לֶךְ לְךָ

שַׁבָּת שְׂמֵחָה יְלָדִים!

לָמָּה שְׂמֵחָה? כָּךְ תֵּאֵר הָרַבִּי הָרָשָׁ”בּ אֶת הַפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ: “פָּרָשַׁת לֶךְ-לְךָ הִיא הַשָּׁבוּעַ הַשָּׂמֵחַ בֶּאֱמֶת. בְּכָל יוֹם מִיְּמֵי הַשָּׁבוּעַ ‘חַיִּים’ עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ, הָרִאשׁוֹן שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל פִּרְסוּם אֱלֹקוּת בָּעוֹלָם, וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ הוֹרִישׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ בִּירֻשָּׁה לְכָל יִשְׂרָאֵל”.

אָמְנָם אַבְרָהָם אָבִינוּ חַי לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים, אֲבָל הַתּוֹרָה נִצְחִית, וְאַבְרָהָם אָבִינוּ נִמְצָא עִמָּנוּ גַּם הַיּוֹם, בְּתוֹךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. בְּכָל אֶחָד וְאַחַת יֵשׁ ‘אַבְרָהָם אָבִינוּ קָטָן’, וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ אֶת הַקְּרִיאָה וְהַפְּקֻדָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁשָּׁמַע אַבְרָהָם אָבִינוּ מֵאֵת ה’ – “לֶךְ לְךָ”!

בּוֹאוּ וְנִצְטָרֵף בְּשִׂמְחָה אֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּמַסָּעוֹ הָרִאשׁוֹן.

אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ

כַּאֲשֶׁר נוֹתְנִים לִי מְשִׂימָה אֲנִי אוֹהֵב שֶׁהִיא תִּהְיֶה מֻגְדֶּרֶת, בִּמְיֻחָד אִם מְדֻבָּר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי אָמוּר לְבַצֵּעַ אוֹתָהּ. לְדֻגְמָה, אִם אִמָּא אוֹמֶרֶת לִי לִקְפֹּץ לַמַּכֹּלֶת וּלְהָבִיא תַּבְנִית בֵּיצִים אֲנִי מְצַפֶּה שֶׁתַּסְבִּיר לִי הֵיכָן נִמְצָאוֹת הַבֵּיצִים בַּחֲנוּת וְאֵיזֶה גֹּדֶל תַּבְנִית לִבְחֹר. אִם הָרַב לְמִשְׁנָה קוֹבֵעַ מִבְחָן לַשָּׁבוּעַ הַבָּא אֲנִי מְצַפֶּה לָדַעַת בְּאֵיזֶה יוֹם יִתְקַיֵּם הַמִּבְחָן, אֵיזֶה חֹמֶר הוּא יִכְלֹל וּמָה טוֹב אִם נֵדַע אֶת סוּג הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁנִּשָּׁאֵל.

אֲבָל תְּתָאֲרוּ לָכֶם שֶׁהָרַב מוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁהַמִּבְחָן יִתְקַיֵּם בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא. בְּאֵיזֶה יוֹם? “לֹא מְשַׁנֶּה, כְּבָר תֵּדְעוּ בְּעַצְמְכֶם”, עוֹנֶה הָרַב. וְעַל אֵיזֶה חֹמֶר? “לֹא מְשַׁנֶּה, כְּבָר תִּרְאוּ בַּמִּבְחָן”. הַהוֹדָעָה וַדַּאי תִּגְרֹם תְּסִיסָה. מָה זֹאת אוֹמֶרֶת תֵּדְעוּ לְבַד? אִי אֶפְשָׁר כָּךְ לְהִתְכּוֹנֵן!

הַהוֹרָאָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁקִּבֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיְתָה כָּזוֹ. צֵא לַדֶּרֶךְ! לְאָן? “אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ”, תִּרְאֶה כְּבָר בַּהֶמְשֵׁךְ… וְאַבְרָהָם קָם וְהוֹלֵךְ. הוּא עוֹזֵב אֶת כָּל הַמֻּכָּר לוֹ, חֲבֵרִים, שְׁכֵנִים, מִשְׁפָּחָה רְחָבָה – וְיוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. גַּם כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ אַבְרָהָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא עֲדַיִן לֹא יוֹדֵעַ שֶׁהִגִּיעַ לְיַעֲדוֹ. הוּא מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת וּלְהִתְקַדֵּם, “וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ”, וְרַק כַּאֲשֶׁר הוּא מַגִּיעַ לְטַבּוּרָהּ שֶׁל הָאָרֶץ, לָעִיר שְׁכֶם, מִתְגַּלֶּה אֵלָיו ה’ בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה וְקוֹרֵא לוֹ – זֶהוּ זֶה, ‘בִּינְגּוֹ’! הִגַּעְתָּ!

