לחשוב אהבה

בדרך כלל כח המחשבה משמש את האדם בינו לבין עצמו, ובכל זאת הוא תופס מקום רחב ופעיל בחיי הנישואין – הוא מבטא נאמנות, מפעיל את הרגש החיובי וגם פועל באופן נסתר על בן הזוג. טור לחודש אייר.

 

על פי ספר יצירה, החוש המיוחד לחודש אייר הוא חוש ההרהור (הנקרא גם חוש העיון). שלשה לבושים יש לנפש – מחשבה, דבור ומעשה. לעומת המעשה, הפועל במציאות, והדבור, המאפשר יצירת תקשורת ומערכות יחסים, המחשבה מופנמת ואינה ניכרת לזולת. מה תפקיד המחשבה בקשר הבין-אישי? חיי הנישואין בנויים על כריתת ברית והתמסרות מוחלטת, ולכן ברורה הציפיה שהם יגעו גם ברובד המחשבה הפנימי-האישי ביותר. ואכן, שמירת חוש ההרהור ושימוש נכון בו מעמיקים את הקשר בין איש ואשתו.

 נאמנות במחשבה

המצוה התמידית של “ולא תתורו”, שמירת המחשבה מהרהורי זנות ומינות, הופכת עם הנישואין ממצוה שבין אדם למקום (אותה מקיים האדם ‘בין אדם לעצמו’, במחשבתו) למצוה שבין אדם לחברו – שמירת המחשבה והקדשתה לבן הזוג בלבד היא חלק מחובת הנאמנות בנישואין. כשם שמושללת לחלוטין בגידה בבן הזוג במעשה או בדבור, חלילה, כך יש לייחד את המחשבה האוהבת לבן הזוג בלבד.

בספר התניא מודגש כי על האדם לדחות הרהורים אסורים שעולים במוחו, אך אל לו להתייאש מעצם קיומם. אדרבא, עליו להכיר כי בשל טבע נפשו הבהמית עולים בדעתו הרהורים פסולים ולשמוח בכך שהוא דוחה אותם וזוכה לקיים באופן פעיל מצוה לכבוד ה’. גם בין בני זוג, אין להבהל מנסיונות היצר הרע להפיל אותנו בדמיונות שוא ויש לחוש כי כל דחיה של הרהור רע היא מעשה פעיל המבטא אהבה והתמסרות לבן הזוג.

אכן, ככל שמעמיק הקשר, המחשבה נתונה בדרך-ממילא לבן הזוג, עד שלא רק שאין הרהור בקשר עם אדם אחר, אלא שדומה כי בן הזוג הוא היחיד שקיים בעולם – “שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם”, כשרק אדם וחוה היו בעולם. לשם כך קבעו חז”ל כי היחוד בין איש לאשתו יתקיים בתנאי זמן ומקום ששומרים מכל הסחת הדעת מהמחשבה הבלעדית על בן הזוג.

 התבוננות מעוררת אהבה

חוש העיון גם משמש להעצמת האהבה. יש הטועים לחשוב כי האהבה בין בני זוג צריכה להיות ספונטנית בלבד ואם לא כן יש בעיה. אמנם, כשם שמצות “ואהבת את הוי’ אלקיך” מחייבת להתבונן בדברים המעוררים את אהבת ה’, כך דרושה התבוננות גם לקיום מצות “ואהבת לרעך כמוך”, המתחילה באהבת איש ואשתו. הרבי מליובאוויטש המליץ למי שהתלונן כי אינו חש די אהבה בקשר הנישואין להתבונן במעלות האישיות של בן הזוג ולהכיר בטובות שהוא גומל עמי. וכך בין כל בני זוג, הקדשת זמן להתבוננות המעוררת את האהבה לבן הזוג מעצימה את אש האהבה ומבססת את הקשר (וראה דוגמאות בספר יין משמח ח”ב שער א).

 לקרוא במחשבה

מעבר ל”סור מרע”, בשמירת המחשבה, ול”עשה טוב” בהתבוננות המעוררת אהבה, יש בחוש עיון ממד פעיל ה’רודף’ אחר בן הזוג ומזמין אותו להתקרב – “בקש שלום ורדפהו”. מחשבות אוהבות מעוררות אהבה הדדית, “כמים הפנים לפנים”, והרהור ממוקד של רצון לקשר מעורר את בן הזוג בפועל. חז”ל משבחים את תשוקת האשה לבעלה אך מלמדים כי אשה צנועה אינה “תובעת בפה” אלא מסבה אליה את תשומת לב בעלה באמצעים אחרים (וגם לבעל ראוי לשמור על צניעות דיבורו). אליבא דאמת, חוש העיון הפעיל – החושב באהבה וברצון על האהוב – הוא הכח הפנימי המעורר את אהבתו ומושך את תשומת לבו של בן הזוג.

תחשבו טהור. תחשבו טוב. תחשבו אהבה.

 

דילוג לתוכן