מכון גל עיני
נכתב עלידי
רֹאשׁ הַשָּׁנָה הִגִּיעַ!
שְׁנַת ה’תשפ”ד לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הוֹלֶכֶת וּמִסְתַּיֶּמֶת וְשָׁנָה חֲדָשָׁה, שְׁנַת ה’תשפ”ה, כְּבָר עוֹמֶדֶת לָהּ בְּפִתְחֵנוּ וּבְפִינוּ תְּפִלָּה עֲצִימָה – “תִּכְלֶה שָׁנָה וְכוּ’, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ!”.
אָנוּ יוֹדְעִים כִּי מִנְיַן הַשָּׁנִים שֶׁאָנוּ מוֹנִים הוּא כָּךְ וְכָךְ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, וְלָכֵן מִתְבַּקֵּשׁ הָיָה שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָחוּל בְּכָל שָׁנָה בְּדִיּוּק בַּיּוֹם בּוֹ הֵחֵלָּה בְּרִיאָתוֹ, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בּוֹ פָּקַד ה’ “יְהִי אוֹר”. אוּלָם לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא אֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה אָנוּ מְצַיְּנִים בְּתַאֲרִיךְ שׁוֹנֶה! יוֹם הַבְּרִיאָה הָרִאשׁוֹן הִתְרַחֵשׁ שָׁבוּעַ קֹדֶם לָכֶן, בְּיוֹם כה לְחֹדֶשׁ אֱלוּל, וְאִלּוּ הַתַּאֲרִיךְ הַמֻּכָּר לָנוּ כְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, א תִּשְׁרֵי, הָיָה לְמַעֲשֶׂה כְּבָר הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לַבְּרִיאָה, הַיּוֹם בּוֹ נִבְרָא הָאָדָם.
הַשְּׁאֵלָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת הִיא, כַּמּוּבָן, מַדּוּעַ? לָמָּה שֶׁלֹּא נַחְגֹּג אֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּיּוֹם הַמְּדֻיָּק בּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם? מַדּוּעַ אָנוּ מַמְתִּינִים עַד לַיּוֹם בּוֹ נִבְרָא הָאָדָם?
שִׁלְטוֹן הַשַּׁלִּיט
מִי לֹא מַכִּיר אֶת רוֹנִי, אַב הַבַּיִת בַּתַּלְמוּד-תּוֹרָה שֶׁלָּנוּ? אֵין יֶלֶד שֶׁלֹּא מַכִּיר אוֹתוֹ. לֹא רַק בִּגְלַל שֶׁהַחֶדֶר שֶׁלּוֹ נִמְצָא בְּקוֹמַת הַכְּנִיסָה לַמִּבְנֶה, אֶלָּא בִּגְלַל הַפְּעִילוּת הַבִּלְתִּי-פּוֹסֶקֶת שֶׁלּוֹ. הוּא מִתְרוֹצֵץ כָּל הַיּוֹם מִכִּתָּה לְכִתָּה וּמְטַפֵּל בִּבְעָיוֹת שֶׁצָּצוֹת. פַּעַם זֶה הַמַּזְגָן שֶׁל כִּתָּה ו׳ שֶׁהִתְחִיל לְקַרְטֵעַ, פַּעַם זוֹ הַגָּדֵר בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית שֶׁהִתְחִילָה לְהִתְנַדְנֵד וּפַעַם זוֹ הַנְּזִילָה מִמִּתְקָן הַמַּיִם הַקָּרִים. יָדָיו עֲמוּסוֹת עֲבוֹדָה וְהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בַּחֲרִיצוּת וּבְמֶרֶץ. לֹא אַגְזִים אִם אֹמַר שֶׁאֵין פִּנָּה אַחַת בְּשֶׁטַח הַמּוֹסָד שֶׁהוּא אֵינוֹ מַכִּיר. צְרוֹר הַמַּפְתְּחוֹת הַמְּנֻפָּח שֶׁצָּמוּד לְמִכְנָסָיו יָעִיד – לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ חֶדֶר וּלְכָל חֶדֶר יֵשׁ מַפְתֵּחַ, וְהוּא, רוֹנִי, חוֹלֵשׁ עַל הַכֹּל. אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַמְּנַהֵל רוֹצֶה לָדַעַת הֵיכָן נִמְצָא צִיּוּד נִצְרָךְ, מִכְּלֵי נִקָּיוֹן וְעַד צִיּוּד הַצִּלּוּם, הוּא פּוֹנֶה אֵלָיו.