אָז הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁאֲנִי לוֹמֵד הוּא, שֶׁעֲבוֹדַת ה’ פֵּרוּשָׁהּ לִהְיוֹת מוּכָן לָצֵאת לְמַסָּע. לֹא לַעֲמֹד בַּמָּקוֹם וּלְהִשָּׁאֵר מִי שֶׁאֲנִי, אֶלָּא לְהִתְקַדֵּם, לְשַׁנּוֹת וּלְהִשְׁתַּנּוֹת. הַיּוֹם נוֹהֲגִים לְכַנּוֹת אֶת הַמָּקוֹם אֵלָיו הִתְרַגַּלְתִּי אוֹ אֶת הַהֶרְגֵּלִים הַקְּבוּעִים שֶׁלִּי בְּשֵׁם ‘אֵזוֹר הַנּוֹחוּת’. אָז בֶּאֱמֶת, מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר תָּמִיד בְּאֵזוֹר הַנּוֹחוּת שֶׁלּוֹ מֻזְמָן לִהְיוֹת בֶּן נֹחַ, אֲבָל יְהוּדִי הוּא מַשֶּׁהוּ אַחֵר. יְהוּדִי מַתְחִיל מִתְּנוּעָה, מֵהֲלִיכָה לְמָקוֹם אַחֵר, חָדָשׁ וְטוֹב יוֹתֵר. יְהוּדִי הוֹלֵךְ וּמִתְקַדֵּם לִקְרַאת הַגְּאֻלָּה!

בַּמַּסָּע הַזֶּה עֲדַיִן לֹא בָּרוּר הֵיכָן בְּדִיּוּק נִמְצָא הַיַּעַד, הַמָּקוֹם אֵלָיו אֲמוּרִים לְהַגִּיעַ, בַּתְּחִלָּה יוֹדְעִים רַק אֶת הַכִּוּוּן הַכְּלָלִי, יוֹדְעִים שֶׁרוֹצִים גְּאֻלָּה, אֲבָל דָּבָר אֶחָד כְּבָר בָּטוּחַ – יוֹצְאִים, גַּם אִם קָשֶׁה לַעֲזֹב הַכֹּל מֵאָחוֹר. וּלְאָן? אֶת זֶה אָנוּ בְּטוּחִים שֶׁנֵּדַע בַּהֶמְשֵׁךְ.

אֶל הָאָרֶץ הָעֶלְיוֹנָה

מַהִי הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת אֵלֶיהָ אָנוּ הוֹלְכִים? בְּסִפְרֵי הַקַּבָּלָה וְהַחֲסִידוּת אָנוּ מוֹצְאִים שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים שׁוֹנִים לְצֶמֶד הַמִּלִּים “הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ”. לְפִי הַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן הַכַּוָּנָה הִיא לַמָּקוֹם אֵלָיו אֲנִי שַׁיָּךְ בֶּאֱמֶת. כָּל יְהוּדִי הוּא בְּנוֹ יְחִידוֹ שֶׁל ה’ יִתְבָּרַךְ וְאֵלָיו הוּא קָשׁוּר בְּקֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ נִתַּק. נָכוֹן, לֹא תָּמִיד אֲנִי זוֹכֵר מֵאַיִן בָּאתִי וְלִפְעָמִים אֲנִי גַּם עָלוּל לְהִתְנַהֵג לְהֵפֶךְ מִמָּה שֶׁה’ מְצַפֶּה מִמֶּנִּי, אֲבָל הַקֶּשֶׁר בֵּינֵינוּ תָּמִיד קַיָּם. כְּדֵי שֶׁהַקֶּשֶׁר הַזֶּה יִהְיֶה גַּם חַי, חָזָק וּרְצִינִי, שׁוֹלֵחַ ה’ בְּכָל דּוֹר אֶת הַצַּדִּיקִים. הֵם קְשׁוּרִים לַה’ בִּמְלֹא הָרְצִינוּת, וְהַהַנְהָגָה שֶׁלָּהֶם מְשַׁמֶּשֶׁת עֲבוּרִי דֻּגְמָה חַיָּה לְקֶשֶׁר בָּרִיא עִם ה’. אַבְרָהָם יוֹצֵא לְדֶרֶךְ גִּלּוּי הָאֱמוּנָה.

לְפִי פֵּרוּשׁ זֶה, הַקֶּשֶׁר שֶׁלִּי – עִם ה’ וְעִם הַצַּדִּיק – הוּא הַמָּקוֹם הָאֲמִתִּי שֶׁלִּי, זוֹ הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת שֶׁל כָּל יְהוּדִי. הַהֲלִיכָה שֶׁלִּי אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה הִיא הַחִפּוּשׂ אַחַר הַצַּדִּיק שֶׁלִּי וְהַהִתְקַשְּׁרוּת אֵלָיו. זוֹהִי הֲלִיכָה כְּלַפֵּי מַעְלָה.

