כסלו: חוש השינה

“…בְּשׁוּב ה’ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן, הָיִינוּ כְּחֹלְמִים” (תהלים קכו, א)

מה פירוש “היינו כחולמים”? ישנן לפחות שלוש דרכים לפרש ביטוי זה:

הפירוש הראשון, והמתבקש ביותר, הוא שכאשר תתרחש הגאולה (“שיבת ציון” היא סמל לגאולה השלמה, בה כל העולם מיתקן באור ה’) לא נאמין למראה עינינו ונרגיש שאנו חולמים. מה שנראה יהיה אמיתי, אך יהיה כה בלתי נתפס שהוא ידמה לחלום.

פירוש שני, ומפתיע יותר, מציעה החסידות: בהתרחש שיבת ציון נבין כולנו שעד אותו רגע היינו כחולמים! כלומר, דוקא עכשיו אנו ישנים, ורק בזמן הגאולה נתעורר ונראה לראשונה את המציאות כמות שהיא. אף כאן אין הכוונה שהמציאות הנוכחית היא אשליה, אלא שאנו רואים אותה דרך מסך של תודעה מבולבלת. זהו החלום הרע ממנו עלינו להתעורר.

אך הכי מעניין הוא הפירוש השלישי, והוא ששני הפירושים הראשונים נכונים: גם המציאות הנוכחית היא סוג של חלום רע, וגם הגאולה תהיה סוג של חלום טוב. מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להחליף חלומות. במלים אחרות, המשימה שלנו אינה סתם להתעורר מהשינה, אלא להתהפך בשנתנו – לעבור מתרדמה רדופת בלהות, לחיים ערים ומלאים בחלומות גדולים על תיקון העולם.

חלום בהקיץ

כאן נכנס לתמונה חוש-הנפש של חודש כסלו – חוש השינה.

למרות שאנו ישנים קרוב לשליש מחיינו, השינה היא דבר משונה ביותר. התרדמה היא התפרקות המודעות, שמיטת שליטתנו הרצונית בנפשנו ובגופנו, וצלילה למין ים של אי-מודעות. ליתר דיוק, השינה משקעת אותנו במודעות אחרת, זו הניבטת מחלומותינו, מודעות בלתי-הגיונית ובלתי-רצונית.

יש כאן כפילות מעניינת: מצד אחד, המודעות העצמית שלנו היא התגלמות אנושיותנו, צלם הא-להים שבנו; מצד שני, דומה כי ללא התפרקותה התדירה לכדי תרדמה, גם כן לא היינו בני אדם. הרפיית אחיזתנו במוכר ובידוע היא חלק מהותי מיכולתנו להכיר ולדעת.

קחו למשל את השינה הראשונה בתורה: התרדמה שהפיל הקב”ה על אדם הראשון בשביל לקחת ממנו את הצלע ולבנות את חוה. המפגש בין אדם וחוה היה הקשר הבין-אישי הראשון, המפגש הראשון של ‘אני’ עם ‘זולת’. מכך משתמע כי השינה היא שלב-מעבר הכרחי במפגשים אלו. על מנת להכיר באמת אדם אחר, עלינו במובן מסוים ‘להרדים’ את האני שלנו, לשחרר את מה שאנו חושבים שאנו יודעים על עצמנו ובכלל. בלי זה לא תתכן פתיחות והקשבה אמיתיות למישהו אחר.

זהו חוש השינה: היכולת להרפות מהמוכר ולהפתח לסוג אחר של הסתכלות. חוש השינה אינו סתם היכולת להרדם – זה לא קונץ, רק בריאות-נפש; מדובר בכשרון להזרים מעט שינה ורפיון לתוך ערוּתנו דוקא, לדעת לחלום בהקיץ, ובהשראת כך להעיז לחשוב ולעשות דברים חדשים. זו הסיבה שחוש זה הוא הנדרש כדי להגיע למצב של “היינו כחולמים”, בו אנו מסוגלים לחולל שינויים מרחיקים לכת בעולמנו.

הקשר בין חוש השינה לחודש כסלו ניכר במספר אופנים. ראשית כל, כסלו הוא תקופת הלילות הארוכים ביותר בשנה. שנית, מבין עשרת החלומות המתוארים בתורה, תשעה מופיעים בפרשות שבוע הנקראות בחודש כסלו (חלומות יעקב ,לבן, יוסף, פרעה ושריו, בפרשות “ויצא”, “וישב” ו”מקץ”). לבסוף, נצחון המכבים על היוונים, הנחגג בחנוכה החל מכ”ה כסלו, הוא נצחון מובהק של ‘חולמים’ היוצאים נגד מציאות חסרת סיכוי. אין בכל השנה חודש גדוש יותר בשינה וחלימה מאשר כסלו.

אף השבט השייך לכסלו, בנימין, קשור בעקיפין לחוש השינה. צאצאי בנימין מפורסמים בהיותם “דֹרכי קשת”. מעבר לכך שקשת הוא המזל של חודש כסלו, היריה בקשת – הבנויה מדריכת החץ ואז שחרורו – היא משל מושלם לכֹחה הפעיל והיוצר של ההרפיה הבאה בעקבות מתח, מאפיינו הראשי של חוש השינה.

