מצוה מלמטה

בקיום המצוות עלינו להזהר ממצב של “מצות אנשים מלֻמדה”. רבי מנחם מענדל מויטבסק, בעל “פרי הארץ”, מתאר תהליך נפשי שלם שיש לעבור כשבאים לקיים מצוה:

הכל מתחיל מהכרה בסיסית במהות המצוה ובמצבו של האדם המקיים אותה. המצוה, לשון צוותא וחיבור, מחברת את האדם לה’ יתברך. אך האדם הזה, אם אינו עושה שקר בנפשו, מודע לשפלותו ולריחוקו מה’. המודעות לפער הזה מעוררת בתוכו יראה משתקת – כיצד יהין אדם מגושם כמותו לקיים את המצוה?! כיצד ישפיל ויגשם את המהות האלקית של המצוה אל מקומו הפגום ואל “תשמישי המצוה” המגושמים של העולם הזה?! התגובה ליראת-מצוה זו צריכה להיות התחזקות באמונה – ‘נכון שאני רחוק ומגושם, אך ה’ רוצה שאקיים את המצוה!’. כשאדם מתחזק וגומר אומר בנפשו לקיים את המצוה יש מקום להתבוננות מעמיקה כיצד רצון ה’, משרשו הנעלה והנעלם ביותר, משתלשל מטה-מטה והשכינה מופיעה דווקא בקיום המצוות למטה – מקיים המצוה לא מגשם את האלקות באופן שלילי אלא מגשים בעולם את רצון ה’ “להיות לו יתברך דירה בתחתונים”. תכלית ההתבוננות היא להוליד מדות אמתיות בלב – אהבת ה’ ושמחה של מצוה. באופן הזה זוכה האדם לדבקות אמתית בה’ בקיום המצוות – המצוות שלו הן חיוֹת והן מגלות-מולידות בעולם גילוי אלקי חדש.

תכלית התהליך המורכב הזה, לו שותפים כל כוחות-הרגש המגוונים של האדם, היא שהאדם יקיים את המצוה בפועל, ואף יעשה זאת מתוך אהבה, שמחה ודבקות. מדוע, אם כן, צריך ‘להכביד’ על תחלת התהליך עם חווית השפלות ועם היראה המשתקת?

להקדמת תחושת “שמאל דוחה” לפני שמגיעים ל”ימין מקרבת” יש השפעה כפולה, על נפש מקיים המצוה (ה”גברא”) ועל השפעת המצוה בעולם (ה”חפצא”):

מצד האדם: כשאדם ניגש לקיים מצוה, ומנסה לעורר בלבו את האהבה והשמחה, הוא בעצם מחפש ‘השגות’ ו’חוויות’ שמגדילות את אישיותו. החוויות הללו אינן אמתיות, אלא מעושות ומדומיינות, ופעולתן העיקרית היא ניפוח גאוותו של האדם – ‘אני קיימתי מצוה, באהבה ובשמחה, וזכיתי בעבודתי לדבקות אלקית!’. הכרת השפלות האישית, עד כדי זעזוע מבוהל מהיומרה המגושמת שלי לקיום המצוה, מפילה את גאוותו של האדם ומשחררת את המצוה מלהיות כלי-שרת להעצמת אישיותו. רק אז האהבה, השמחה והדבקות נובעות מתוך המצוה לכשעצמה, כאשר מתבוננים בה באמת, ולא מחיפוש החוויות האישיות.

ומצד פעולת המצוה בעולם: תכלית המצוה היא לעשות לה’ דירה בתחתונים – לרומם ולזכך את המציאות כך שהרצון האלקי הנעלם יתגלה בתוכה. כאשר רוצים להרים משהו בשלמות, בלי שיתפרק, צריכים לתפוס אותו מלמטה, מהנקודה הנמוכה ביותר. חווית השפלות ממקמת את האדם במקום הנמוך והרחוק ביותר מאור ה’, וכאשר הוא מצליח להתחזק משם ולקיים את המצוה הוא מרומם איתו את המציאות כולה.