וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים

פָּרָשַׁת נִצָּבִים, הָרִאשׁוֹנָה מִזּוּג הַפָּרָשׁוֹת שֶׁנִּקְרָא הַשַּׁבָּת, פּוֹתַחַת בַּקְּרִיאָה “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם”. כְּמוֹ בְּכָל שָׁנָה נִקְרֵאת פָּרָשַׁת נִצָּבִים בְּצִבּוּר בַּשַּׁבָּת הַסְּמוּכָה לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה. בִּדְרוּשֵׁי חֲסִידוּת מֻסְבָּר כִּי אוֹתוֹ “הַיּוֹם” בּוֹ אָנוּ נִצָּבִים הוּא יוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, בּוֹ אָנוּ מִתְיַצְּבִים וְעוֹמְדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים וּמַכְתִּירִים אוֹתוֹ עָלֵינוּ לְמֶלֶךְ.

פָּרָשָׁה זוֹ הִיא אָמְנָם מֵהַקְּצָרוֹת בַּתּוֹרָה, אַךְ מְכִילָה בְּתוֹכָהּ יְסוֹדוֹת אֱמוּנָה מְאוֹד חֲשׁוּבִים. אֶחָד מֵהֶם הוּא הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית: “רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַטּוֹב וְאֶת־הַמָּוֶת וְאֶת־הָרָע…”. עוֹמְדוֹת בְּפָנַי תָּמִיד שְׁתֵּי אֶפְשָׁרוּיוֹת, אַחַת טוֹבָה וְאַחַת רָעָה, וְעָלַי לִבְחֹר בֵּינֵיהֶן. בַּמֶּה אֶבְחַר? בָּרוּר, בְּאַחַת מִן הַשְּׁתַיִם, אַחֶרֶת אֵין פֹּה שׁוּם בְּחִירָה. אֲבָל בְּהֶמְשֵׁךְ הַפְּסוּקִים מוּבֵאת רַק אֶפְשָׁרוּת אַחַת וִיחִידָה: “וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים”! כָּאן כְּבָר נִשְׁמָע שֶׁבַּבְּחִירָה נוֹתְרָה רַק אֶפְשָׁרוּת אַחַת בִּלְבַד.

יָכוֹל אוֹ לֹא יָכוֹל?

יְלָדִים, יֵשׁ לִי שְׁאֵלָה: אַתֶּם יְכוֹלִים לְדַלֵּג בִּקְפִיצָה מֵהַקַּרְקַע לְרֹאשׁ הַגַּג? אַתֶּם יְכוֹלִים לְהָרִים לְבַד מְקָרֵר בַּעַל אַרְבַּע דְּלָתוֹת וְלִסְחֹב אוֹתוֹ? תּוֹדוּ, יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת. גַּם אִם אֲנִי מְאוֹד רוֹצֶה – אֵין בָּהֶם בְּחִירָה.

וְיֵשׁ עוֹד דְּבָרִים שֶׁאֵין לִי בָּהֶם שְׁלִיטָה. לְמָשָׁל, עַל הַגֹּבַהּ שֶׁלִּי אֲנִי לֹא אַחְרַאי. מֵאָז כִּתָּה א’ תָּמִיד הָיִיתִי הֲכִי נָמוּךְ בַּכִּתָּה. לֹא שֶׁזֶּה הָיָה נוֹרָא כָּל כָּךְ, אֲבָל זוֹהִי דֻּגְמָה נוֹסֶפֶת לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ בִּתְחוּם הַשְּׁלִיטָה שֶׁלִּי. לֹא אֲנִי קוֹבֵעַ אִם אֶהְיֶה נָמוּךְ אוֹ גָּבוֹהַּ, שָׁמֵן אוֹ רָזֶה, בַּעַל צֶבַע עוֹר בָּהִיר אוֹ כֵּהֶה. אָז גַּם תְּכוּנוֹת הַגּוּף שֶׁלִּי אֵינָן בִּבְחִירָתִי.

הַשְּׁאֵלָה מַתְחִילָה לִהְיוֹת מְעַנְיֶנֶת כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל הַתְּכוּנוֹת שֶׁלִּי. הַאִם יֵשׁ לִי בָּהֶן בְּחִירָה אוֹ לֹא? לְמָשָׁל, אִם אֲנִי יֶלֶד שָׂמֵחַ וְעַלִּיז – הַאִם זֶה בִּגְלַל שֶׁכָּךְ נוֹלַדְתִּי וְזֶהוּ הָאֹפִי שֶׁלִּי אוֹ שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִגְרֹם לְעַצְמִי לִהְיוֹת כָּזֶה? כָּאן כְּבָר נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה מָקוֹם לַבְּחִירָה.

לָלֶכֶת נֶגֶד הַטֶּבַע

וּמָה עִם הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלִּי? יֵשׁ יְלָדִים בַּכִּתָּה שֶׁלִּי שֶׁנּוֹרָא קָשֶׁה לָהֶם שֶׁלֹּא לְפַטְפֵּט בַּשִּׁעוּרִים. לֹא שֶׁהֵם דַּוְקָא רוֹצִים לְהַפְרִיעַ, אֲבָל פָּשׁוּט יוֹצֵא לָהֶם. כְּשֶׁהַמּוֹרֶה גּוֹעֵר בָּהֶם וְרוֹצֶה לְהַעֲנִישׁ אוֹתָם עַל כָּךְ, הֵם מִצְטַדְּקִים  וּמַמָּשׁ מְשֻׁכְנָעִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לָהֶם עָוֶל. “מָה, הָרַב, רַק אָמַרְתִּי לוֹ מַשֶּׁהוּ קָטָן… אִי אֶפְשָׁר לִשְׁתֹּק שִׁעוּר שָׁלֵם…”. הָאֱמֶת, לִי אֵין נִסְיוֹנוֹת כָּאֵלּוּ. לֹא שֶׁאֲנִי כָּזֶה תַּלְמִיד מִצְטַיֵּן, וְאוּלַי זֶה רַק בִּגְלַל שֶׁאֲנִי מְפַחֵד אוֹ סְתָם שַׁתְקָן מִטִּבְעִי, אֲבָל מָה שֶׁבָּטוּחַ הוּא שֶׁלִּשְׁתֹּק בְּמֶשֶׁךְ שִׁעוּר שָׁלֵם אֵינוֹ בְּגֶדֶר מִבְצָע עֲבוּרִי. לְעֻמַּת זֹאת, לְאוֹתָם יְלָדִים זוֹ אָכֵן הִתְמוֹדְדוּת לֹא פְּשׁוּטָה. כְּדֵי לֹא לְהִכָּשֵׁל הַבְּחִירָה שֶׁלָּהֶם צְרִיכָה לִהְיוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר תַּקִּיפָה, כִּי הֵם צְרִיכִים לָלֶכֶת נֶגֶד הַזֶּרֶם, נֶגֶד הָאֹפִי וְהַטֶּבַע שֶׁלָּהֶם.

הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית הִיא מִיְּסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁלָּנוּ. בָּרוּר שֶׁאִם אֲנִי מְצֻוֶּה לְקַיֵּם מִצְווֹת סִימָן שֶׁיֵּשׁ לִי יְכֹלֶת בְּחִירָה עַל כָּךְ, אַחֶרֶת לָמָּה ה’ דּוֹרֵשׁ זֹאת מִמֶּנִּי? אִם לֹא הָיְתָה בְּחִירָה בְּיָדִי אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָבוֹא אֵלַי אַחַר כָּךְ בִּטְעָנוֹת מַדּוּעַ לֹא קִיַּמְתִּי אֶת הַמֻּטָּל עָלַי. תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם גַּנָּב שֶׁנִּתְפַּס בָּאֶמְצַע ‘מְלַאכְתּוֹ’ וּמוּבָא לְדִיּוּן בִּפְנֵי בֵּית הַמִּשְׁפָּט. “מַדּוּעַ עָשִׂיתָ אֶת זֶה?”, שׁוֹאֵל אוֹתוֹ הַשּׁוֹפֵט. “הַכֶּסֶף שֶׁל הַשָּׁכֵן קָרַץ לִי, לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק”, עוֹנֶה הַגַּנָּב. הַאִם לְדַעְתְּכֶם נָקֵל בְּעָנְשׁוֹ? בָּרוּר שֶׁלֹּא. נָכוֹן, הָיָה קָשֶׁה לְךָ לְהִתְגַּבֵּר, אֲבָל יָכֹלְתָּ. יֵשׁ לְךָ בְּחִירָה חָפְשִׁית.

שֻׁתָּפִים בַּבְּחִירָה

אַתֶּם יוֹדְעִים לְמִי יֵשׁ אֶת הַבְּחִירָה הֲכִי חָפְשִׁית? מִי זֶה שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּל מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה מִבְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יַכְרִיחַ אוֹתוֹ לִנְהֹג כָּךְ? תְּנַחֲשׁוּ… נוּ, בָּרוּר! ה’ יִתְבָּרַךְ! הוּא הֶחֱלִיט לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהוּא. אַף אֶחָד לֹא הִכְרִיחַ אוֹתוֹ וְאַף אֶחָד לֹא הִתְעָרֵב לוֹ. מָה שֶׁיָּצָא הוּא בְּדִיּוּק מָה שֶׁהוּא רָצָה. “סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה!”.

וְאֵיךְ זֶה קָשׁוּר אֵלֵינוּ? כִּי בֶּאֱמֶת גַּם אֲנַחְנוּ שֻׁתָּפִים אֵלָיו. כֵּן, כֵּן. לִפְנֵי שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם כִּנֵּס ה’ יִתְבָּרַךְ אֶת נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים לְהִתְיַעֲצוּת: “מָה אַתֶּם אוֹמְרִים – כְּדַאי לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם אוֹ לֹא?”, כָּךְ מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ. בְּאוֹתָהּ הִתְיַעֲצוּת סִפֵּר ה’ לַנְּשָׁמוֹת אֶת כָּל מָה שֶׁעוֹמֵד לְהִתְרַחֵשׁ בְּאוֹתוֹ עוֹלָם שֶׁיִּבָּרֵא. הֲרֵי כְּדֵי לְהַבִּיעַ עֶמְדָּה צָרִיךְ לָדַעַת הֵיטֵב עַל מָה מְדֻבָּר, לֹא?

