בוטניקה

כח סיון תשעג – מכון גל עיני

"גבִעים משֻקדים", שקדים מרים ושקדים מתוקים

ארבעת מרכיבי השקד

נדבר רגע על ששת ה"משֻקדים". ב"משקדים" יש שש אותיות – שקד ועוד מים, שקד בתוך המים. בשביל מה שמים שקדים בתוך מים? כדי שיהיה אפשר לקלף בקלות את הקליפה, העור הדק, ולאכול רק את הלובן. אם כבר הגענו לידי כך, אז לפי הבוטניקה השקד אינו אגוז. ההגדרה המדויקת של אגוז היא פרי עם הזרע בתוכו, ואילו שקד – מה שאנחנו קוראים לו פרי השקד – הוא-הוא הזרע, אין עוד זרע בתוכו. שוב, הפרי הלבן – השקד, שהוא גם טעים וגם בריא מאד לכל מיני דברים (זמרת הארץ מתחיל מ"צרי" ונגמר ב"שקדים"[16] – נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן, צרי הוא רפואה, והכי בריאים שם הם השקדים[17]) – הוא הזרע[18]. לפעמים הטבעונים אומרים שיש הרבה ערכי תזונה בתוך הקליפה של הפירות, אבל בכל אופן, כמו שנסביר תיכף, בשקד יש גם משהו מר – יש בו אפילו רעל, "את זה לעֻמת זה" בתוך השקד. אם אוכלים יותר מדי שקדים מרים – זה יכול להיות ממש קטלני. יש ממש רעל בתוך השקדים המרים. לכן נהוג, וגם טוב ומומלץ (על ידי הטבעונים), לשרות את השקדים במים – "משקדים", ואז מקלפים את העור ואוכלים רק את הפרי, הזרע. בכלל, בשקד יש ארבע מדרגות, כך שבשקד לבדו כבר יש י-ה-ו-ה מהפְּנים החוצה: הכי פנימי, ה-י, הוא הלובן, הזרע. הוא עטוף בתוך עור חום – זה המלבוש הפנימי שלו, והיחס ביניהם הוא כמו אבא ואמא. אחר כך יש קליפה קשה, אבל לא כולם זוכרים – מי שלא חי בטבע – שיש עוד מלבוש ירוק מעל הקליפה הקשה.

פרחים ושקדים מימין ומשמאל המטה – עושין רצונו של מקום ואין עושין רצונו של מקום

המשנה אומרת ש"החייב בשקדים המרים פטור בשקדים המתוקים, והחייב בשקדים המתוקים פטור בשקדים המרים". מה הכוונה? לגבי מעשרות. איך זה קשור לפסוק שלנו, "ויגמל שקדים"? קשור מאד. היו כמה נסים במטה אהרן. יש שם זירוז הטבע – חבור הנס והטבע, שיש עליו שיחה של הרבי, אך חוץ מזירוז הטבע יש במטה אהרן כמה נסים על טבעיים. מה הם? קודם כל, באופן נסי יש תופעה מוחשית בקדש הקדשים (שקד השקדים), גם בכרובים וגם במטֶה, שמבחינה בין מצב של "עושין רצונו של מקום" ל"אין עושין רצונו של מקום". במטה אהרן כתוב שגדלו שני סוגי שקדים, מימין שקדים מתוקים ומשמאל שקדים מרים. בדרך הטבע, עוד לפני שהפרי גדל ובשל, הפרחים נושרים (אחרי הציץ ובוודאי עוד לפני השקדים – כך ע"פ טבע), אבל במטה היו פרחים ושקדים כאחד, הפרח נשאר (באופן נסי), ולכן חז"ל אומרים שמטה אהרן נגנז עם פרחו ושקדו. נשארו פרחים גם בצד ימין וגם בצד שמאל של המטה. הנס הקשור לכך: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, הפרח שבצד הימין, של השקד המתוק, הוא לח, והפרח של השקד המר שבצד שמאל נעשה כמוש[19]. בזמן הפוך, שאין עושין רצונו של מקום ח"ו, הפרח של הימין כמוש והפרח של השמאל לח.