הליכה בשינה

כאמור בגליונות הקודמים, ניתן לראות בחושים של ששת החודשים הראשונים (ניסן עד אלול) כמכשירים את הקרקע לחושי ששת החודשים האחרונים (תשרי עד אדר), בהתאמה של אחד לאחד.

החודש שניצב בדיוק ‘מול’ חודש כסלו במעגל השנה הוא חודש סיון, שחושו היה חוש ההילוך. והנה, חושי ההילוך והשינה הפוכים במדויק: עניינו של חוש ההילוך הוא להרגיל אותנו לתנועה מתמדת קדימה ומעלה, ואילו עניינו של חוש השינה הוא דוקא לעצור ולהרפות, להחדיר מנוחה לתוך התנועה.

ניתן לראות בקלות כיצד חוש ההילוך מכשיר את השימוש בחוש השינה. הרפיית התודעה (על תצורותיה השונות – ‘זרימה’, ‘אי-חשיבה’, ‘פשוט להיות’ וכו’), שלא במסגרת חיים מכווני מטרה, לא מובילה אלא לניווּן ופסיביות. השיטה היהודית היא להתחיל ב”לך לך” – חיים של קבלת עול, התקדמות מאומצת, שאיפה מתמדת לשיפור – ואז לשלב בתוך אלו את מרכיב ההרפיה. או-אז, הופך יסוד ההרפיה מכח המחליש את ההליכה לכח המעצים ומאיץ אותה: חוש השינה מאפשר לעשות דילוגים ו’קפיצות הדרך’ לשבילים חדשים, שהילוך מודע ומסודר אינו מסוגל להגיע אליהם.

מימרה של חז”ל קובעת, כי “רשעים אף בחייהם קרויים מתים, וצדיקים אף במותם קרויים חיים”. במשחק על כך אפשר לומר כי “רשעים אף בהליכתם קרויים ישנים, וצדיקים אף בשנתם קרויים מְהלכים“: מי שמתחיל במנוחה, גם חיי הפעילות שלו יהיו רדומים וקהים; מי שמרגיל עצמו בתנועה נמרצת מתמדת לעומת זאת, אזי גם כשירפה יגלה שהוא ממשיך להתקדם מתוך מנוחה.

סולם החלומות

ההבחנה בין שינה הקודמת להילוך לזו הבאה בעקבותיו, יכולה לסייע לנו להבין את ההבדל בין דרגות שונות של שינה וחלימה, ולהשיב על השאלה המעסיקה רבים – אלו מחלומותינו הם סתמיים ואלו צופנים בתוכם מסר רוחני?

חז”ל הבחינו בין כמה סוגי תרדמה, אותם הם כינו “תרדמת שינה” (רגילה), “תרדמת נבואה”, “תרדמת מרמיטה” ו”תרדמה של שטות” (בראשית רבה יז, ה). מבין אלו, תרדמת המרמיטה היא שינה ללא חלומות, ואת שלושת הסוגים הנותרים ניתן לדרג ולהקביל למקורות שונים אודות חלימה, כדלקמן: 

א.      תרדמה של שטות: הדרגה הנמוכה ביותר, על חלומותיה נאמר “וחלֹמות השוא ידברו” (זכריה י, ב)

ב.      תרדמת שינה: דרגת בינים, על חלומותיה נאמר “נובלת נבואה – חלום” (בראשית רבה יז, ה), ו”חלום – אחד מששים נבואה” (בבלי ברכות נז, ב), כלומר שיש בהם רושם של נבואה.

ג.       תרדמת נבואה: הגבוהה ביותר, דרגת הנביא עליו נאמר “בחלום אדבר בו” (במדבר יב, ו) 

כיצד מבדילים בין שלושת סוגי חלומות אלו – חלומות השטות, החלומות שהם 1 חלקי 60 נבואה, וחלומות הנבואה ממש? נקודת המוצא השפויה שלנו לגבי זה צריכה להיות זאת: שרוב חלומותינו הם חלומות שוא (שהרי, למה לשקר, ראשנו שקוע רובו ככולו בהבלי העולם הזה); שרק לעתים רחוקות יש לנו חלומות עם תוכן (וגם בהם רק חלק קטן מאֹד הוא בעל משמעות, ויש לסנן ולמצוא אותו); ושחלומות נבואיים הם מאיתנו והלאה ושמורים ליחידי סגולה בלבד (שהלואי ונזכה להימנות עליהם).

דבר אחד בטוח: אין מראים לאדם אלא מהרהורי לבו, ואם כן חלומותינו הם תוצר ישיר של האופן בו אנו חושבים ומתהלכים בחיינו. בה-במידה שנטהר את מחשבתנו ופעולותינו ביום, יהיו חלומותינו זכים ומבוררים יותר בלילה.

לילה טוב וחלומות חסידיים לכולם! 

י”ב חושי הנפש – רשימה מלאה