עסקים

המדע בשרות הכלכלה

רגל יעקב – מסובבת עושרו של לבן; תמימות מול רמיה

‘חמישי’ הוא המשך ישיר ל’רביעי’, בסוד “נצח והוד תרין פלגי גופא”[489] (כנ”ל ברוב הפרשות), אך בעוד לבן אומר “נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי הוי’ בִּגְלָלֶךָ” משיב לו יעקב “וַיְבָרֶךְ הוי’ אֹתְךָ לְרַגְלִי” – כל הסדר של סיבה ומסובב שייך לספירות נצח-הוד-יסוד (בהן יש התקדמות של “השתלשלות”, לעומת החב”ד והחג”ת בהן פועלים סדרים של “השראה” ו”התלבשות”), אך רואים שבהוד, “עומק תחת”, מופיעות המחשות גשמיות יותר לתהליך זה – “לרגל” במקום “בגלל” (אכן, ידוע שגם הנצח וגם ההוד נקראים רגלים, וגם “בגלל” קשור ל”רגל“).

הנושא של ‘חמישי’ הוא המסחר בין לבן ליעקב. כל נושא הכלכלה והעסקים שייך להוד – התמימות (פנימיות ההוד) היא המפתח לכל “משא ומתן באמונה”[490], ולאידך שם נוצר המצב של “הוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית”[491] כשהמסחר הופך לחיפוש עוצמה ועושר ברמיה (כדרכו של לבן הארמי, הרמאי בטבעו)[492].

“מחשף הלבן” – חשיפת עצם החיים במעמקי הטבע

הסיפור העמוק ביותר בקטע זה הוא מעשה המקלות, בו מגייס יעקב את העומק הפנימי של מדעי הטבע כדי להצליח בעסקיו. מדעי הטבע מכוונים כנגד הבינהמה, “אֵם כָּל חָי”[493], העוסקת בניתוח המציאות תוך זיקה עמוקה לחיים עצמם (מה שאין כן החכמה, העוסקת במדע מתמטי מופשט). שימוש במדעי הטבע לצורך כלכלי הוא בסוד “בינה עד הוד אתפשטת”[494]. [מפעולות יעקב אף נלמד ענין מהותי בנוגע למדעי הטבע: יעקב מגלה את “מַחְשֹׂף הַלָּבָן” בעצים אדמומיים – זו המתקת הדינים של חיצוניות הבינה (ש”מינה דינין מתערין”[495]) על ידי העלאתם לשרשם (פנימיות הבינה, שם מתלבשת פנימיות עתיק[496], שרש החסדים[497]). תכלית המדע היא המתקת הדין בשרשו – המדע מקלף את החיצוניות של הטבע וחותר לחשוף את השרש של כל דבר בעולם הגשמי (והשרש הגשמי-השכלי קשור וודאי לשרש הרוחני ומשמש לו משל), וכך מאפשר לנצל לטובה את הטבע. בעוד שבהשקפה הראשונה על הטבע יש דין והגבלה, המדע חודר פנימה, ממתיק תופעות ומגלה מאגרים בלתי מוגבלים שניתן לנצלם].

ההחלטה הפסיבית לעלות לארץ – קבלת אישור להחלטה הראשונית

ההוד הוא כח של בטחון סביל בה’, המאזן את הבטחון הפעיל והיוזם של הנצח: ב’רביעי’ בוטח יעקב בכחו ויוזם עליה לארץ, וב’חמישי’ מחזק ה’ את בטחונו בצווי אלקי לקום ולעלות לארץ. איזון הנצח וההוד מתבטא גם בכך שב’רביעי’ מקבל יעקב לבד החלטה לעלות לארץ, וב’חמישי’ הוא מתיעץ על החלטה זו עם נשותיו – במבנה קבלת ההחלטות בנפש[498] ספירת הנצח היא “הכרעת הדעת” וספירת ההוד היא “הסכמת הדעת” (היינו שגם הצד הנשי והחלש באדם יסכים עם הכרעת דעתו). ספירות נצח והוד מכונות “כליות יועצות”[499] – בנצח מתיעץ האדם עם עצמו ובהוד הוא מתיעץ עם אשתו (וההתיעצות עם הזולת היא הדרך להגיע להסכמה פנימית גם בתוכו פנימה) – הכל בסוד “איהו בנצח ואיהי בהוד”[500].