לֶאֱהֹב לַמְרוֹת

שָׁלוֹם יְלָדִים!

אֲנִי רוֹצֶה לְשַׁתֵּף אֶתְכֶם בְּאֵיזוֹ חֲוָיָה שֶׁהָיְתָה לִי, שֶׁלָּמַדְתִּי מִמֶּנָּה הָמוֹן עַל עַצְמִי, עַל חֲבֵרִים שֶׁלִּי וְעַל הַקֶּשֶׁר שֶׁלִּי אִתָּם. לֹא רַק הַיּוֹם, אֲבָל בִּמְיֻחָד בְּיָמִים אֵלּוּ טוֹב וּכְדַאי שֶׁנִּתְחַזֵּק כֻּלָּנוּ בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן נִרְאֶה לִי שֶׁמָּה שֶׁלָּמַדְתִּי יִהְיֶה לָנוּ לְתוֹעֶלֶת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת מֵאֵלּוּ שֶׁשְּׂמֵחִים בְּחֶלְקָם. מָה שֶׁיֵּשׁ לִי – יֵשׁ לִי, וּמָה שֶׁלֹּא – כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹּא צָרִיךְ לִהְיוֹת שֶׁלִּי. אֲבָל לֹא תָּמִיד זֶה מַצְלִיחַ לִי…

מִי אַתָּה בֶּאֱמֶת?

לִפְעָמִים בְּכָל זֹאת זֶה קוֹרֶה לִי – אֲנִי מַרְגִּישׁ בַּלֵּב קִנְאָה. הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי כָּךְ הָיְתָה כְּשֶׁמְּשֻׁלָּם הֵבִיא לַכִּתָּה גֶּמְבּוֹי חָדָשׁ וּמְשֻׁכְלָל, בְּדִיּוּק מֵהַסּוּג עָלָיו תָּמִיד חָלַמְתִּי. אָז נָכוֹן, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לִי סִבָּה אֲמִתִּית לְקַנֵּא, שֶׁקִּנְאָה הִיא מִדָּה רָעָה וְשֶׁעָלַי תָּמִיד לְהִסְתַּפֵּק בְּמָה שֶׁיֵּשׁ לִי וְלִשְׂמֹחַ בּוֹ, וּבְכָל זֹאת לֹא אֲשַׁקֵּר לְעַצְמִי – כָּךְ הִיא הַהַרְגָּשָׁה בַּלֵּב. כַּמּוּבָן, אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁאֲחֵרִים יֵדְעוּ מִכָּךְ וְלָכֵן מִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהַסְתִּיר אֶת מָה שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ בַּלֵּב. הַשִּׁיטָה שֶׁלִּי הִיא לִפְנוֹת לְעִסּוּק אַחֵר וּלְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁכְּלָל לֹא אִכְפַּת לִי. בְּדֶרֶךְ כְּלָל זֶה עוֹבֵד לִי. אַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב, וּלְאַחַר כַּמָּה זְמַן גַּם אֲנִי שׁוֹכֵחַ מִכָּל הָעִנְיָן.

אֲבָל הַפַּעַם קָרָה אַחֶרֶת: בְּדִיּוּק בָּרֶגַע שֶׁהִתְחַלְתִּי לְהַפְנוֹת אֶת הַגַּב נִגַּשׁ אֵלַי אֶחָד הַיְּלָדִים וְלָחַשׁ לִי בָּאֹזֶן בַּעֲקִיצָה: “רוֹאִים, רוֹאִים שֶׁאַתָּה מְקַנֵּא…”. מָה אוֹמַר לָכֶם? טוֹב שֶׁזֶּה הָיָה בָּאֹזֶן וּבְשֶׁקֶט, כִּי אֲנִי נוֹרָא נִפְגַּעְתִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן מַמָּשׁ כָּעַסְתִּי. רָצִיתִי לִצְעֹק עָלָיו בְּקוֹל שֶׁהוּא שַׁקְרָן, וְשֶׁאֲנִי בִּכְלָל לֹא מְקַנֵּא וְזוֹ סְתָם עֲלִילָה, אֲבָל מִיָּד הֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה לֹא שַׁיָּךְ. הוּא בֶּאֱמֶת צוֹדֵק. מָה, אֲנִי מַלְאָךְ? נָכוֹן שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצֶה לְקַנֵּא, אֲבָל זֶה רַק הָרָצוֹן. בְּפֹעַל בֶּאֱמֶת ‘יָצְאוּ לִי הָעֵינַיִם’…