הַאִם נָכוֹן יִהְיֶה לוֹמַר שֶׁרוֹנִי הוּא מֶלֶךְ עַל הַצִּיּוּד בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה? שֶׁכְּלֵי הַנִּקָּיוֹן אוֹ צִיּוּד הַצִּלּוּם הֵם הַנְּתִינִים שֶׁלּוֹ? קְצָת מַצְחִיק לְהִתְבַּטֵּא כָּךְ. מַדּוּעַ? כִּי מְלוּכָה אֵינָהּ עַל חֲפָצִים דּוֹמְמִים. אוּלַי נָכוֹן יִהְיֶה לוֹמַר שֶׁרוֹנִי שׁוֹלֵט בַּמַּצָּב, אֲבָל שְׁלִיטָה אֵינָהּ מְלוּכָה. שַׁלִּיט הוּא מִי שֶׁהַכֹּל סָרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ, אֲבָל לָאו דַּוְקָא מִתּוֹךְ רָצוֹן וְהַסְכָּמָה.
לְדֻגְמָה, יֵשׁ מְדִינוֹת בָּעוֹלָם בָּהֵן אֵין זְכוּת לַאֲנָשִׁים לְהַבִּיעַ אֶת דַּעְתָּם. מָה שֶׁמַּחֲלִיט הַשַּׁלִּיט – כָּךְ יִהְיֶה, וְאוֹי וַאֲבוֹי לְמִי שֶׁיָּעֵז לְהַשְׁמִיעַ עָלָיו דִּבְרֵי בִּקֹּרֶת, וְכָל שֶׁכֵּן לְמִי שֶׁיָּעֵז לְהַמְרוֹת אֶת פִּיו וְלִנְהֹג אַחֶרֶת מֵהוֹרָאוֹתָיו. לָכֵן, מִי שֶׁמַּחֲלִיט הֵיכָן יִהְיוּ מֻנָּחִים כְּלֵי הַנִּקָּיוֹן אוֹ שֶׁקּוֹבֵעַ מָתַי הֵם יְשָׁנִים וּזְקוּקִים לְהַחְלָפָה הוּא סוּג שֶׁל שַׁלִּיט. הוּא אֵינוֹ זָקוּק לְהַסְכָּמָתוֹ שֶׁל הַמַּטְאֲטֵא…
מְלוּכַת הַמֶּלֶךְ
לְעֻמַּת זֹאת, מֶלֶךְ הוּא כְּבָר מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי. מֶלֶךְ נִקְרָא בִּשְׁמוֹ עַל שֵׁם דֶּרֶךְ הַפְּעֻלָּה שֶׁלּוֹ – הוּא מוֹלִיךְ אֶת הָעָם. לְדֻגְמָה: הוּא יָכוֹל לְהַחֲלִיט שֶׁכָּעֵת, בִּזְמַן הַמִּלְחָמָה, יֵשׁ צֹרֶךְ לְמַלֵּא אֶת קֻפַּת הַמְּדִינָה וְלָכֵן יֵשׁ לְהַטִּיל מַס נוֹסָף עַל הָאֶזְרָחִים. הוּא יָכוֹל, וְיִתָּכֵן וְזוֹ תִּהְיֶה הַחְלָטָה נְכוֹנָה, אֲבָל לֹא פָּחוֹת מִכָּךְ חֲשׁוּבָה הַדֶּרֶךְ בָּהּ הוּא יְבַצֵּעַ אֶת הַחְלָטָתוֹ. הוּא יָכוֹל לְהוֹצִיא הוֹדָעָה סְתָמִית, לִשְׁלֹחַ דּוּחוֹת תַּשְׁלוּם וְאַף לִדְאֹג לֶאֱכֹף אֶת בִּצּוּעַ הַתַּשְׁלוּם בִּדְרָכִים שׁוֹנוֹת הָעוֹמְדוֹת לִרְשׁוּתוֹ, אֲבָל מֶלֶךְ טוֹב יִשְׁאַף לָתֵת לָאֶזְרָחִים אֶת הַהַרְגָּשָׁה שֶׁהַדָּבָר נַעֲשָׂה לְטוֹבָתָם. אִם הַמֶּלֶךְ רוֹצֶה שֶׁהָעָם יְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה עִם הַחְלָטוֹתָיו הוּא צָרִיךְ לָתֵת לָהֶם תְּחוּשָׁה שֶׁהֵם שַׁיָּכִים לַמִּלְחָמָה וְלַנִּצָּחוֹן, וּמִמֵּילָא עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת מְגֻיָּסִים אֵלֶיהָ גַּם בְּאֶמְצָעוּת מָמוֹנָם.
