לאן הולך האדם, לאן הולך העם? בחודש סיון נמצא את התשובה.

לפי חכמת הקבלה, לכל אחד מחודשי השנה יש ‘חוש’ מיוחד, לא רק חוש פיזי-גופני אלא חוש של הנפש, יכולת מיוחדת שלנו כבני אדם. החוש של חודש סיוןהוא חוש ההילוך. מה פירוש הדבר?

יש משמעות עמוקה להליכה. גם בעלי החיים הולכים אבל בני-האדם יכולים להתקדם, לעבור ממצב מסוים למצב אחר. אפילו המלאכים נקראים בתנ”ך “עומדים” – הם עומדים בדרגה אחת, ללא יכולת בחירה והשתנות. רק אנחנו נקראים “מהלכים”, האדם המהלך.

מאין ולאן

כדי ללכת-להתקדם, צריך נקודת מוצא שממנה באים ויעד ברור שאליו הולכים. כך אנו לומדים בפרקי אבות “דע מאין באת ולאן אתה הולך” – זכור שלא תמיד היית כאן וכנראה לא תמיד תהיה כאן… לכן מה שיש לעשות הוא לעשות טוב, ללכת כל יום, מאז שנולדת ועד זקנה ושיבה. ובכל הדרך הארוכה, בין קו-ההתחלה והיעד – אתה לא צועד לבד. מישהו הולך תמיד אתך, ובסוף הדרך תספר לו בדיוק מה עשית, “לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון“.

מאין ולאן הולך עם ישראל? יש לנו שורשים עמוקים בעבר, החל מאבות האומה ודרך כל ההיסטוריה של עם ישראל, משם באנו. אבל לא מספיק לכבד את המסורת, את העבר המפואר. יש לזהות את היעד שלפנינו, לאן אנחנו הולכים – היעד הוא היעוד שלנו, הדרך אל העתיד.

זו המשמעות של תקופת ספירת העומר שאנו מסיימים כעת. יש נקודת מוצא – בפסח יוצאים ממצרים ומתחילים ללכת. ויש יעד ברור – מתן תורה בהר סיני. בכל יום ויום, מתקדמים ועולים שלב בסולם, עד חג השבועות ביום החמישים.

הולכים כהלכה

יש לנו יעד ויש לנו יעוד. בואו ונפעיל את ‘חוש ההליכה’ כדי לצעוד היטב בדרך אל היעד.

גם כאשר מקימים מדינה, איננו יכולים להסתפק במנוחה חלקית שאולי מבטיחה את הקיום הנוח בהווה. היעוד של עם ישראל כולל את קיום התורה בשלמות, ארץ ישראל השלמה, משיח ובניין בית המקדש. עד אז, אנחנו ממש בדרך.

ואיך הולכים בפועל? יש לנו מתנה נפלאה שנקראת הלכה. על הפסוק “הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ” אומרים חז”ל “אַל תִּקְרֵי הֲלִיכוֹת אֶלָּא הֲלָכוֹת” – הליכה נכונה היא בדרך ההלכה. זה נכון אצל כל אחד ואחת, מאתנו – פשוט ללמוד הלכה ולקיים את ההלכה. וזה נכון בחיי הציבור, ליישם את ההלכה בכל מקום.

ובכל צעד וצעד, מלווה אותנו הקב”ה ומדריך: כאן לשים את הרגל, כאן לא לדרוך. מאין באת? מיציאת מצרים. לאן אתה הולך? לגאולה השלמה. ואיך אתה הולך? בדרך ההלכה.

הגעת ליעד

האם אנו יכולים להגיע אל היעד, או שתמיד אנחנו בדרך?

בדרך כלל, אנחנו נמצאים בדרך. כמה שנתקדם, היעד עוד לפנינו. בלשון חז”ל הגענו “עַד ולא עַד בכלל” – תמיד יש עוד מדרגה, עוד הר באופק. זו ההכרה של 49 הצעדים בספירת העומר. אבל בחג השבועות הגענו אל “שער החמשים” הסודי, שמעבר לספירה. אז העולם כולו עוצר את נשימתו, ושומעים רק “אנכי ה’ אלהיך” – הגעת אל היעד, “עד ועד בכלל”.

הליכה טובה וחג שבועות שמח!