עסקים

שמחת זבולון ביציאה לעסקים

“הכל הולך אחר החיתום”. כמו שדברנו הרבה על הפסוק הראשון בתורה שיש בו שמחה, צריך להתבונן גם על הפסוק האחרון של 16 פסוקי השמחה בתורה. מה הפעם האחרונה שכתובה שמחה בתורה, “נעוץ סופן בתחלתן”? דווקא בפרשה האחרונה של התורה יש שמחה אחת, בברכת שבט אחד על ידי משה רבינו – “שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך”. ה”שמח” נמשך גם ליששכר, אבל נאמר בפירוש לגבי זבולון. הייתי חושב שהשבט של אדר צריך להיות הכי שמח. לפי האריז”ל השבט של חדש אדר הוא נפתלי, אבל לא כתוב עליו שהוא שמח, אלא “שמח זבולן [בצאתך – למסחר]”. זה מתקשר למה שאמרנו קודם על בטחון-שמחה, ששמחה היא סגולה מיוחדת להריון, בני, ובטחון נדרש בעיקר לפרנסה.

התכללות הבטחון בסגולת “בני”

באמת יש התכללות בין סגולות הבטחון והשמחה. על הזיווג בין האיש והאשה, שמולידים זרעא חייא וקיימא, כתוב ש”איהו בנצח” ו”איהי בהוד”. עצם הזיווג הוא לשון טח, ויש בו בטחון דהיינו דבקות, “ודבק באשתו והיו לבשר אחד”. לא כתוב סתם “איהו בנצח ואיהי בהוד” אלא נאמר דווקא בשעת הזיווג, הבעל צריך להיות במקום הבטחון הפעיל (נצח) והאשה צריכה להיות במקום הבטחון הסביל (הוד), כך הם מתחברים וכך נולד הבן, זרעא חייא וקיימא, זיווג של שתי בחינות הבטחון. לפי זה הסדר של “הולך בתם ילך בטח” הוא סוד “אשה מזרעת תחלה יולדת זכר”, קודם “הולך בתם”, “איהי בהוד”, התמימות שלה נותנת לו בטחון.

איך אני יודע שהאשה נותנת לבעל בטחון פעיל? “בטח בה לב בעלה” (לפי פירוש הראב”ע היינו בטחון סביל אבל לפי פירוש המצודות היינו בטחון פעיל, ואלו ואלו כו’, “הולך בתם ילך בטח”). הבעל אמור לנקוט בבטחון פעיל, שיוצא ויוזם, אבל הוא צריך לקבל את האתערותא דלתתא מהבטחון הסביל של האשה (גם מה שהיא יוזמת ומצליחה בעסקים שלה העיקר אצלה הוא הבטחון הסביל בה’ הטוב ומטיב לכל). קודם “הולך בתום”, “אשה מזרעת תחלה”, ואז “ילך בטח”, “יולדת זכר”. אם כן, כדי לזכות לזרעא חייא וקיימא צריך גם שמחה ועוד יותר בטחון – בטחון בה’, וגם בטחון פעיל לעשות כל מאמץ, כל פעולה נצרכת, כדי להוליד. כמו שאמר הרבי הקודם שבשביל ילדים צריך מסירות נפש, ואם יש בעיה צריך כל סוג של פעולה כדי לזכות לילדים – זה בטחון פעיל. צריך הרבה בטחון סביל והרבה בטחון פעיל ומשם יש ילדים בריאים וחזקים ושמחים. אם כן, בטחון נצרך לגמרי לבני.

התכללות השמחה בסגולת “מזוני”

וכן, בשביל פרנסה צריך גם שמחה. מי שמצליח בעסקים הוא טיפוס שמח, לא מישהו עצוב. אם יש לו הרבה שמחה הוא זוכה להרבה כסף. צריך להיות מאד שמח. מאיפה יודעים שבשביל להתפרנס ברווח צריך להיות שמח (ולא רק בשביל בנים)? מהפסוק “שמח זבולן בצאתך”[יג], חיתום השמחה בתורה. זבולון, אני רוצה שתביא הביתה הרבה יהלומים, אתה סוחר ביהלומים ואמור להיות הגביר הכי גדול בעולם, לפרנס את יששכר ואת כל עם ישראל. משה רבינו יודע מה סוד הפרנסה, “שמח”. משה רבינו מברך את זבולון שכדי שתצליח בפרנסה תהיה חסיד שמח מאד.

