זאולוגיה

קול העֹרב

מי זה “עוף השמים”? יש עוד פירוש בחז”ל מיהו עוף השמים. עוף השמים הוא העורב. קראנו על העורב בפרשה הקודמת, בעופות הטמאים, “ואת כל עֹרב למינו”. רק על העורב כתוב “למינו” – קודם כתוב “למינה”, לשון נקבה; על העורב כתוב “למינו”, לשון זכר; אחר כך כתוב “למינהו”. כך גם בפרשת שמיני וגם בפרשת ראה. עֹרב שוה קול–קול (ד”פ האזנה). קול בעצמו במילוי – קוף וו למד – שוה ב”פ קול (רמז שעל הקול להיות “תוכו כברו”, שאז גם הדבור יהי “תוכו כברו”), שוה עֹרב. אפשר לקרוא את האותיות האלה גם כמו “כי קולך ערב [ומראך נאוה]”. למינו שוה קול. “ערב למינו” היינו שלם וחצי. יש פה דברים מופלאים ביותר.

מה הקול הראשון בתורה? “וישמעו את קול הוי’ אלהים מתהלך בגן לרוח היום” אחרי חטא אדם הראשון. יש הרבה סודות בפסוק הזה. “קול הוי‘ אלהים” שוה אברהם (“בצלם אלהים” – “קול הוי‘” = “בצלם“), השם הראשון של הרך הנימול. מה אולי הקול הכי חשוב בשיר השירים, שהוא קדש קדשים? נבואת הרבי לגבי הדור שלנו – “קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות”. ההרים הם האבות, אברהם-יצחק-יעקב, שהם בעצם אברהם-לוי-יצחק כפי שהוסבר, שבזכותם “קול דודי הנה זה בא”. הפעם הראשונה היא “קול הוי’ אלהים” והפעם העיקרית בנ”ך היא “קול דודי” – חדש אלול הוא “אני לדודי ודודי לי”, יש בשה”ש 26 (הוי‘) פעמים “דודי”, והחשוב ביניהם חוץ מ”אני לדודי ודודי לי” הוא “קול דודי”. “קול הוי‘ אלהים” ועוד “קול דודי” שוה “עֹרב למינו” (כלומר, “הוי‘ אלהים” ועוד “דודי” שוה קול). במחזור השיא של תפלות ימים נוראים הוא “ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה”, למעלה מתשובה כתוב צום, למעלה מתפלה כתוב קול ולמעלה מצדקה כתוב ממון – שלש מילים ששוות קול, היינו שיחד הן “ערב למינו“, קול–קול–קול. אז יש לנו רמזים יפהפים במלה קול. שוב, החידוש הוא שלמחשבה יש קול, ו”עוף השמים יוליך את הקול”, וחז”ל אומרים ש”עוף השמים” הוא העורב.

יש כמה פירושים למה “עוף השמים” הוא העורב יותר מכל עוף אחר. בי’ אלול הילולת רבי פינחס מקוריץ – שדף התחדשות החדש מוקדש לו. כשאדמו”ר הזקן עבר דרכו למעזריטש, והוא רצה שישאר אצלו, הבטיח לו שילמדו שיחת עופות ודקלים וכו’. אדמו”ר הזקן אמר לו שבמעזריטש לומדים יחיד-אחד-ועד – זה מה שאני רוצה ללמוד, לא צריך שיחת עופות. במדרש כתוב שעיקר שיחת העופות – מוזכרת במלה בערבית במדרש – הוא שיחת העורב. יש כמה סיבות. קודם כל, לעורב קוראים בלועזית – לא רק באנגלית אלא גם בעוד שפות – ‘קראו‘, אותיות קורא. העורב הוא קראו, והוא קורא, ומי שרוצה להיות בקי בשיחת העופות – היום המסוגל לזה הוא י’ אלול כנראה – צריך להיות בקי בשיחת העורב.

העורב האורב

על העורב כתוב “עוף השמים” – חוץ מהנשמה שלך, המלאך שמלוה אותך, רזיאל המלאך ואליהו הנביא, העורב בגשמיות קולט את רחש הלב שלך. יש אנשים שמבינים את הצפצוף, את שיחת העורבים, ומבינים מתוך צפצוף העורבים ומתוך תנועות העורבים במעוף שלהם מה שאתה חושב בסתר לבך. כך חז”ל אומרים שהפשט הכי פשוט של הפסוק, “עוף השמים” – דווקא על העורב.

שוב, יש כמה הסברים למה דווקא העורב. העורב “מלומד בשליחות” – גם נח שלח אותו, רק שלא קיים את השליחות (הוא יותר מדי הקשיב לרחשי לבו של נח ומזה בא לחשוד בו…); אחר כך היה שליח להביא לחם ובשר לאליהו הנביא; וגם בגמרא הוא הזהיר את רב עיליש לברוח, סיפור במסכת גיטין. רואים שהעורב הוא בעל שליחות.

חוץ מזה, כתוב משהו מענין לגבי העורב – שלכל העופות יש תקופות בשנה שנודדים ממקום למקום – בקיץ מחפשים מקום יותר קר ובחרף מקום יותר חם – אבל העורב קבוע במקום, לא נייד. כתוב שעורבים הם תושבי קבע, ולכן אי אפשר להזהר מהם – אי אפשר לחכות לזמן שלא יהיו פה. כתוב שבתוך כל מלה ב-ע יש את אותה מלה ב-א – פנימיות ה-ע היא א. תדע לך שבתוך העורב יש אורב שאורב למחשבות שלך. “והאֹרב ישב בחדר” – “ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר”. יש שם “עוף השמים” ו”בעל כנפים”, העורב שלנו.

לא נכנס לזה, אבל שרש ערב הוא מהשרשים הכי עשירים בכל לשון הקדש מבחינת משמעויות, ‘ענינים’ שונים בלשון הרד”ק. אמרנו כמה מהם – ערבות ומתיקות. לא אמרנו ש”כל ישראל ערבים זה בזה”. שמענו קודם במאמר שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה, אפילו עירובי תבשילין. יש גם ערבה (גם מדבר וגם “ערבי נחל” של חג הסוכות). יש גם ערב – “ויהי ערב ויהי בקר”, ה-ערב הראשון בתורה. יש ערבים – למה קוראים להם ערבים? כי הם בני ערבה, יוצאים מהערבה, מהמדבר. יש גם “ערבה כל שמחה” – לשון חשך. אם תחשבו יש עוד הרבה דברים שלא אמרנו בשרש ערב. בכל אופן, הוא שוה פעמיים קול, כל קול שוה פעמיים האזנה, כל האזנה (חיים[24]) היא ד”פ טוב.