משחק מחבואים בפורים

מצעד התחפושות בעיצומו. אין ילד שלא אוהב להתחפש. גם אנו המבוגרים רוצים לפעמים להסתתר מאחורי דמות אחרת, להתחפש כל-כך טוב שיצטרכו לחפש אותנו היטב… גם השחקן הראשי של פורים אוהב להסתתר ולהתחבא. מי הוא זה ואיזה הוא? זה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. כך אומר הנביא “אָכֵן אַתָּה אֵ-ל מִסְתַּתֵּר אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ”. 

ובכן, הכרזנו על משחק מחבואים. ה’ מסתתר-מתחבא ועלינו למצוא אותו. רמזים פזורים לאורך הדרך, והמוצא יזכה בפרס יקר-ערך.

גילוי ההסתר

נפתח במגילת אסתר, והנה רמז ראשון: מגילה מלשון גילוי, אסתר מלשון הסתר, כמו שאומרים חז”ל שאסתר רמוזה בפסוק “וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא”. הקב”ה מסתיר את פניו, כלומר אינו מופיע בצורה גלויה. עכשיו חפשו היטב את שֵם ה’ בכל מגילת אסתר… לא תמצאו אפילו פעם אחת!

בואו נשווה את פורים לפסח (שעוד מעט בפתח). ביציאת מצרים ה’ שבר את חוקי הטבע, שוב ושוב, והתגלה בדרך הנס, שיהיה ברור לכולם מי כאן בעל הבית, עד הגילוי המוחלט בהר סיני “אנכי ה’ אלקיך”. אבל בפורים הכל נשאר בתוך גבולות הטבע. נכון שיש עלילה מרתקת ומשחק כסאות בין ושתי לאסתר ובין המן למרדכי. אבל הכל מתנהל לפי חוקי פרס ומדי, חתום בטבעת המלך אחשוֵרוש (מלשון טבע). הכל פוליטיקה…

לכן לא אומרים הַלל בפורים. הלל מתאים להתגלות אלוקית כמו בפסח, הילה של אור גדול שגם פרעה נאלץ להודות אליו. ואילו בפורים, אחרי הכל, אנחנו עדיין עמוק בתוך החושך של הגלות, עדיין עבדי אחשורוש! השחקן הראשי נותר מאחורי הקלעים, מזיז את הבובות על הבמה מבלי להראות את פניו.

אז על מה השמחה הגדולה? בדיוק על זה! אנו כבר יודעים שה’ יכול לשבור את כל הכלים והכללים. אבל עכשיו אנו מתפלאים עוד יותר להרגיש את יד ההשגחה בתוך הטבע, לחוש את הנס הנסתר בלבוש הטבע, את היד הנעלמת בתוך התככים של הפוליטיקה. לכן צריך לקרוא מגילת אסתר, לגלות את ההסתר ולצעוק כמו ילד במשחק מחבואים: אחת-שתים-שלוש אלוקים.

מי מתחבא בתוכי

והנה רמז נוסף. מהי המילה במגילה הקרובה ביותר לשם ה’ המפורש? התשובה היא: המילה יהודי – שהרי שלש האותיות יהו מהוות את רובו של שם ה’. לתוספת יוקר: האותיות די בסוף המלה יהודי מצטרפות יחד לאות ה (שצורתה כאות ד עם י הפוכה), וכך יהודי = י-ה-ו-ה.

מה הכוונה? הרי זו עבודה זרה לומר שאדם הוא אלוקים! נכון. הקב”ה נעלה ונשגב, אין-סופי ולא נתפס, לעומת האדם הקטן והמוגבל, בן אנוש שהיום כאן ומחר… ובכל זאת, כמו שה’ מסתתר מאחורי מסך הטבע כך הוא מסתתר בקרבנו. יהודי נקרא כך כי הוא מודה בה’ וכופר בעבודה זרה, כמו מרדכי היהודי שלא השתחוה להמן. מי שיש בו את ‘הנקודה היהודית’ הזו – הקב”ה מסתתר בתוכו.

במה זה מתבטא? בכך שיש בתוכנו “אהבה מסותרת” לה’, קשר עמוק מאד לה’, ליהדות, לתורה, לעם ישראל. ואפילו נקודה ‘משיחית’, בה אנו רוצים לתרום את חלקנו בגאולת העולם ממש. מאחורי המסכים והמסכות, ההרגלים והציניות, התדמית האישית שנוח לנו ללבוש – אי-שם עמוק בתוך הלב, אנחנו רוצים להיות יהודים במלוא מובן המילה. זה הסוד שלנו. ואם צריך כוסית משקה (או כמה) כדי לגלות אותו, אז בבקשה: לחיים לחיים!