מה הוא מצייר לו? מה ציור השמחה שהוא סגולה לפרנסה? יש שמחה שהיא בינה נטו, ויש שמחה שבאה גם מחכמה (כנ”ל בסוד לבן). חכמה היא רואה את הנולד, יש לשמוח ברווח העתידי – עוד לפני שאתה מתחיל את העסק אתה חווה את ההצלחה, חווה את הרווח, ואתה כבר שמח. השמחה היא שעכשיו, עוד לפני שיצאת – אתה הולך לכבוש את העולם, וכבר כבשת את העולם. “בצל החכמה בצל הכסף”. כתוב “לא לחכמים לחם”, סתם חכמה-בטול היא לא סגולה לעשירות, אבל חכמה שהיא “רואה את הנולד” ושמח בו, בטחון ושמחה יחד, כל כך בטוח שיתגשם אז הוא כבר שמח בתוצאה עוד לפני שהוא מתחיל – זה “שמח” של חכם מצליח (על דרך יוסף, הבן החכם, “בן זקנים”, שהוא “איש מצליח”).

איך רואים שהתגלות השמחה היא בסוף, שלפעמים אומרים למישהו שלא ישמח בהתחלה אלא בסוף? “אל יתהלל חוגר כמפתח”. כאן מתחבר למה שדברנו קודם, שאם התהללות היא גבהות, באמת השמחה כשיוצאים צריכה להיות עם בטול, שמחת החכמה, ואילו שמחת התרוממות-התהללות לא נצרכת בהתחלה. שמחה עם בטחון, להאמין ולבטוח שתצליח וכבר לשמוח בזה היינו שמחת החכמה הרואה את הנולד.

“שמחה בטהרתה”

[מהי השמחה בעצמה? כל פעם שמנסים לדבר על שמחה בתור רגש מוסיפים עוד משהו, כמו בטחון, כי שמחה היא בינה. ברגש יוצא לי רגש של ערבי או של אמריקאי… אבל מי השמחה עצמה?] הרבי טבע מטבע לשון – כנראה חשב עליך – “שמחה בטהרתה”, המושג טהרה הוא גם באמא. יש משהו שמקשר בין טהרה לשמחה. גם בתניא כתוב שלב טהור הוא לב שמח.

לכן, אפשר לומר ששמחה היא האור שנכנס לך, גם ללב וגם למח, כשאין לך דאגות. זה הפשט. אתה מאמין בה’ ומסיר דאגות, כמו שלפני התפלה צריך להסיר מחשבות זרות – אומרים לבן אדם תפסיק לדאוג, תסיח דעת, “דאגה בלב איש” “יסיחנה מדעתו”, ואם תפנה מקום מדאגות ממילא תשמח. זו שמחה בטהרתה. אם אין לך דאגות סימן שאתה כמו התם של רבי נחמן, שהכל טוב. אתה לא דואג והכל בסדר, מה שיש לך כולל את הכל – אתה רוצה איזה בשר שמן, אתה אוכל את תפוח האדמה שאשתך מגישה לך ושמח עד הגג, טועם בו, כמו במן, את כל הטעמים. לפי זה מה ששמחה היא בינה אין הכוונה לאחד מבין, משכיל, דווקא בחסידות, אלא דווקא אחד תם, לכן “בינה עד הוד אתפשטת”.

נאמר משהו אחר: אם שמחה היא טהרה (שמחה ועוד טהרה עולה כב–בך פעמים הוי‘ ב”ה), תאר לעצמך חויה שאתה מרגיש טמא – כל אחד יודע מה זה להרגיש טמא – ואתה הולך למקוה וטובל (אותיות בטול), ופתאום אתה מרגיש שזה באמת פעל. הרמב”ם כותב שזו הדוגמה בתורה למשהו שהוא בחינת חוק, מצוה שלא מבינים אותה, אין לה אחיזה בשכל. אין שום סבה להבין למה כשאני שם את הראש שלי בתוך המים אני יוצא טהור, מה זה עשה, אבל זו חויה שכל אחד יכול לחוות אותה – נכנס טמא ויצא טהור, ואז הוא שמח, רק כי הטומאה (הדאגה) הוסרה ממנו.

“בינה לבא” היא גם שכל וגם רגש.

קשרי זבולון ונפתלי

שוב, השמחה האחרונה בתורה היא “שמח זבולן בצאתך”. הייתי חושב שנפתלי, שהוא חותם את השנה בחדש אדר, ראוי להיות השבט הכי שמח. יש קשר בגימטריא בין זבולן ל-נפתלי? זבולן שוה 95 ו-נפתלי שוה 570, ו”פ זבולן. אין עוד יחס יפה (= זבולן) כזה בשבטים. יש רק עוד זוג שבטים שאחד הוא הכפולה של השני – שני השבטים שיזמו בעצמם לרשת מצד המזרחי של הירדן, גד ו-ראובן. ראובן הוא 37 פעמים גד. כאן משהו הרבה יותר משמעותי, ש-נפתלי הוא ו”פ זבולן, זבולן פנים ואחור, השלמות של זבולן. כתוב בספרים ש-95 שוה גם המן ו-נפתלי שוה רשע – כל ששת צירופי המן (המן-טאש, שש צורות לעשות אזן המן) שוה רשע. זה כתוב באגרת הטיול, רמז עתיק. בקדושה היינו נפתלי (שעולה “יפרח בימיו צדיק“, כך הוא פורח בכל יום, בכל בקר באמרו “מודה אני לפניך מלך חי וקים“, כמבואר במקום אחר) שעולה ו”פ זבולן (הערך הממוצע של שש תבות “מודה אני לפניך מלך חי וקים“).

