ארכיון נשמתא - עמוד 14 מתוך 18 - גַּל עֵינַי

כב אייר תשעב מכון גל עיני נעבור למאמר של ע"ב: נושא המאמר ממשיך את הנושא של המאמרים הקודמים, סוד הממוצע בין האין-סוף והעולמות. ראינו שיש כמה מדרגות בממוצע בין האין-סוף והעולמות, וכל מדרגה היא סוג אחר של רבי – כך ניסינו להסביר – ובמאמר הקודם הוא התחיל לדבר על הממוצע בין הא"ס לבין העולמות של א"ק. במאמר הקודם הוא הסביר שעיקר מה שא"ק הוא ממוצע לא כי יש לו בחינת אין-סוף – הרי כל ממוצע צריך לכלול את שתי הבחינות שמחבר, וכאן אחר – אלא כי הוא כלל. במאמר שלנו היום הוא מוסיף עוד ממד שלא הסביר שם, אבל שם הוא הסביר שהוא ממוצע רק בכך שהוא כלל שכולל את כל העולמות שעתידים להיות. לפני שה' בורא את העולמות בפרט צריך לברוא את כולם בכלל, מציאות היולית – לא נכרת – שבה הכל נמצא, ובכך א"ק הוא ממוצע. חומר–צורה–תקון (סדר היסודות במאמר – לפי ספר יצירה) בתחלת מאמר זה הוא מוסיף עוד הגדרה של השכלה בחסידות – מושגים שלא פוגשים בכל מאמר: הוא אומר שיש שלישית מושגים שנקראת חומר-צורה-תקון. בחומר הכוונה לחומר גלם גמור, חומר ללא צורה כלל וכלל. צורה היא כבר ראשית התגלות הצורה על החומר או מתוך החומר – שצורה או צורות מתגלות. מה הדוגמה העיקרית? שהחומר הראשון ללא צורה הוא ההיולי, והצורה היינו ארבע הצורות שמתגלות מתוך החומר (גם יחס א–ד שהזכרנו קודם), היסודות אש-רוח-מים-עפר. לפי סדר ספר יצירה – שהוא מביא בלי לציין מהיכן בא – הסדר הוא לא ארמ"ע אלא חכמה-מים; בינה-אש; תפארת-רוח; מלכות-ארץ. הרמב"ם בתחלת היד החזקה קורא ליסוד העפר יסוד הארץ, אבל מה שמקובל הוא עפר. לפי הטבע הסדר הוא באמת שגלגל האש גבוה מגלגל הרוח, אחר כך מים ובסוף עפר – ארמ"ע. אבל לפי הספירות בספר יצירה כתוב ש"אחת רוח אלהים חיים, שתים רוח מרוח, שלש מים מרוח, ארבע אש ממים". כלומר, פנימיות הכתר היא רוח אלהים חיים, חיצוניות הכתר "רוח מרוח", חכמה "מים מרוח" ובינה "אש ממים". היות שרוח היא בכתר, היא גם ב-ו, בתפארת, כי הדעת-התפארת משקפת את הכתר. לכן, אם לא כוללים את הכתר, הרוח יורדת לתפארת. בקיצור הוא אומר שא"ק הוא חומר הגלם הראשון, ואחר כך יש ארבע צורות. אברהם–יצחק–יעקב – עקודים–נקודים–ברודים הוא כותב בשם הרמ"ז ש-ג הצורות הפרטיות הראשונות הן עקודים-נקודים-ברודים. והרמ"ז, רבי משה זכותא, מגדולי מפרשי הזהר – המקובל הכי גדול וחשוב דוקא במסורת החב"דית – אומר חידוש, שעקודים-נקודים-ברודים הם כנגד שלשת האבות אברהם-יצחק-יעקב. הכי פשוט כמובן שנקודים, עולם התהו שנשבר, שייך לגבורה – יצחק. עולם הברודים, עולם האצילות המתוקן, שייך ליעקב, שידוע שהוא נקרא בעל עולם התיקון. ממילא יוצא שעקודים – שרומז לנו גם לסוד העקדה – שם כולם עקודים בכלי אחד, שייך לאברהם "כי אחד קראתיו". עולם העקודים גם נקרא תהו, אבל הוא "תהו יציב", שלא נשבר, כידוע אצלנו. אברהם הוא הכי גדול – "האדם הגדול בענקים" – ובדרך כלל דברים גדולים נופלים ונשברים, אבל הוא לא נשבר כלל וכלל, הוא "תהו יציב", כי הכל עקוד בכלי אחד, וממילא הכל מחובר יחד (דבר השומר משבירה). בנקודים העצם לא נשבר, האור לא נשבר – האור הוא יצחק עצמו. מה שנשבר הוא מה שיצא ממנו, הפסולת שיצאה ממנו, עשו שיצא מיצחק (הכלים דנקודים, הקשר למציאות וההזדהות אתה, סוד "איש יודע ציד איש שדה"). עולם הברודים, יעקב, מטתו שלמה – הוא עולם האצילות המתוקן. מבנה העולמות לפי סדר היסודות (והמתחדש מההקבלה לסדר ספר יצירה) לפי היסודות, עולם העקודים הוא יסוד המים, בחינת "זכור אב נמשך אחריך כמים" דקאי על אברהם אבינו (אברהם מים עולה הוי' פעמים אחד). כמו שמים-אש-רוח הם חכמה-בינה-תפארת הם גם חסד-גבורה-תפארת. עולם העקודים הוא מים. כלומר, היסוד הראשון הפרטי שמתגלה מתוך א"ק (מתוך הפה דא"ק) הוא מים (נמצא שהפה דא"ק הוא בחינת "מעין מים חיים") – חידוש גדול....

קרא עוד