יוֹתֵר מִכָּךְ, הַמֶּלֶךְ לֹא רַק מוֹלִיךְ אֶת הָעָם אֶלָּא גַּם חָשׁוּב לוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת דַּעְתָּם וְהֵלֶךְ רוּחָם כְּלַפָּיו וּכְלַפֵּי דֶּרֶךְ הַהַנְהָגָה שֶׁלּוֹ. הַמֶּלֶךְ יוֹדֵעַ גַּם לְהִמָּלֵךְ, לְהִתְיַעֵץ עִם אֲחֵרִים. נָכוֹן, הוּא לֹא מַעֲלֶה לְדִיּוּן כָּל נוֹשֵׂא בִּפְנֵי כֻּלָּם, אַחֶרֶת לֹא יִהְיֶה לַדָּבָר סוֹף, אֲבָל הוּא בְּהֶחְלֵט יִהְיֶה מְעֻנְיָן לְוַדֵּא שֶׁהַמַּטָּרָה אֵלֶיהָ הוּא חוֹתֵר וּפוֹעֵל אָכֵן מִתְגַּשֶּׁמֶת וְדַרְכּוֹ מִתְקַבֶּלֶת עַל דַּעַת הַצִּבּוּר.
לְמַעֲשֶׂה, הַהֶבְדֵּל בֵּין מֶלֶךְ לְשַׁלִּיט הוּא הַהֶבְדֵּל בֵּין הַדּוֹמֵם לָאָדָם הַמְּדַבֵּר. הַשַּׁלִּיט מִתְיַחֵס אֶל הָאֶזְרָחִים כְּאֶל חֲפָצִים דּוֹמְמִים. כְּמוֹ שֶׁרוֹנִי, אַב הַבַּיִת, לֹא מִתְיַעֵץ עִם כְּלֵי הַנִּקָּיוֹן כָּךְ גַּם לַשַּׁלִּיט לֹא כָּל כָּךְ אִכְפַּת מִדַּעְתָּם שֶׁל נְתִינָיו. אֲבָל הַמֶּלֶךְ מוֹלֵךְ עַל בְּנֵי אָדָם, אוֹתָם הוּא שׁוֹאֵף לְהוֹבִיל וּלְהוֹלִיךְ, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא רַק שֶׁחָשׁוּב לוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת דַּעְתָּם, אֶלָּא שֶׁהוּא מְעֻנְיָן שֶׁהֵם יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ.
סֵדֶר הַבְּרִיאָה
נָשׁוּב אֶל בְּרִיאַת הָעוֹלָם: הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים מֻקְדָּשִׁים לִבְרִיאַת הַדּוֹמֵם – הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. אֲלֵיהֶם מִצְטָרֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לַבְּרִיאָה גַּם הַצּוֹמֵחַ. הַצּוֹמֵחַ מֻרְכָּב גַּם הוּא מֵחֳמָרִים דּוֹמְמִים, אֲבָל חֳמָרִים אֵלּוּ מְקַיְּמִים יַחַד תְּנוּעָה שֶׁל צְמִיחָה וְהִתְפַּתְּחוּת שֶׁאֵין לַדּוֹמֵם. הַגַּרְעִין נוֹבֵט, הַנֶּבֶט מוֹצִיא גִּבְעוֹל, הַגִּבְעוֹל מִתְרוֹמֵם וְהוֹפֵךְ לִיצוּר צוֹמֵחַ. בַּיָּמִים הַבָּאִים יִצְטָרְפוּ לָעוֹלָם גַּם בַּעֲלֵי הַחַיִּים, וְהַתְּנוּעָה שֶׁלָּהֶם כְּבָר אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. הֵם מַמָּשׁ נָעִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. בַּתְּחִלָּה נִבְרָאִים אֵלּוּ שֶׁמֵּעַל הַקַּרְקַע אוֹ מִתַּחְתֶּיהָ – הָעוֹפוֹת וְהַדָּגִים בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי – וּבַהֶמְשֵׁךְ, בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, נִבְרְאוּ גַּם שְׁאָר בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַמִּתְגּוֹרְרִים בְּתוֹכָהּ.