אָז מָה בְּכָל זֹאת הִכְעִיס אוֹתִי? הִפְרִיעָה לִי הַדֶּרֶךְ בָּהּ בָּחַר אוֹתוֹ חָבֵר לְהַצִּיג אֶת הַדְּבָרִים. לָמָּה אַתָּה אוֹמֵר עָלַי שֶׁאֲנִי קַנַּאי? אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה אֲנִי מִתְאַמֵּץ שֶׁלֹּא לִהְיוֹת כָּזֶה? מָה אַתָּה מַדְבִּיק עָלַי אֶת הַתָּוִית ‘קַנַּאי’? מָה אֲנִי יוֹתֵר – אֶחָד שֶׁמְּקַנֵּא אוֹ אֶחָד שֶׁמְּאֹד רוֹצֶה וּמִשְׁתַּדֵּל לְהִתְגַּבֵּר עַל קִנְאָה? אֲנִי כָּל כָּךְ מִתְאַמֵּץ, וְהוּא בְּבַת אַחַת בָּא וְהוֹפֵךְ אֶת הַתְּמוּנָה. הוּא כְּאִלּוּ בָּא וְאוֹמֵר: רָזִי, אֶת מִי מְעַנְיֵן מָה שֶׁרָצִיתָ? בִּשְׁבִילוֹ זֶה בִּכְלָל לֹא חָשׁוּב. לְמַעֲשֶׂה, הוּא אוֹמֵר לִי שֶׁאֲנִי גָּרוּעַ פַּעֲמַיִם: פַּעַם אַחַת שֶׁאֲנִי בִּכְלָל לֹא כָּזֶה צַדִּיק, שֶׁאֲנִי קַנַּאי כְּמוֹ כֻּלָּם, וּבַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הוּא מְגַלֶּה שֶׁאֲנִי גַּם שַׂחְקָן מִקְצוֹעִי שֶׁמְּרַמֶּה אֶת כֻּלָּם וּמְנַסֶּה ‘לְשַׂחֵק אוֹתָהּ’ צַדִּיק…

עַל רֶגֶל אַחַת

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אוֹתוֹ נָכְרִי אֶל הִלֵּל הַזָּקֵן וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהִתְגַּיֵּר וְלִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַל רֶגֶל אַחַת עָנָה לוֹ הִלֵּל בְּמִשְׁפָּט קָצָר. הִלֵּל בָּחַר אֶת הַפָּסוּק “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”, אֶלָּא שֶׁהוּא בָּחַר לוֹמַר אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הַשְּׁלִילָה, בַּאֲרַמִּית: “דַּעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד” – מָה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ לֹא תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ. הַרְבֵּה פְּעָמִים כַּאֲשֶׁר אוֹמְרִים רַעֲיוֹן בְּדֶרֶךְ הַשְּׁלִילָה הוּא נִשְׁמָע הַרְבֵּה יוֹתֵר בָּרוּר.

אַתֶּם יוֹדְעִים מִי מַכִּיר הֲכִי טוֹב אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ? אֲנַחְנוּ עַצְמֵנוּ. אֲחֵרִים יְכוֹלִים לַחֲשֹׁב עָלֵינוּ כָּל מִינֵי דְּבָרִים, אֲבָל רַק אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים ‘בִּפְנִים’ וְיוֹדְעִים אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּדְּלִים לְהַבְלִיט אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁלָּנוּ וְאִלּוּ אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ לְהַחְבִּיא וּלְהַסְתִּיר. אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים לְעַצְמֵנוּ: “נָכוֹן, יֵשׁ לָנוּ עוֹד מָה לְתַקֵּן, אֲבָל זֶה לֹא הָעִקָּר אֶצְלֵנוּ. הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁלָּנוּ – הֵם הָעִקָּר”.

