זוגיות

שלום – זוגיות

אחרי כל הדברים האלה נפתח עוד ממד ונאמר שיש גם אפשרות להבין יותר לעומק את נושא המלחמה והשלום, היחס ביניהם, הצורך לחבר אותם ולהגיע לאיזה שרש משותף של שניהם – התפקיד של התורה החדשה של מלך המשיח – על ידי שפשוט נתבונן בסדרת המספרים הטהורים, הטבעיים, …1-2-3-4.

יש שיחה של הרבי שמסביר ששלום הוא רק בין שנים. הוא גם מדבר על יציבות – יציבות אמתית, הוא אומר, קשורה למספר שלש. כמו כסא שיש לו שלש רגלים הוא כבר יציב, ואם יש ארבע עוד יותר טוב – אבל שלש כבר יציב. יוצא מזה ששלום הוא תופעה זוגית. גם בשרש הכי עליון, דבר שהוא מאד עמוק, גם כביכול מה שה' הוא שלום – כתוב ש"שלום" הוא שם של הקב"ה – יש איזו זוגיות, תמיד, בתוך המלה שלום.

אי-זוגיות – מלחמה ושאיפת השלמה

אם שלום הוא בעצם תופעה זוגית אני יכול, בהפשטה, להבין שמלחמה היא אי-זוגי. מאד מתחבר למה שאמרנו קודם, כי אי-זוגי הוא לא יציב, לא מאוזן. כתוב בספרא דצניעותא, החלק הכי עמוק בספר הזהר, שהסוד של עולם התיקון – "לתקן עולם" – הוא מתקלא, שהכל צריך להיות מאוזן היטב. ברגע שמשהו לא מאוזן הוא מתחיל להתפרק ומתחילה להיות מלחמה מיניה וביה, והתוצאה תמיד היא שבירת הכלים, מצב לא מאוזן.

אפילו במספרים עצמם, בהפשטה מאד גבוהה – המספרים הם גם השרש של "עשר ספירות בלי מה", שהדבר הכי יסודי בפירושן הוא עשרה מספרים, כפי שאומר רס"ג, המספרים הטהורים-הטבעיים – מספר אי-זוגי הוא לא בשלום. האם הוא רע? הוא ודאי לא רע. המספר אחד הוא לא זוגי – המספר אחד הוא טוב מאד. אנחנו מאמינים ב"אל אחד" ואנו בעצמנו "גוי אחד בארץ", הכל אצלנו אחד, אבל אחד הוא אי-זוגי. יש משהו דווקא באי-זוגיות שלו שקשור, בגלל היותו אי-זוגי, שחייב לנוע לקראת שלום, ששלום הוא כבר כן זוגי.

לפי זה, אני חושב שהמספר הזוגי הראשון הוא שנים – אחד הוא אי-זוגי והמספר שנים הוא כבר זוגי, זוג. איפה אנחנו רואים את שרש הזוגיות-השלום בתורה? בתבת נח. נח בעצמו הוא זוגי, שתי אותיות, "נח מצא חן", ואצלו כתוב "שנים שנים באו אל נח אל התבה זכר ונקבה". זוגיות היא זכר ונקבה. ה' ברא את העולם עם ה-ב הגדולה של "בראשית", ב-ב, שנים. הוא ברא הכל זוגי כי רצה שיהיה שלום בעולם. יחד עם זה, אפילו הזוגיות בין איש ואשה, כל זוגיות היא תמיד היא אינטראקציה בין השנים. התורה מכנה את היחס בין האיש לאשה "הלחם אשר הוא אוכל", יש בזה לחם, מלחמה – זו מלחמה שמחה, יתכן כמו "יצחק מצחק", צחוק, אבל יש בכך אינטראקציה של מלחמה, של נושא ונותן, משפיע ומקבל, כמו החלפת אלקטרונים בכימיה. החומר מחפש יציבות כשמשהו לא יציב והוא עושה זאת דרך מלחמה של החלפת חומרים יסודיים בתוך עצמו ועם רעו.

אפס – המספר הכי זוגי

בכל אופן, נדמה שאחד הוא המספר האי-זוגי הראשון ושנים הוא הזוגי הראשון. לפי מה שאמרנו, האחד שואף לשנים, אבל ודאי יש מעלה באחד. אחר כך שלש הוא אי-זוגי, ארבע זוגי, וכך הלאה עד אין סוף. נשאלת השאלה – שהמתמטיקאים עצמם שואלים, ואומרים שהיא חשובה מאד ללימוד מתמטיקה בכתה, לשאול הילדים בכתה – מה לגבי המספר אפס, הוא זוגי או אי-זוגי? מאד מענין, יש על זה מאמרים שלמים היום של הוראת החשבון. יש ילדים שיאמרו שלא זוגי, ויש שיאמרו שגם וגם, ויש שיאמרו שמשהו אחר. כעת נחשוב יחד, האם אפס הוא מספר זוגי או מספר לא-זוגי?

התשובה האמתית היא שאפס הוא המספר הזוגי הראשון, עוד לפני שנים. למה? שוב, זה מוסכם, בלי שום מחלוקת ושום ערעור בכלל, בין כל מי שיודע את יסודות החשבון – אפס הוא מספר זוגי. לא רק מספר זוגי, אלא הכי זוגי מכל המספרים, הרבה יותר זוגי מאשר שנים, אין סוף יותר זוגי אשר 2. איך זה? מה הגדר של 0? מה הגדר של מספר זוגי בכלל? הגדר הוא שכל מספר שמתחלק בשתים והתוצאה היא מספר שלם הוא זוגי. אם הוא לא מתחלק ב-2, כלומר שבחלוקה התוצאה היא חצי, הוא לא זוגי. גם לפי סדר המספרים, כל המספרים עד אין סוף הם זוגי לא-זוגי, מלחמה שלום מלחמה שלום, עד אין סוף. אז פשוט ששנים הוא זוגי, אחד פחות, 1, הוא לא זוגי, ואפס, אחד פחות, זוגי, וכך ממשיך במינוס 1, לא זוגי, מינוס 2, זוגי וכו'. פשוט ש-0 הוא הנקודה האמצעית של כל המספרים החיוביים והשליליים ושהוא זוגי. אם אני מחלק אפס ב-2 אני מקבל אפס – זו תוצאה אמתית, לא סתם. כלומר, 0 שוה שני אפסים, זו הזוגיות שלו. אפס אחד שוה שני אפסים. אם אתה 0 אז אוטומטית, ללא צורך בשדכן, יש לך בן/בת זוג – עוד 0. כמובן שהוא גם שוה שלשה אפסים, וגם ארבעה אפסים ועד לאין סוף אפסים – הכל 0.

יש משהו מאד חשוב בחשבון בהבדל בין המספרים הזוגיים ללא-זוגיים. יש דרגות שונות, עד אין סוף דרגות, של זוגיות. אם המספר מתחלק בשנים רק פעם אחת הוא הדרגה הראשונה של מספר זוגי, כמו 2 שאני מחלק ב-2 ומקבל 1, אבל אם אחלק את ה-1 לשנים אקבל חצי, כי אחד אינו זוגי. אבל יש דרגה יותר גבוהה של מספר זוגי שכאשר אני מחלק בשנים אני מקבל שוב מספר זוגי, שאפשר שוב לחלק ב-2 – כמו 4, בו זה עובד פעמיים. 8 זוגי בדרגה יותר גבוה, כי אפשר עוד פעם לחלק ל-2 ולקבל מספר זוגי. וכך הלאה. כלומר, ככל שהמספרים הם כפולות של חזקות יותר גבוהות  של 2 יש בהם בעצם יותר זוגיות. מה לגבי 0? 256 הוא מאד זוגי, 2 בחזקת 8. 512 עוד יותר זוגי, 1024 עוד יותר – 2 בחזקת עשר, עשר דרגות של זוגיות. אבל מה המספר הכי זוגי, אין סוף זוגי? שאפשר לחלק אותו ב-2 אין סוף פעמים וכל פעם לקבל מספר שלם? רק 0. כלומר, לא סתם ש-0 הוא זוגי, אלא שהוא בדרגת הזוגיות האין-סופית, יותר מכל מספר זוגי אחר.