התייבשותו המהירה של ענף השקד

עוד נס: גם הוא קשור ללחלוחית – כתוב שכאשר כורתים ענף מעץ, גם אחרי הכריתה נשארת קצת לחלוחית בתוך הענף למשך זמן מסוים, ואז אפשר לצפות שמתוכה אולי יצמח משהו. כך זה ברוב העצים, שלא מתייבשים מיד. מה שאין כן עץ השקד – לא רק שהוא הכי מהר להבשיל פרי, אלא שהוא הכי מהר להתייבש כאשר הוא כרות מהמקור. הוא מיד מתייבש לגמרי. כמובן שהיות והוא מתייבש לגמרי אין שום סיכוי כלל וכלל שמשהו יצמח ויפרח ממנו. אבל, באופן נסי, במטה אהרן (מטה שעתיד להתגלות כמטה שקד) נשארת הלחלוחית.

חבור הנס והטבע

שוב, יש את התהליך המזורז – חבור נס וטבע יחד, לזרז את הטבע. הרבי אומר[20] משהו מאד יפה, שהיות שזה זרוז הטבע ולא נס למעלה מהטבע, לכן הפרי שיוצא בסוף הוא פרי אמתי, שקד אמתי. אם היה זה נס למעלה מהטבע, לא בטוח בכלל שהפרי הוא באמת שקד, כי הוא משהו נסי – הוא לא מעלמא דין. חבור הנס והטבע בא מכח שלמעלה מנס וטבע גם יחד, "מעל העצים".

הטבע – עץ הדעת טוב ורע

נאמר עוד גימטריא חשובה: יש פה שלשה שלבים – פרח, ציץ, שקדים – שעולים יחד 932, עץ הדעת טוב ורע[21]. יש הרבה דעות בחז"ל מה היה אותו עץ, מחִטה עד גפן וכו', אבל הנה יש רמז שפרח–ציץ–שקדים שוים יחד "עץ הדעת טוב ורע" בדיוק. מה זה "טוב ורע"? קיצור של טבע. הרי בכלל, המלה טבע לא מופיעה בתנ"ך (הגימטריא המפורסמת, אלהים בגימטריא הטבע, היא לא מהתנ"ך וגם לא מחז"ל), אבל הרמז החשוב ביותר של המלה "טבע" היא "טוב ורע". כתוב בתניא ש"טוב ורע" היינו קליפת נגה, וזה הטבע – כמו שהוא מסביר בתחלת ספר התניא. הפלא בשקד כאן הוא, שמצד אחד הוא למעלה מ"עץ הדעת טוב ורע", שהוא טבע, אבל המהירות שבתוכו היא בעצם פנימיות הטבע, כמו אור, הכי מהיר בטבע – כלומר שהשקד הוא המסוגל להמשיך את הנס, שלמעלה מהטבע, שיתלבש בטבע ויתאחד עמו ממש.

הנס – עץ החיים

הנס בפני עצמו נקרא "עץ החיים" ("וחי לעֹלם", בדרך נס, שהרי הכלל הגדול של הטבע הוא ש"כל הוה נפסד"[22]). ה' שָֹם את הכרובים לשמור את דרך עץ החיים. כתוב בספרי הקבלה שהכרובים הם מלאכים שנקראים גם חשמלים, שמדברים כל כך מהר שאי אפשר להבין אותם. מי שבא לשער גן עדן ורוצה להכנס הם מתחילים לדבר אתו מהר-מהר, ואם הוא לא מבין את המלאך ולא מצליח לענות לו באותה המהירות – הוא לא רשאי להכנס. זו שמירת דרך עץ החיים. רק מי שיכול לדבר מהר-מהר עם הכרובים האלה, החשמלים, יכול להכנס. עץ החיים הוא עוד יותר מהיר.

חבור הטבע והנס – עץ הדעת ועץ החיים – בכח האור ש"ממעל לעצים"

בכל אופן, השקד יכול לקחת מעץ החיים ולהלבישו בתוך עץ הדעת טוב ורע על מנת לתקן אותו – תיקון החטא. כמו שדברנו על בן עזאי, השקדן, שרוצה לתקן את חטא אדם הראשון. זה חבור שני העצים, מכח של "ממעל לעצים". בעקדת יצחק, אברהם שם את יצחק אחרי שעקד אותו "ממעל לעצים", וכתוב בחסידות שהיינו ממעל לשני העצים, עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע, גם יחד.

כמה אותיות יש ב"עץ החיים"? 7. כמה יש ב"עץ הדעת טוב ורע"? 12. כתוב בספר יצירה ש-כב אותיות מחולקות ל-ג אמות, ז כפולות ו-יב פשוטות. עוד סדרה חשובה, 3-7-12 – בסוף ספר יצירה כתוב "שלש על גבי שבע" ו"שבע על גבי שתים עשרה". אם יש 7 אותיות ב"עץ החיים" ו-12 ב"עץ הדעת טוב ורע", צריך למעלה מהם משהו עם 3 אותיות – אור. "ויאמר אלהים יהי אור", אור בגימטריא אין סוף. אותו אור הוא הכי מהיר, שיא המהירות. מהירות האור. אמרנו שעץ החיים יותר מהיר מעץ הדעת טוב ורע, אבל הכי מהיר הוא אותו אור – ואותו אור אין סוף הוא המסוגל לחבר את שני העצים, כמו כאן במטה אהרן, כי הוא "ממעל לעצים"[23].

כידוע, כל ממוצע מחבר צריך להיות יותר גבוה בשרש משני הדברים שהוא מחבר. ככה, כדי לחבר את הנס והטבע צריך כח שמעל לנס ומעל לטבע גם יחד. יש הרבה מדרגות של נס, צריך להיות למעלה מכל הנסים – מכל סוגי הנסים שמבוארים היטב בחסידות (נסים גלויים, נסים נסתרים בדרך הטבע וכו'). כדי לחבר ממש, לעשות את הנס והטבע אחד – במטה אהרן – צריך להיות למעלה מכל סוגי הנסים, וכמובן גם למעלה מהטבע.

שקדים מרים טובים בקטנותם – פרחי מלכות מרי נפש

נחזור ל"מֻשקדים" – שקד בתוך מים: כתוב במשנה שהחייב בשקדים המרים פטור במתוקים וכו'. מה הכוונה? פטור ממעשרות, כי לא ראוי לאכילה. השקדים המרים טובים רק בקטנותם, עד 50 יום[24]. אחר כך הם לא טובים, הם רעילים. השקדים הגדולים, המתוקים, הם לא טובים עד 50 יום, ורק אחר כך הם מבשילים. הכל כאן הוא פונקציה של זמן. מי שחייב במתוקים, הגדולים, פטור במרים. אם כן, יש מרים שהם טובים כשהם קטנים. מר הוא הצד הכד של הביצה, של השקד. הכד, המר, טוב כשהוא קטן ("כד קטן"). מה טוב בלהיות מר?

אמרנו שכל הסוד כאן הוא הקשר בין הכהונה והמלכות, וכמו שיש הקבלה בין חי לצומח, יש בין הכהונה והמלכות. אם בכהונה יש פרחי כהונה, מה מקביל לכך במלכות? המקבילים לפרחי הכהונה במלכות הם מרי הנפש. כאשר דוד בורח משאול הוא מגיע למערת עדֻלם – "אין מלך בלא עם", מערת עדלם – ושם מתקבצים ("ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש ויהי עליהם לשר ויהיו עמו כארבע מאות איש"[25], קיבוץ עיקרי בתנ"ך, רבי נחמן מדבר על קיבוץ) סוגים שונים של מרי נפש. בסוף היו לו ארבע מאות מרי נפש. מרי הנפש הם פרחי המלכות. מתי הם טובים למאכל? רק כשהם קטנים, כלומר כשהם בחורים – לא כשהם מזדקנים. אבל המתוקים טובים רק כשהם גדולים – כשהם קטנים הם לא שוים כלום.

תרבות השקד – "ברישא חשוכא והדר נהורא"

אמרנו שבשקד יש את החלק הלבן שלו, התוֹך, ויש את העור החום. כשאוכלים את המרים בקטנותם, מה אוכלים? לא את הפרי שבפנים, אלא את מה שאחר כך לא רואים בכלל במציאות, את המלבוש החיצוני הירוק. הוא בעיקר מה שטוב כאשר השקד צעיר מאד. בשקד מר קטן שראוי לאכילה, החלק האכיל הוא המלבוש החיצוני שכלל לא מכירים את מציאותו אחר כך, כי הוא נופל לגמרי. כשקונים את השקד בקליפה הוא כבר בלי המלבוש החיצוני. היום מוכרים רק שקדים תרבותיים. מי שקצת מכיר את חכמת הבוטניקה יודע שפעם לא היו כל כך שקדים מתוקים בעולם אלא בעיקר מרים, והיום להיפך. כמו כל דבר שמתחיל "ברישא חשוכא והדר נהורא", אחד הביטויים העיקריים לכך הוא התפתחות השקד. בתחלה רוב השקדים בעולם היו מרים, ולאט-לאט תרבתו אותם – תרבתו את האורות דתהו באופן המתקבל יותר. איך האנושות הצליחה לתרבת את השקד? כתוב בספרים שזה מפלאי התפתחות האנושות. אין כאן המקום להאריך בזה. בכל אופן, י-ה-ו-ה של השקד היינו זרעו הלבן, העור שלו, הקליפה הקשה, והמלבוש החיצוני. בשקדים המרים אוכלים את ה-ה תתאה, את המלכות – אלה מרי הנפש של דוד המלך. אצל הגדולים אוכלים את ה-י, את הלבן (לגדולים, מעל לגיל חמשים, יש כבר זקן לבן, וכמו שיתבאר).

מקרא שאין לו הכרע

נחזור ל"משֻקדים" שלנו, ששורים שקד בתוך מים. מים הם מ–י–ם – ה-מ של מים שוה חלב. אז כמו ש"משקדים" הם שקד במים, הם גם חלב שקדים (לפי הסדר). למה יש שש פעמים "משֻקדים" במעשה המנורה? ועוד, למה זו חידה שמקורה ברדל"א, ב"איני יודע"? הרי זה אחד מחמשה מקראות שאין להם הכרע, "ובמנֹרה ארבעה גבִעים משֻקדים כפתֹריה ופרחיה". נסביר: רואים שבמנורה יש בפירוש גם שקדים וגם פרחים – ממש צד השוה בין מטה אהרן והמנורה. על מטה אהרן לא כתוב בפירוש שהציץ נשאר, כתוב שנשארו הפרח והשקד, בדיוק שני הדברים שיש במנורה, "משקדים" ו"פרחיה". אבל בפסוק הזה כתוב "ובמנֹרה [גוף המנורה, הקנה האמצעי; בכל הקנים הצדדיים יש שלשה גביעים בקנה] ארבעה גבִעים משֻקדים כפתֹריה ופרחיה".

למרות שתחת המלה גביעים יש אתנחתא, איסי בן יהודה אומר שזה אחד מחמשה מקראות שאין להם הכרע – איני יודע אם "גבִעים משֻקדים" או "משֻקדים כפתֹריה ופרחיה". למה לומר שהמשוקדים מוסב על הגביעים למרות האתנחתא? כי בכל מקום כתוב "גבִעים משֻקדים". [אגב, צורת הגביעים היא גם כד וחד, כמו שהרמב"ם מצייר. בנוסף, הגביע גם הפוך כשפתחו כלפי מטה, כמו שהרבי והחסידים אומרים – 'באטמז אף' (bottoms up), שהגביע יהיה הפוך, צריך לשתות את כל המשקה עד הסוף. או שנאמר שבמקום לשתות משקה חריף שותים חלב שקדים – אולי זו הכוונה…].

מהו בכלל פשט המלה "משֻקדים"? אמרנו שיש מפרשים ש"משקדים" היינו דומה לשקד, אבל רש"י והתרגום לא אומרים כך. התרגום מתרגם "שקד" מלשון ציור – משוקדים-מצוירים. כמו שבחשבון אנחנו אוהבים את המושג מספרים צורניים – כל צורה נקראת שקד, כך יוצא מהתרגום ורש"י. יש מי שאומר שלא סתם ציור, אלא ציור שדומה לשקד ממש, שאמרנו שהוא כמו הביצה, כד-חד, "שלם וחצי".

כב גביעים משוקדים במנורה

היות שבכל מקום המלה "משקדים" הולכת על הגביעים נשאל כמה גביעים יש? זה הרמז הכי מובהק שמקשר בין השקדים למעשה המנורה. כמה קישוטים יש בכלל? מב קישוטים סך הכל (כמו שם מב, כמו מב מסעות במדבר), שמתוכם כב (הרוב) גביעים – 3 משוקדים בכל קנה (חי), ועוד 4 בגוף המנורה (סוד אותיות אהוי כנ"ל). כמה כפתורים יש? חצי מהשקדים, יא. כמה פרחים? ט – 1 על כל קנה (6) ובקנה האמצעי אחד למעלה מיציאת הקנים, אחד למטה מהם, ועוד אחד "עד ירכה עד פרחה". למדנו לפני כמה שבועות מאמר של הרבי שמביא את הלקו"ת על זה, "עד ירכה" היינו היהודים הפשוטים ו"עד פרחה" תלמידי החכמים, אבל "עד ירכה עד פרחה" אינו הפרח שלמעלה אלא הפרח שבירך, פרח מיוחד, פרח נוסף – כמו שכתוב שהרבי של בני ישראל בעקבתא דמשיחא הוא הראש של העקבתא, הראש של העקב, "עד ירכה עד פרחה" – הראש, הרבי, צריך להיות באותו מקום של העמך הפשוטים, לא למעלה. זה כבר הפרח התשיעי[26]. חוץ משלשת הפרחים – למעלה ולמטה ובירך – יש ביציאת כל שני קנים, סה"כ יא. יש כב גביעים, עליהם כתוב משוקדים, ויש כב פעמים שרש שקד בכל התנ"ך.

השקד – סמל הציור

זה מהמקראות שאין להם הכרע – אולי ה"משקדים" הולך על ה"גבִעים" ואולי על "כפתריה ופרחיה". מה הרמב"ם כותב? בצורת כלי המשכן הרמב"ם כותב שכל מב הקישוטין משוקדים. האחרונים שואלים מאיפה הוא לוקח את זה – אפילו אם נפרש שה"משקדים" שאין בו הכרע הולך על הכפתורים והפרחים, הרי אמור כך רק בקנה המרכזי, בגוף המנורה, ולא לגבי שאר הפרחים שבכל הקנים. בכל אופן, הרמב"ם לומד מזה מעין בנין אב – היות שאין הכרע, זאת אומרת שהכל משוקד, הכל מצויר. מזה שיש פירוש אחד שמשוקד הוא מצויר ופירוש שני שהוא שקד – סימן שהשקד הוא סמל הציור המושלם, הממוצע הזה בין משולש לאליפסה, בין עיגולים ליושר. ציור מאד מיוחד. אם כי הרמב"ם מצייר את הגביעים וגם את המנורה גופא בקוים ישרים – כמו שהרבי מאד מקפיד – בכל אופן השקד הוא נושא הפכים של משולש ואליפסה (שהיא קצת כמו קנים מעוגלים). הכל משוקד.

חמשה מקראות שאין להם הכרע – חמשה ספקות ברדל"א – ועיקרם "גבִעים משֻקדים כפתֹריה ופרחיה"

נעשה עוד גימטריא מאד יפה, של הפסוק שאין בו הכרע, סימן ששרשו ברדל"א. איך יודעים שהוא ספק של רדל"א? כי כתוב שהוא אחד מחמשה מקראות שאין בהם הכרע, וברדל"א (שהוא העליון מבין ג' רישין שבכתר) יש חמשה ספקות. זה כל כך חזק עד שאפשר לומר שזה המקור של האר"י הקדוש שיש חמשה ספקות ברדל"א, מאד יתכן. הפסוק הזה הוא העיקר ביניהם – היחיד שרש"י מציין בפירוש בפירושו על התורה, פשוטו של מקרא ממש. "ובמנרה ארבעה גבעים משקדים כפתריה ופרחיה" מתחלק באחת המלים של הפסוק – תופעה מאד חשובה אצלנו, שנקראת סלף-רפרנס, שיש מלה אחת בפסוק שהיא המכנה המשותף של כל הפסוק – ארבעה. היא החדוש של כל הפסוק, שבכל קנה יש שלשה גביעים וכאן ארבעה – רומז ל"שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים" (כי יש שם ספק של רדל"א). ארבעה עולה אור הגנוז. כל הפסוק עולה שמונה פעמים ארבעה. לא הייתי אומר זאת אם לא היה מצטרף לעוד פלא – על זה חז"ל אומרים "זה אחד מן חמשה מקראות שאין להם הכרע", שעולה ז"פ ארבעה (כל הפסוק חוץ מהמלה "ארבעה"), יחד עולה י–ה פעמים ארבעה, י–ה פעמים אור הגנוז. גימטריא יפה של הפסוק עם חז"ל.