אֶל הָאָרֶץ הַתַּחְתּוֹנָה

לְפִי הַפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי, הַמַּסָּע אֶל ״הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ” יוֹצֵא בְּכִוּוּן הָפוּךְ. הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת הִיא כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי, אֲפִלּוּ הַפָּשׁוּט שֶׁבַּפְּשׁוּטִים. נָכוֹן, נֶחְמָד וְנָעִים לָשֶׁבֶת וְלִלְמֹד תּוֹרָה וּלְהִתְפַּלֵּל, וְיָכוֹל הָיִיתִי לַחֲשֹׁב שֶׁהִנֵּה, הִגַּעְתִּי כְּבָר אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה, אֶל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת. אֲבָל ה’ קוֹרֵא לָנוּ כְּבָר בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ וּמְסַמֵּן לָנוּ אֶת הַיַּעַד וְהַמַּטָּרָה: עָלֶיךָ לָצֵאת הַחוּצָה, לְהַפְשִׁיל שַׁרְווּלִים, לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה עִם הַזּוּלָת וּלְהָאִיר לוֹ. אֵיךְ אוֹמְרִים? “לֶךְ לְךָ” זֶה קְצָת לְהִתְלַכְלֵךְ…

לְפִי פֵּרוּשׁ זֶה, הַחִבּוּר שֶׁלִּי עִם הַיְּהוּדִי הַפָּשׁוּט הוּא הַמָּקוֹם הָאֲמִתִּי, הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת שֶׁלִּי. הַהֲלִיכָה שֶׁלִּי אֶל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת הִיא בְּעֶצֶם הַיְּצִיאָה שֶׁלִּי מִמְּקוֹם הַנּוֹחוּת שֶׁלִּי (אֲפִלּוּ שֶׁהוּא בִּקְדֻשָּׁה!) אֶל מְקוֹם הַשְּׁלִיחוּת שֶׁיִּעֵד לִי ה’ בָּעוֹלָם. הַהֲלִיכָה הַזּוֹ הִיא כְּלַפֵּי מַטָּה.

לֵךְ אַל עַצְמְךָ

בְּצִוּוּי הַהֲלִיכָה לְאַבְרָהָם מוֹסִיף ה’ עוֹד מִלָּה חֲשׁוּבָה. לֹא סְתָם “לֶךְ”, לָלֶכֶת, אֶלָּא “לֶךְ לְךָ”. מָה הַכַּוָּנָה? שֶׁהַהֲלִיכָה הַזּוֹ, עִם כָּל הַקֹּשִׁי הַכָּרוּךְ בָּהּ, אֲמוּרָה לִהְיוֹת עֲבוּרְךָ וּלְטוֹבָתְךָ. אַתָּה אָמְנָם יוֹצֵא מֵהַמָּקוֹם הַקּוֹדֵם, אֲבָל בַּהֲלִיכָה הַזּוֹ תַּגִּיעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֵלֶיךָ, אֶל עַצְמְךָ. אֵיךְ? כַּאֲשֶׁר אָדָם מְמַלֵּא אֶת הַיִּעוּד וְהַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ בַּחַיִּים הוּא מַגִּיעַ אֶל מִי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת, אֶל עַצְמוֹ.

לָמָּה צָרִיךְ ה’ לְהַדְגִּישׁ אֶת הַדָּבָר לְאַבְרָהָם? כִּי הָיִיתִי יָכוֹל לַחֲשֹׁב, שֶׁהַיְּצִיאָה לַדֶּרֶךְ, לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלִּי בַּחַיִּים, צְרִיכָה לְהֵעָשׂוֹת בְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לִי מִכָּךְ תַּעֲנוּג וְכֵּיף. הֲרֵי הוֹלְכִים כִּי ה’ אָמַר, לֹא? אֲבָל ה’ רוֹצֶה שְׁלִיחוּת מִסּוּג אַחֵר. לְכָל יְהוּדִי יֵשׁ אֶת הַתְּכוּנוֹת הַמְּיֻחָדוֹת וְהַכִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁיֶּשְׁנָן לוֹ, וְרַק לוֹ, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁהַשְּׁלִיחוּת הַמְּיֻחֶדֶת לוֹ תֵּעָשֶׂה בַּצּוּרָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר דַּוְקָא עַל יָדוֹ.

הַחוּצָה אוֹ פְּנִימָה?

אָז יוֹצֵא לָנוּ בְּעֶצֶם שֶׁבַּקְּרִיאָה שֶׁל ה’ אֵלַי, אֶל כָּל יְהוּדִי, יֵשׁ דָּבָר וְהִפּוּכוֹ: מִצַּד אֶחָד מַתְחִילָה עֲבוֹדַת ה’ עִם אֶתְגָּר גָּדוֹל: יְצִיאָה מֵעַצְמִי, מֵהַמָּקוֹם הַמֻּכָּר לִי, אֶל יַעַד רָחוֹק שֶׁנִּמְצָא לְמַעְלָה אוֹ לְמַטָּה מִמֶּנִּי. אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁדַּוְקָא אוֹתָהּ יְצִיאָה הַחוּצָה, אֶל הַשְּׁלִיחוּת, מְבִיאָה אוֹתִי אֶל עַצְמִי פְּנִימָה, אֶל מִי שֶׁאֲנִי בֶּאֱמֶת!

שֶׁנִּזְכֶּה לָלֶכֶת אֶל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת וּלְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי