רפואה

מכון גל עיני יח טבת תשפ

התחדשות תאי הדם ממח העצם

“בראשית ברא” – ראש בריא

הדבר האחרון שנדבר עליו, הוא ווארט בנוגע לתחלת התורה: התורה מתחילה “בראשית ברא”. הרמב”ן על הפסוק מסביר שהמלה היחידה בעברית שמבטאת התהוות יש מאין[מט] (creation ex nihilo) היא המלה “ברא”. אבל מענין שהמלה “ברא” היא גם לשון בריאות (good health). כנראה שבשביל להיות בריא צריך להיות קשור לכח הבריאה יש מאין. יש ווארט שדורשים – “בראשית ברא”, דבר ראשון הבריאות!

המלה בראשית עצמה נגזרת מהשרש ראש[נ]. אם כן, שתי המלים הראשונות של התורה, “בראשית ברא”, הן לא רק ‘דבר ראשון תהיה בריא’, אלא ‘א גזונטער קאפ’, בריאות מתחילה מ’ראש בריא’[נא] שהוא ‘ראש ישר’. בחור ישיבה, תלמיד חכם, בת שלומדת תורה – דבר ראשון צריך ראש בריא וישר, פרספקטיבה בריאה על המציאות ועל הלימוד (שלומדים כדי לתקן את המציאות – “אשר ברא אלהים לעשות”[נב] –”לתקן”[נג]).

כפי שהוזכר לעיל, יש קשר בין חכמה (ופנימיותה, בטול) לרפואה. המלה “בראשית” מתורגמת בתרגום ירושלמי “בחוכמא”, “כֻלם בחכמה עשית [תקנת-רפאת]”[נד]. אם כן, “בראשית ברא” היינו שעל ידי “ראשית חכמה” – חכמת הרפואה (תיקון עולם התהו שנשבר ומת – תחית המתים, תכלית הרפואה) – זוכים ל”ברא” לשון בריאות.

התחדשות יש מאין (“בריאה“) במערכות הגוף

למה רפואה-בריאות ובריאה-התהוות יש מאין הולכות יחד? לא אוכל להסביר הכל, אבל דברנו על פרצוף מערכות הגוף. האם ביניהן יש מערכת ששייכת ליצירה יש מאין, שאפשר לומר שתחלת הבריאות שייכת אליה? מה בגוף יוצר משהו חדש? [מערכת הפוריות.] נכון, מערכת הפוריות מחדשת ועוברת מדור לדור, אבל איפה מתבטא החידוש התמידי בגוף עצמו?

שתי המערכות שכנגד חכמה ובינה (שני כחות השכל העיקריים) הן מח העצם (חכמה) והדם (בינה). מה תאי מח העצם עושים? הם תאי גזע (stem cells), שמהם נוצרים תאי דם שאחר כך מתחלקים לתאים אדומים ותאים לבנים וכו’ – הכל בא-מתהווה ממח העצם[נה]. המונח המדעי לתהליך פלאי זה הוא hematopoiesis או hematogenesis, מלשון “בראשית ברא”! שוב, מח העצם הוא החכמה, והוא בורא את הבינה, את תאי הדם האדומים והלבנים. יחסית, החכמה היא אין (“החכמה מאין תמצא”[נו]) והבינה היא ראשית היש, והתהליך בגוף בין המערכות שלהן הוא-הוא תהליך הבריאה יש מאין.

חכמה ובינה נקראות בקבלה גם אבא ואמא. בגמרא[נז] כתוב שהלובן, העצמות ומח העצם, בא מהאבא, והדם בא מהאמא. כך אמרו חכמים לפני אלפי שנים. עלינו לדעת להפשיט זאת, וההפשטה היא שמח העצם הוא הראש – ראש בריא בורא תאי חיים בריאים בדם. הלבן בורא את האדום – זהו עוד דימוי, שייך לתיאורית הצבעים.

במובן מסוים, הבריאה הזו בגוף האדם היא יסוד יצירת האדם ובריאותו: לעיל הוסבר כי הרפואה שייכת לתפארת על שום דאגתה לגוף המפואר שנברא “בצלם אלהים”. בפרט, סוד אדם הוא א–דם – התהוות הדם (שכנגד הבינה-האמא) ממח העצם שכנגד החכמה-האבא, בסוד “אאלפך חכמה”[נח]. היחס של א–דם הוא-הוא היחס של צלם (זכר-אבא) ודמות (נקבה-אמא)[נט], סוד “נעשה אדם בצלמנו [בחינת חכמה, מח העצם] כדמותנו [לשון דם, בחינת הבינה]”[ס]. והנה, מח עצם עולה “בצלם אלהים” – רמח אברי האדם[סא] (אברי הגוף השלם והבריא) – ו”בצלמנו כדמותנו“ עולה ג”פ מח עצם.

ידיעה ובחירה והתהוות תאי הדם

נקודה אחרונה: כל אחד יודע שהפרדוקס הפילוסופי הכי עמוק הוא בין ידיעה לבחירה – ידיעת ה’ את הכל והבחירה החפשית. האם יש לנו באמת בחירה חפשית – האם היא דמיון או מציאות? כל הפילוסופים הגדולים – יהודים וגם להבדיל לא-יהודים – עסקו בפרדוקס הזה. שתי הדעות הראשיות הן שהכל דטרמיניסטי, ואין בחירה חפשית, או שאכן יש בחירה חפשית, ובו-זמנית ה’ יודע. יש דרך מסתורית – לכן זהו פרדוקס, איננו יכולים להבין למה, כפי שכותב הרמב”ם – בה הידיעה והבחירה לא סותרים.

הדבר הכי יפה ברפואה המודרנית, אותו שמרנו לסוף, הוא איך תאי מח העצם יוצרים את הדם. יש שתי תיאוריות, אחת נקראת דטרמיניזם (determinism) והשניה נקראת stotastic theory או randomness. זו ‘מחלוקת’ בין המדענים – גם במדע יש מחלוקות (כמו בגמרא):

לפי התיאוריה הראשונה (הותיקה יותר), כשתא הדם יוצא מתאי הגזע, בדרך להיות תא אדום או תא לבן וכו’, יש ברירה דטרמיניסטית, מסלול קבוע מראש, מה יהיה. אך יש דעה אחרת, תיאוריה אחרת, לפיה התהליך הוא רנדומלי, ואין דרך לדעת – אפילו אם תהיה לנו כל האינפורמציה – איזה סוג תא דם יצא מהתא המקורי הנוצר מתא הגזע.

זו מחלוקת הדומה לחלוטין למחלוקת הקיימת במכניקת הקוואנטים בפיזיקה. אינשטיין האמין בדטרמיניזם, לכן היתה לו מחלוקת עם פיזיקאים גדולים אחרים. הוא טען בנחרצות ש’הבורא לא משחק בקוביות’. זו עדיין מחלוקת פתוחה. ברפואה מתבטאת המחלוקת בהמשך הבריאה של מספר אסטרונומי של תאי דם כל יום. אורגנזים חי, הגוף שלי חי, כי אני משקף את האלקות – הבריאה יש מאין ממשיכה אצלי. בספירות היינו המעבר מהחכמה לבינה, מהאבא לאמא, בתוכי.

זו דוגמה לאמירה בה פתחנו, שהחסידות נוגעת בכל דבר מהמבט הרוחני. המודל הבסיסי, כפי שאמרנו גם היום כמה פעמים, הוא מודל עץ החיים – עשר הספירות.

שהכל יהיה מלא אהבה, רחמים ושפלות. שתהיו רופאים טובים לעזור לאנשים, נשמות של אהבה – שכל אחד יבנה בית אוהב – ותעסקו בבנין ארץ ישראל, זה מה שיביא גאולה שלמה לעולם.

‘בקיצור‘ – תובנות ונקודות ‘עבודה‘:

• הרפואה עוסקת בגילוי וריפוי “צלם אלהים” המפואר בו נברא גוף האדם.
• המוטיבציה הפנימית של רופא היא רחמים – רצון להיות שותף ל”אבינו אב הרחמן” ה”רופא כל בשר”.
• רופא טוב חדור בטול ורחמים – וכך הוא יכול להמשיך את רחמי ה’ ממקורם העליון.
• יסוד החסידות הוא אהבה – אהבת ה’, אהבת התורה, אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל.
• התקשרות לארץ ישראל ורצון לבנות אותה בגשמיות וברוחניות תלויים בשפלות פנימית.
• אפשר למצוא רלוונטיות ברפואה העתיקה לימינו כאשר יודעים לתרגם אותה – באמצעות שפת החסידות – למונחי הפסיכולוגיה ולמושגי הרפואה המודרנית.
• בריאות תלויה באיזון הגוף ואיזון הנפש.
• ראשית הבריאות היא ראש בריא וישר.
• בריאות תלויה בבריאה יש מאין.
• הבריאה יש מאין במערכות הגוף מתחוללת בהתהוות תמידית של הדם ממח העצם.
• התיאוריות החולקות ביחס ליצירת הדם (ובדומה לכך ביחס למכניקת הקוואנטים) משקפות את שני הצדדים של פרדוקס הידיעה והבחירה.