חוץ מהתופעה המספרית הזו, מה עוד מקשר ביניהם? לגבי לידת השבטים, נפתלי הוא הבן הששי לפי סדר הלידה ליעקב וזבולן הוא הבן הששי ללאה. ראובן–שמעון–לוי–יהודה–דן–נפתלי (= יה פעמים זבולן!), נפתלי הוא הששי לאבא. זבולן הוא הששי ללאה אמנו. היא התחילה ללדת, ואחרי ארבעת הבנים הראשונים היא ילדה עוד שני בנים, יששכר וזבולן. באמת זה קשר יפה בין נפתלי לזבולן, שניהם בחינת שש. שש ב-ש שמאלית היינו שֹשֹ, “ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר”, “ישישו וישמחו בך” (פסוק של בך, כב, כפי שראינו קודם).

עוד משהו: איזה חדש הוא זבולן לפי האריז”ל? סיון. מה הקשר? [הדור קבלוה.] לא רק, גם, אבל יש עוד משהו. מתי פורים התחיל? האגרות השניות, של מרדכי, היו בכ”ג סיון[יד]. אפילו קצת פלא למה לא חוגגים את היום הזה. יש מי שמזכיר, אבל לכאורה זה עיקר החג – בטול הגזרה. רואים שמחכים לנקמה בפועל, “ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע”. אנחנו חוגגים את ה”ישמח [משיח] צדיק כי חזה נקם”, אבל בעצם הצלת היהודים היתה בסיון, בחדש של שבט זבולן. זה קשר מאד חזק בין זבולן לנפתלי.

בכל אופן, שמחת זבולן היא שיוצא ומצליח בעסקים שלו. הראשונים שנהנים הם בחורי הישיבה והכוללים, יששכר. זה סוחר שמצליח בעסקים ויודע למי צריך לתת את הכסף – קודם כל ללומדי התורה. הכל מדובר לכאורה אחרי המהפכה השניה, שמותר לקבל כסף על לימוד תורה. אבל באמת כתוב שאם עושים הסכם קודם אז גם לפני המהפכה השניה זה מותר. רואים בתורה שזה קשר שמותר לעשות.

[רואים בתורה קשר בין נפתלי לזבולן?] נחזור להתחלה, השמחה הראשונה בתורה היא “בשמחה ובשרים”, ‘בשמחה ובשרים ברא אלהים את השמים ואת הארץ’. אם כתובה שמחה אצל זבולן, מה הקשר לנפתלי? כתוב בו “הנתן אמרי שפר”, שהיינו שירה, כדרשת חז”ל שהמדובר בשירה הכי גדולה בתנ”ך – שירת דבורה הנביאה. סימן שצריך לשיר הרבה בחדש אדר. מתי הרבי אמר “ברוב שירה וזמרה”? בז”ך אדר. הוא לא אמר שמחה אלא שירה. רואים שנפתלי הוא שירה וזבולן הוא שמחה מפורשת. השמחה והשירה חוזרות חלילה. ממילא, אם יש התכללות, אפשר לומר שגם חדש אדר וגם חדש סיון הם חדשים טובים לעשות מסחר, להרויח. הרי כתוב שאם יש למישהו דין עם גוי טוב שיעשה אותו בחדש אדר. יש מזל בריא ומזל תקיף בחדש אדר. גם בשביל לעשות סתם מסחר – בודאי מסחר של יבוא ויצוא, מסחר עם גוים – כדאי באדר.

אמרנו ששמחה קשורה לשמים, “ישמחו השמים”. זבולן עושה מסחר בשמים? שירים הם על הארץ, הארץ עצמה שרה, אבל עושים עסקים בשמים? בתורה רואים כמה פסוקים שיש בהם קשר בין שמים ל”מעבר לים”. הפלגה לים, עלמא דאתכסיא, מעבר לים לעשות סחורה, היא כמו לעלות לשמים. לזבולן יש חוש איך להרויח, איך להוציא יהלומים מהשמים (כלומר מהכח, ההעלם שישנו במציאות, ואפילו מהיכולת, ההעלם שאינו במציאות, אל הפעול). נפתלי רץ מהר, רץ לשון ארץ, יש לו הרבה מרץ והוא רץ, ותוך כדי שהוא רץ הוא שר, שר שירי נצחון.