השלמות של "שלם וחצי" – חבור הזוגיות והאי-זוגיות

אם כן, מה יוצא מכל ההתבוננות המשעשעת הזו? שהשלום המוחלט, שהוא בעצם הזוגיות המוחלטת, הוא 0. אבל 0 היה לפני שה' ברא את העולם. על 0 כתוב בספר יצירה "לפני אחד מה אתה סופר". כלומר, יש 1 ויש משהו שלפני 1. מה הדבר שלפני 1? 0. שוב, ה-0 בלשון הקבלה הוא "אור אין סוף" שלפני הצמצום הראשון, לפני שה' התחיל את התהליך של בריאת העולם. דווקא באפס הזה, של "לפני אחד מה אתה סופר", יש אין סוף זוגיות, אין סוף שלום. אף על פי כן, ה' לא רצה שכך המציאות תשאר לעולם ועד, הוא רצה לברוא עולם.

יש ביטוי בקבלה שכדי לברוא עולם השלם חייב את החצי, "שלם וחצי", שהם בעצם הזוגי והלא-זוגי. זוג הוא איש ואשה, "זכר ונקבה". יש משהו שרווק הוא לגמרי לא זוגי, כמו מספר אי-זוגי, ובאשה יש משהו בעצם שהיא זוגית בתוך עצמה. לכן כתוב בפירוש בקבלה שכל המספרים האי-זוגיים הם גברים וכל המספרים הזוגיים הם נשים. כלומר, יש משהו בעצם באשה שהיא עם זיקה לזוגיות. בשביל הגבר הזוגיות היא חידוש ובשביל האשה הזוגיות היא בעצם, היא בפשיטות. כמו שיש ביטוי בחסידות "אלקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות", כך אצל האשה "זוגיות בפשיטות ורווקות בהתחדשות" ואילו אצל הגבר הדבר הפוך, "רווקות בפשיטות וזוגיות בהתחדשות".

על קדימת ה-0, שרש הזוגיות, ל-1 נאמר "אשת חיל עטרת בעלה". לכן תכלית העולם שהגבר חייב לחזר אחרי אשה שתשלים אותו, שתתן לו מה שחסר לו, זוגיות (את המלה "לו" בפסוק "די מחסורו אשר יחסר לו" דורשים חז"ל "זו אשה" מהשואה לפסוק "אעשה לו עזר כנגדו"), שתתן לו שלום. כתוב ש"דרכו של איש לכבוש", לצאת למלחמה. בששת ימי המעשה של החול, החולין הם בחינת איש, גבר בקבלה, אבל יום השבת הוא אשה, כלה, "בואי כלה בואי כלה", "באת מנוחה".

סיכום

אם כן, ניסינו להסביר שהמושגים מלחמה ושלום הם מאד פשוטים וגם מאד מורכבים, ותכלית הגאולה היא להגיע לשילוב, לפרדוקס הקיים, על ידי השפלות ועל ידי המוחין דגדלות, לחיים נצחיים בהם "כל חי מתנועע" יחד עם "אני הוי' לא שניתי", שלום.

מה כתוב לפני "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"? "וכתתו חרבותם לאתים". יש חומר גלם של חרב ומכתתים אותו לאתים. חרב–את שוה תורה, שוה "רצוא ושוב", "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק". החרב הוא הרצוא, המלחמה, והאת הוא השלום, השוב – "אם רץ לבך שוב למקום". נסיים עם האיחול-הברכה שנזכה בקרוב ממש ל"לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", שהמלחמה הרעה תגמר, תחדל מהמציאות, ושכן נזכה ליחוד האמתי של המלחמה והשלום בשרש, השרש של האפס המוחלט שלפני הצמצום, שהוא עצמו יתגלה בכל תנועת החיים והחיים הנצחיים שלנו.

כתוב שתחית המתים וחיים נצחיים הם בעולם הזה, עולם של מלחמה בעצם – אבל ה'מלחמה' של ימות המשיח (לאחר שמלך המשיח עצמו לוחם מלחמות ה' ומנצח, והרי כבר במלחמות מלך המשיח מורגש ממד פנימי של "דרכי נעם", כך מחדש הרבי) שאז כלי הזיין של העולם הזה יהפכו לתכשיטים, למזכרת של מסירות הנפש שהיתה לנו בעולם הזה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, מקום של שלום אמת (כמו שנאמר על הגאולה, "והאמת והשלום אהבו"). עד כאן, שה' יברך אותנו ואת כל העולם כולו בביאת משיח צדקנו בגאולה האמתית והשלמה תיכף ומיד ממש.