בְּעֶצֶם, כָּל יְהוּדִי הוּא צַדִּיק – “וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים!”. זֶה אוֹמֵר לִי שֶׁגַּם כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הָיָה שָׁם בְּאוֹתָהּ הִתְיַעֲצוּת. תְּדַמְיְנוּ לָכֶם אֶת עַצְמְכֶם עוֹמְדִים מוּל מַקְרֵן וְרוֹאִים, כְּמוֹ בְּסֶרֶט, אֶת כָּל מָה שֶׁעָתִיד לְהִתְרַחֵשׁ אִתְּכֶם, מֵרֶגַע שֶׁנּוֹלַדְתֶּם וְעַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה כָּאן בָּעוֹלָם. אֶת הַהַצְלָחוֹת, אֶת הַקְּשָׁיִים, אֶת הַהִתְמוֹדְדוּיוֹת. אֶת הַ-כֹּ-ל.

וְאַחֲרֵי שֶׁרָאִינוּ הַכֹּל, מָה לְדַעְתְּכֶם עָנִינוּ לַה’ בְּאוֹתָהּ הִתְיַעֲצוּת? וַדַּאי, אָנוּ הִסְכַּמְנוּ וְתָמַכְנוּ בַּהַצָּעָה. אָנוּ יוֹדְעִים עַד כַּמָּה הָרָצוֹן לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם חָשׁוּב וְיָקָר לַה’, אָז לֹא רַק שֶׁתָּמַכְנוּ בַּהַצָּעָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִתְנַדַּבְנוּ. שָׂמַחְנוּ לִבְחֹר לִהְיוֹת הַחֲלוּצִים שֶׁיּוֹרְדִים לְמַטָּה, לָעוֹלָם, וּלְהִבָּרֵא בְּתוֹךְ הַגּוּף.

לְהִזָּכֵר בַּבְּחִירָה

מָה זֶה אוֹמֵר לִי הַיּוֹם? שֶׁכָּל מָה שֶׁקּוֹרֶה לִי נַעֲשֶׂה בְּעֶצֶם לְפִי הָרָצוֹן שֶׁלִּי. אֲנִי הוּא זֶה שֶׁבָּחַרְתִּי שֶׁכָּךְ יִהְיֶה. נָכוֹן, מֵאָז וְעַד שֶׁיָּרְדָה הַנְּשָׁמָה לָעוֹלָם קְצָת שָׁכַחְתִּי מִכָּל הַסִּפּוּר, וְזוֹהִי בְּדִיּוּק הַמְּשִׂימָה שֶׁלִּי בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי בּוֹחֵר. עָלַי לְהִזָּכֵר!

לְדֻגְמָא: יוֹם חַם בִּמְיֻחָד וּמִישֶׁהוּ מַצִּיעַ לִי לֶאֱכֹל גְּלִידָה טְעִימָה, אֲבָל הַכַּשְׁרוּת שֶׁלָּהּ אֵינָהּ מְהֻדֶּרֶת כְּפִי שֶׁאֲנִי מַקְפִּיד בְּדֶרֶךְ כְּלָל. אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁהַיּוֹם הַהִתְמוֹדְדוּת הַזּוֹ לֹא קַלָּה עֲבוּרִי – לֶאֱכֹל אוֹ לֹא לֶאֱכֹל. בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְהַכְרִיעַ נָכוֹן, וְלֹא לְהִגָּרֵר אֲפִלּוּ בַּחֹם הַכָּבֵד, אֲבָל הַמְּשִׂימָה הַזּוֹ נִדְמֵית לִי כְּמוֹ טִפּוּס עַל רֹאשׁ הָהָר. מָתַי הַמְּשִׂימָה הַזּוֹ נַעֲשֵׂית עֲבוּרִי מְאַתְגֶּרֶת וּנְעִימָה, כָּזוֹ שֶׁאֲנִי שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ לִקְרָאתָהּ? זֶה קוֹרֶה לִי כְּשֶׁאֲנִי נִזְכָּר שֶׁבְּעֶצֶם אֲנִי הוּא זֶה שֶׁבָּחַרְתִּי לְעַצְמִי אֶת הַמְּשִׂימָה הַזּוֹ. אֲנִי רָצִיתִי לִפְגֹּשׁ גְּלִידָה טְעִימָה בְּיוֹם חַם, אֲנִי רָצִיתִי שֶׁאֶעֱמֹד וְאֶהֱדֹף אֶת הַמְּשִׁיכָה הַחוֹלֶפֶת לְטוֹבַת רְצוֹן ה’, וַה’ נָתַן לִי אֶת הַכֹּחַ לַעֲמֹד בַּמְּשִׂימָה בְּהַצְלָחָה!

שֶׁנִּזְכֶּה לִבְחֹר בַּה’ בְּחָפְשִׁיּוּת וּבְשִׂמְחָה!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי