֶה. בְּמַהֲלַךְ חָדְשֵׁי הַהֵרָיוֹן הִיא עוֹבֶרֶת קְשָׁיִים, הַבָּנִים מִתְרוֹצְצִים בְּבִטְנָהּ. הֶגְיוֹנִי שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ קֹשִׁי מִצְטַעֲרִים וַאֲפִלּוּ מֻדְאָגִים. הֶגְיוֹנִי גַּם שֶׁאֶת הַצַּעַר וְהַדְּאָגָה מַבִּיעִים בְּשִׂיחָה לְאָדָם קָרוֹב, אֲבָל רִבְקָה אוֹמֶרֶת מַשֶּׁהוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר חָרִיף מִסְּתָם דִּבּוּר. הִיא שׁוֹאֶלֶת: "אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי?", לָמָּה בִּכְלָל שָׁוֶה לִי לִחְיוֹת?
אֶת הַמְצוּקָה הַזּוֹ פּוֹתֶרֶת רִבְקָה אִמֵּנוּ רַק לְאַחַר שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לִדְרוֹשׁ אֶת ה'. הִיא פּוֹנָה לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם וּמְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ תְּשׁוּבָה, וְהִיא נִרְגַעַת רַק כַּאֲשֶׁר הִיא שׁוֹמַעַת אֶת הַבְּשׂוֹרָה "שְׁנֵי גּוֹיִם בְּבִטְנֵךְ".
מַה הָיָה כָּל כָּךְ קָשֶׁה לְרִבְקָה עַד כְּדֵי שֶׁאִבְּדָה אֶת הָרָצוֹן לִחְיוֹת? כֵּיצַד פָּתָר לָהּ שֵׁם הַצַּדִּיק אֶת הַבְּעָיָה בַּתְּשׁוּבָה שֶׁנָּתַן לָהּ?
הַמַּשְׁבֵּר שֶׁעוֹבֶרֶת רִבְקָה הוּא בְּעֶצֶם סִפּוּר הַחַיִּים שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. אֲבָל לֹא רַק סִפּוּר חַיִּים אֶלָּא גַּם דֶּרֶךְ עֲבוֹדָה בַּחַיִּים הַלָּלוּ. הַסִּפּוּר מַתְחִיל מִכָּךְ שֶׁבְּכָל יְהוּדִי יֶשְׁנָן שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת – נֶפֶשׁ אֱלֹקִית וְנֶפֶשׁ בַּהֲמִית. כָּל אַחַת מֵהֵן הִיא אִישִׁיּוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, עַל הַסִּפּוּר הַזֶּה נְדַבֵּר קְצָת הַיּוֹם.
לָמָּה כָּל כָּךְ חָשׁוּב לִי לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכִי שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת הֲפוּכוֹת הָנֶאֱבָקוֹת זוֹ בְּזוֹ? לְשֵׁם כָּךְ עָלַי לְדַמְיֵן מָה עָלוּל לִקְרוֹת לִי אִם אֶתְעַלֵּם מִיְּדִיעָה זוֹ, וְאֵצֵא מִתּוֹךְ הֲנָחָה שֶׁיֵּשׁ לִי רַק נְשָׁמָה טְהוֹרָה.
רַק נֶפֶשׁ אֱלֹקִית?
טוֹב, אָז נָעִים לְהַכִּיר: שְׁמִי רָזִי וַאֲנִי מַמָּשׁ צַדִּיק. כְּלוֹמַר, יְהוּדִי שֶׁרַק רוֹצֶה לַעֲבֹד אֶת ה' וְלַעֲשׂוֹת טוֹב. אֲנִי קָם כָּל יוֹם בַּבֹּקֶר בְּחֵשֶׁק, אוֹמֵר "מוֹדֶה אֲנִי" וְנוֹטֵל יָדַיִם לְיַד הַמִּטָּה, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. אַחַר כָּךְ אֲנִי מִתְאַרְגֵּן לְבַד וְיוֹצֵא בִּזְרִיזוּת לַתַּלְמוּד תּוֹרָה. הַכֹּל טוֹב, אָח אֵיזֶה כֵּיף לִהְיוֹת יְהוּדִי!
רַק מַה, בְּדִיּוּק אֶתְמוֹל קָרְתָה לִי אֵיזוֹ תַּקָּלָה קְטַנָּה בַּדֶּרֶךְ… עָבַרְתִּי לְיַד חֲנוּת הָאוֹפַנַּיִם וְקָלַטְתִּי גַּלְגֶּשֶׁת חַשְׁמַלִּית (הוֹבֶר-בּוֹרְד) מִדֶּגֶם חָדָשׁ שֶׁעוֹד לֹא הִכַּרְתִּי. "רַק דַּקָּה", אֲנִי נֶעְצָר, וְהַדַּקָּה הוֹפֶכֶת לַחֲצִי שָׁעָה… כְּשֶׁאֲנִי מַגִּיעַ לַכִּתָּה הַדֶּלֶת כְּבָר סְגוּרָה, וּכְשֶׁהָרַב שׁוֹאֵל אוֹתִי לָמָּה אֵחַרְתִּי אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֵיזֶה תֵּרוּץ טוֹב. רוֹצִים לַעְזוֹר לִי? "לֹא שַׂמְתִּי לֵב לַשָּׁעוֹן", אוֹ "חָשַׁבְתִּי שֶׁמַּתְחִילִים יוֹתֵר מְאֻחָר", וְאוּלַי "זוֹ רַק הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי", וּבְעֶצֶם "כֻּלָּם גַּם מְאַחֲרִים…".
הָאֱמֶת שֶׁאֶפְשָׁר לַחְשֹׁב עַל עוֹד הַרְבֵּה תֵּרוּצִים, אוּלַי אֲפִילוּ יוֹתֵר טוֹבִים, אֲבָל כֻּלָּם אוֹמְרִים בְּעֶצֶם דָּבָר אֶחָד: אֲנִי לֹא מַמָּשׁ אָשֵׁם! אֶלָּא מָה? גַּם לְאַחַר כָּל הַתֵּרוּצִים, אֲנִי הֲרֵי יוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת, וְשֶׁתֵּרוּצִים הֵם רַק תֵּרוּצִים. לַמַּאֲמָץ שֶׁלִּי לְהִשָּׁאֵר צוֹדֵק קוֹרְאִים בְּמִלָּה אַחַת 'לְהִצְטַדֵּק'. תִּרְאוּ, בְּעִבְרִית לְהִתְלַבֵּשׁ פֵּרוּשׁוֹ לְהַלְבִּישׁ אֶת עַצְמִי, לְהִתְרַחֵץ פֵּרוּשׁוֹ לִרְחֹץ אֶת עַצְמִי. אָז מַה זֶה לְהִצְטַדֵּק? לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמִי צַדִּיק, אֲפִילוּ שֶׁאֲנִי לֹא מַמָּשׁ…
לָמָּה זֶה קוֹרֶה לִי? מַה שָׁכָחְתִּי פֹּה? שָׁכָחְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי נֶפֶשׁ בַּהֲמִית וְיֵצֶר רַע, שֶׁאוּלַי אֲנִי לֹא כָּזֶה צַדִּיק. אִם הָיִיתִי זוֹכֵר זֹאת בִּזְמַן אֱמֶת סָבִיר שֶׁלֹּא הָיִיתִי מְנַסֶּה לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָרַב [וְאֶת עַצְמִי] שֶׁאֲנִי בְּסֵדֶר. הָיִיתִי פָּשׁוּט מוֹדֶה בָּאַשְׁמָה וְחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה. בְּקִצּוּר, חֲסֵרָה לִי שִׁפְלוּת.
רַק נֶפֶשׁ בַּהֲמִית?
יָפֶה, עַכְשָׁו גַּם צָרִיךְ לְהָבִין מַה יִהְיֶה בְּמִקְרֶה הָפוּךְ, אִם אֲנִי מִתְעַלֵּם מִכָּךְ שֶׁיֵּשׁ לִי נֶפֶשׁ אֱלֹקִית. אִם בֶּאֱמֶת לֹא הָיִיתִי מִתְחַפֵּשׂ לְכָזֶה צַדִּיק-תָּמִים, הָיִיתִי יוֹדֵעַ וְזוֹכֵר הֵיטֵב שֶׁאֲנִי לִפְעָמִים שׁוֹבָב לֹא קָטָן, שֶׁגַּם לִי יֶשׁ נֶפֶשׁ בַּהֲמִית וְיֵצֶר רַע, שֶׁלֹּא תָּמִיד בָּא לִי לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע מִשְׂחָק כְּשֶׁאִמָּא קוֹרֵאת לִי לַעֲלוֹת הַבָּיְתָה, לַעְזוֹר אוֹ לִשְׁמוֹר עַל הָאָח הַקָּטָן. אִם אֶת כָּל זֶה הָיִיתִי זוֹכֵר, וְאִלּוּ שֶׁאֲנִי בְּעֶצֶם יְהוּדִי עִם נְשָׁמָה שֶׁמְּחַפֶּשֶׂת אֵיךְ לְהוֹסִיף טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה – אֶת זֶה הָיִיתִי שׁוֹכֵחַ. מַה עָלוּל הָיָה לִקְרוֹת לִי? הָיִיתִי מִתְיָאֵשׁ! הָיִיתִי אוֹמֵר לְעַצְמִי: בִּשְׁבִיל מַה לְהִתְאַמֵּץ? מִמֵּילָא אֵין שׁוּם סִכּוּי! הֲרֵי אַף אֶחָד לֹא צַדִּיק בֶּאֱמֶת.
בְּכָל בֹּקֶר אָנוּ אוֹמְרִים "רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". זוֹ הָאֱמוּנָה שֶׁה' מַאֲמִין בָּנוּ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְלַמְרוֹת כָּל מַה שֶׁהָיָה אֶתְמוֹל הוּא מַחְזִיר לָנוּ אֶת הַנְּשָׁמָה טְהוֹרָה, אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לְהַתְחִיל הַכֹּל מֵחָדָשׁ. אֶת הָאֱמוּנָה הַזּוֹ עָלוּל הָיִיתִי לְאַבֵּד. שָׂמֵחַ, מַה שֶׁבָּטוּחַ, כְּבָר לֹא הָיִיתִי…
בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: שִׁפְלוּת אוּלַי יֵשׁ לִי, אֲבָל חָסֵר לִי בִּטּוּל.
קוּנְץ מְהַלֵּךְ עַל שְׁנַיִם
אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן אָמַר פַּעַם בִּטּוּי מְעַנְיֵן: יְהוּדִי הוּא "קוּנְץ מְהַלֵּךְ". לָמָּה קוּנְץ? כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַק נֶפֶשׁ אֱלֹקִית הוּא מַלְאַךְ, אֵין לוֹ בִּכְלָל בְּחִירָה, הוּא רוֹצֶה בְּטִבְעוֹ רַק טוֹב. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַק נֶפֶשׁ בַּהֲמִית גַּם הוּא חֲסַר בְּחִירָה, אֵין לוֹ בִּכְלָל שׁוּם יִסּוּרֵי מַצְפּוּן. הַחָכְמָה-הַקּוּנְץ הוּא לָדַעַת כֵּיצַד לִחְיוֹת עִם שְׁתֵּי הַנְּפָשׁוֹת יָחַד. בִּשְׂפַת הַחֲסִידוּת קוֹרְאִים לְכָךְ נְשִׂיאַת הֲפָכִים. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים גַּם בִּטּוּל וְגַם שִׁפְלוּת. יֵשׁ לָנוּ שְׁתֵּי דְּמוּיוֹת – נֶפֶשׁ אֱלֹקִית וְנֶפֶשׁ בַּהֲמִית – פַּעַם אֲנַחְנוּ צַדִּיקִים שֶׁרוֹצִים רַק אֶת ה' וּפַעַם נֹחַ לָנוּ לְהִתְנַהֵג אֵיךְ שֶׁבָּא לָנוּ. בְּעֶצֶם זֶה אוֹמֵר שֶׁאֲנַחְנוּ בֵּינוֹנִים.
אוֹמְרִים שֶׁהַכָּרַת הַמַּחֲלָה הִיא כְּבָר חֲצִי מֵהַתְּרוּפָה, וְלָכֵן חָשׁוּב שֶׁנַּכִּיר אֶת עַצְמֵנוּ בְּצוּרָה נְכוֹנָה. אִם לֹא נֵדַע לְהַבְחִין בְּכָךְ – אָנוּ עֲלוּלִים לְהִתְבַּלְבֵּל, לֹא לָדַעַת מִי אָנוּ, וְזֶה מַה שֶׁהִצִּיק לְרִבְקָה. וְהַתְּשׁוּבָה שֶׁהִיא קִבְּלָה הָיְתָה – אַדְּרַבָּה! אִם יֵשׁ לָנוּ רַק נֶפֶשׁ אֱלֹקִית – חֲסֵרָה לָנוּ הַשִּׁפְלוּת; אִם יֵשׁ לָנוּ רַק נֶפֶשׁ בַּהֲמִית – אֵין לָנוּ סִכּוּי לִזְכּוֹת לְבִטּוּל. כַּאֲשֶׁר אָנוּ מוּדָעִים לְכָךְ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אֶת שְׁתֵּי הַנְּפָשׁוֹת יַחַד אָנוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת אָדָם מְתֻקָּן!
בְּהַצְלָחָה לְכֻלָּנוּ!
רָזִי