וּמִי נִשְׁאָר לַסּוֹף? דַּוְקָא עִם הָאָדָם, נֵזֶר הַבְּרִיאָה, מַמְתִּין ה’ עַד לְסִיּוּם הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ. רַק כַּאֲשֶׁר הָעוֹלָם מָלֵא מֵהַדּוֹמֵם, הַצּוֹמֵחַ וְהַחַי בּוֹרֵא ה’ אֶת הָאָדָם הַמְּדַבֵּר. כָּךְ שֶׁלְּמַעֲשֶׂה, עַד בְּרִיאַת הָאָדָם אֵין לַה’ עַל מִי לִמְלֹךְ. הַבְּרִיאָה דּוֹמֶמֶת וַה’ שׁוֹלֵט עַל עוֹלָמוֹ. שׁוֹלֵט, אֲבָל עֲדַיִן לֹא מֶלֶךְ. רַק בָּרֶגַע שֶׁבּוֹרֵא ה’ אֶת הָאָדָם מִתְגַּלָּה הַתַּכְלִית לִשְׁמָהּ נִבְרָא הַכֹּל. ה’ מְעֻנְיָן לְהַגִּיעַ עַד לָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, עַד לַדּוֹמֵם, וְלִמְצֹא בּוֹ מִישֶׁהוּ שֶׁיִּפְנֶה אֵלָיו, שֶׁיִּקְרָא אֵלָיו, שֶׁיֹּאמַר לוֹ “אַבָּא, אֲנִי זָקוּק לְךָ!”. וְהַדָּבָר הַזֶּה קוֹרֶה בְּסִיּוּם הַבְּרִיאָה, בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, בְּיוֹם א׳ בְּתִשְׁרֵי.
אֶת הַמָּדוֹר פָּתַחְנוּ עִם הַשְּׁאֵלָה מַדּוּעַ רֹאשׁ הַשָּׁנָה מַמְתִּין עַד לְסוֹפָהּ שֶׁל הַבְּרִיאָה, וְכָעֵת הַשְּׁאֵלָה מִתְחַדֶּדֶת יוֹתֵר: מַדּוּעַ ה’ מַמְתִּין עִם בְּרִיאַת הָאָדָם עַד לְסוֹפָהּ שֶׁל הַבְּרִיאָה? אֶלָּא שֶׁהַסּוֹף מְגַלֶּה לִי מַשֶּׁהוּ עַל הַהַתְחָלָה. עוֹד לִפְנֵי שֶׁה’ מַתְחִיל לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם כְּבָר נִמְצָא הָאָדָם – “יִשְׂרָאֵל עָלוּ בַּמַּחְשָׁבָה”. תַּכְלִית הַבְּרִיאָה קָדְמָה לַבְּרִיאָה עַצְמָהּ, וְ”סוֹף מַעֲשֶׂה” עָלָה “בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה”, וְזֶה אוֹמֵר לִי שֶׁעַד שֶׁהַמַּטָּרָה שֶׁל הַבְּרִיאָה לֹא הֻשְׁלְמָה – לֹא הִסְתַּיְּמָה הַבְּרִיאָה.
יוֹם בְּרִיאַת הָאָדָם הוּא יוֹם מִלּוּי כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה וּמִמֵּילָא אֵין מַתְאִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ לִהְיוֹת יוֹם הַהַכְתָּרָה שֶׁל ה’ לְמֶלֶךְ עַל הָעוֹלָם!
שֶׁנִּזְכֶּה לְהַכְתִּיר אֶת ה’ לְמֶלֶךְ עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ!
לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתְבוּ וְתֵחָתְמוּ!
שָׁנָה טוֹבָה וְשַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!
רָזִי