וּמָה הָאָדָם הֲכִי שׂוֹנֵא? שֶׁבָּאִים וְאוֹמְרִים לוֹ הָפוּךְ, שֶׁמְּגַלִּים אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלִּי בַּחוּץ וְאוֹמְרִים שֶׁהֵם הָעִקָּר אֶצְלִי. בָּא הִלֵּל הַזָּקֵן וְאוֹמֵר לְאוֹתוֹ נָכְרִי: יְסוֹד הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הוּא לַהֲפֹךְ אֶת הַסֵּדֶר. אֶת גִּלּוּי הַחֶסְרוֹנוֹת תַּשְׁאִיר לְעַצְמְךָ, לַזְּמַן בּוֹ אַתָּה חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה וּמְתַקֵּן אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁלְּךָ. אֵצֶל הֶחָבֵר תִּנְהַג הָפוּךְ – תַּחֲמִיא לוֹ, תְּפַרְגֵּן לוֹ, תִּרְאֶה אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁלּוֹ. מֵהַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ תִּתְעַלֵּם כָּרֶגַע.

יְסוֹד הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ

מָה עָשִׂינוּ כָּאן? הִצְלַחְנוּ לְהִסְתַּכֵּל עַל הֶחָבֵר בְּצוּרָה מְתֻקֶּנֶת, בְּדִיּוּק בַּדֶּרֶךְ בָּהּ הָיִינוּ מְאַחֲלִים לְעַצְמֵנוּ שֶׁהוּא יִסְתַּכֵּל עָלֵינוּ. בְּדֶרֶךְ זוֹ אָנוּ מְגַלִּים כִּי כֻּלָּנוּ, כָּל הַיְּהוּדִים, מְאֻחָדִים בִּנְשָׁמָה אַחַת. אַתֶּם יוֹדְעִים מָה קוֹרֶה לְהוֹרִים שֶׁרוֹאִים אֶת הַיְּלָדִים מְשַׂחֲקִים יָפֶה אֶחָד עִם הַשֵּׁנִי בִּמְקוֹם לָרִיב? הֵם מְקַבְּלִים חֵשֶׁק לָתֵת לַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם עוֹד וְעוֹד מַתָּנוֹת.

מִי שֶׁנּוֹהֵג כָּךְ מְעוֹרֵר עָלָיו הִתְנַהֲגוּת דּוֹמָה מִלְּמַעְלָה. גַּם ה’ יִתְבָּרַךְ מַפְנֶה אֶת מַבָּטוֹ וּמִתְמַקֵּד רַק בַּדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁלּוֹ. וּמָה עִם כָּל הַדְּבָרִים הַלֹּא-טוֹבִים? אֶת זֶה גִּלָּה לָנוּ בִּלְעָם הָרָשָׁע בְּשָׁעָה שֶׁנִּסָּה לְקַלֵּל אוֹתָנוּ:  “לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל”. ה’ פָּשׁוּט מִתְעַלֵּם מֵהֶם – “ה’ אֶלֹקָיו עִמּוֹ”!

כַּאֲשֶׁר כֻּלָּנוּ מְאֻחָדִים מְקַבֵּל ה’ חֵשֶׁק מְיֻחָד לָתֵת לָנוּ מַתָּנוֹת בְּשֶׁפַע. אֵיךְ חוֹתְמִים אֶת תְּפִלַּת עֲמִידָה? “בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ… בְּאוֹר פָּנֶיךָ” – כַּאֲשֶׁר “כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד”!

שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב אֶחָד בַּשֵּׁנִי!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי