קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ!

שָׁלוֹם יְלָדִים!

הַפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ פּוֹתַחַת בְּצִוּוּי לֹא פָּשׁוּט בִּכְלָל: “קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ”!

אַתֶּם יוֹדְעִים מַהוּ פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה ‘קָדוֹשׁ’? אֵין לָהּ כָּל כָּךְ הֶסְבֵּר, כִּי ‘קֹדֶשׁ’ הוּא הַדָּבָר הֲכִי לֹא נִתְפָּס בַּשֵּׂכֶל שֶׁלָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. ‘קָדוֹשׁ’ הוּא מַשֶּׁהוּ נִבְדָּל, אַחֵר לְגַמְרֵי מִכָּל מָה שֶׁאֲנִי מַכִּיר. ה’ יִתְבָּרַךְ קָדוֹשׁ, וְזֶה בָּרוּר. אֲבָל לְצַוּוֹת עָלַי שֶׁאֶהְיֶה קָדוֹשׁ כָּמוֹהוּ? זוֹ כְּבָר בֶּאֱמֶת מְשִׂימָה רְצִינִית.

הַיּוֹם אֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתְּכֶם עַל תּוֹפָעָה שֶׁקַּיֶּמֶת בָּעוֹלָם כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים, שֶׁהַצִּוּוּי שֶׁלָּנוּ – “קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ” – הוּא כַּנִּרְאֶה הַסִּבָּה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁלָהּ.

חָדָשׁ וּבוֹלֵט

יִשְׂרָאֵל הוּא תַּלְמִיד חָדָשׁ אֶצְלֵנוּ בַּכִּתָּה. אֲנִי אוֹמֵר אֶת הַמִּלִּים ‘תַּלְמִיד חָדָשׁ’ לַמְרוֹת שֶׁבְּפֹעַל הַדָּבָר לֹא נִרְאֶה כָּךְ כְּלָל וּכְלָל. רַק לִפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים עָבְרָה מִשְׁפַּחְתּוֹ דִּירָה לָעִיר שֶׁלָּנוּ אֲבָל מִבְּחִינַת חֶבְרָתִית נִרְאֶה יִשְׂרָאֵל שֹׂחֶה כְּמוֹ דָּג בַּמַּיִם. הוּא מְעֹרֶה בַּחֶבְרֶ’ה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִיְּלָדִים אֲחֵרִים, אֶזְרְחֵי הַכִּתָּה הַוָּתִיקִים. לְמַעֲשֶׂה, יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ רַק מִשְׁתַּלֵּב בַּכִּתָּה אֶלָּא גַּם מוֹבִיל בּוֹלֵט בַּחֶבְרָה.

בְּעֵינַי דַּוְקָא מוֹצֵא יִשְׂרָאֵל חֵן. חוּץ מִזֶּה שֶׁהוּא חָכָם וְחָזָק, דְּבָרִים שֶׁיְּלָדִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל נוֹטִים לְהַעֲרִיץ, יֵשׁ בּוֹ מַשֶּׁהוּ אֲצִילִי. חִיּוּךְ עַל הַשְּׂפָתַיִם הוּא מַרְאֶה קָבוּעַ אֶצְלוֹ וּמִמַּבַּט הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ נִשְׁקָפִים טוּב לֵב וַאֲרֶשֶׁת שֶׁל סַמְכוּתִיוּת. לֹא פֶּלֶא שֶׁיְּלָדִים רַבִּים, וַאֲנִי אֶחָד מֵהֶם, מְבַקְּשִׁים לְהִמָּצֵא בְּקִרְבָתוֹ וְכָךְ רָכַשׁ לוֹ יִשְׂרָאֵל אֶת קְבוּצַת הַתְּמִיכָה וְהָאַהֲדָה כְּלַפָּיו.

בְּעַד אוֹ נֶגֶד?

אֲבָל תִּתְפַּלְּאוּ, דַּוְקָא בִּגְלַל הַבְּלִיטָה שֶׁלּוֹ בַּכִּתָּה יֵשׁ יְלָדִים שֶׁאִמְּצוּ קַו בְּדִיּוּק הָפוּךְ. בְּשׁוּלֵי הַכִּתָּה הִתְקַבְּצָה לָהּ חֲבוּרַת יְלָדִים שֶׁפִּתְּחָה שִׂנְאָה כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל. מַמָּשׁ כָּךְ. הֵם מְנַסִּים בְּכָל דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית לְהַכְשִׁיל אוֹתוֹ אוֹ לְהָצִיק לוֹ. אוֹתָם יְלָדִים הִתְאַגְּדוּ לַחֲבוּרָה, שֶׁלְּצַעֲרִי זֶהוּ הָעִסּוּק הָעִקָּרִי שֶׁלָּהּ בְּיָמִים אֵלּוּ, וְכָךְ הִתְפַּצְּלָה הַכִּתָּה לִשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת. הַמַּפְתִּיעַ הוּא שֶׁאֵין אֶחָד בַּכִּתָּה שֶׁנּוֹתַר אָדִישׁ לַמַּחֲלֹקֶת. לְכָל יֶלֶד בְּכִתָּה יֵשׁ מָה לוֹמַר בַּנּוֹשֵׂא, כָּךְ שֶׁאַתֶּם מְבִינִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָפַךְ לִהְיוֹת בְּמֶרְכַּז הַכּוֹתָרוֹת בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ.

כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי, בְּיִשְׂרָאֵל יֵשׁ מַשֶּׁהוּ אֲצִילִי. הוּא לֹא מַחֲזִיר לָהֶם בְּאוֹתָהּ מַטְבֵּעַ וְגַם לֹא פּוֹנֶה לַאֲחֵרִים בְּבַקָּשָׁה כָּזוֹ. אֲפִלּוּ לַמְּחַנֵּךְ הוּא לֹא נִגַּשׁ לְהִתְלוֹנֵן. “בַּסּוֹף זֶה הֶפְסֵד רַק שֶׁלָּהֶם”, הִסְבִּיר לִי פַּעַם בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחַת. הוּא מַמְשִׁיךְ בְּעִנְיָנָיו בְּאֵיזוֹ מִין שַׁלְוָה שֶׁל אֶחָד שֶׁמַּאֲמִין בְּצִדְקַת הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ.

לְטַעְמִי אֵין לַיַּחַס שֶׁלָּהֶם שׁוּם הֶסְבֵּר הֶגְיוֹנִי. יִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה שׁוּם דָּבָר רַע לְאַף אֶחָד מֵהֶם. אֲנִי יָכוֹל לְהָבִין שֶׁיִּתָּכֵן כִּי הוֹפָעָתוֹ שֶׁל יֶלֶד בּוֹלֵט כָּמוֹהוּ עֲלוּלָה לְהָסִיט אֶת תְּשׂוּמֶת הַלֵּב מִיְּלָדִים שֶׁקֹּדֶם לָכֵן עָמְדוּ בְּמֶרְכַּז הָעִנְיָנִים, וְלָכֵן טִבְעִי שֶׁתִּתְעוֹרֵר בַּלֵּב קִנְאָה כְּלַפָּיו. אוֹקֵיי, מוּבֶנֶת הַהַרְגָּשָׁה, אֲבָל מִכָּאן וְעַד לְשִׂנְאָה גְּלוּיָה יֵשׁ דֶּרֶךְ. אַתָּה לֹא חַיָּב לָתֵת דְּרוֹר לְכָל הַרְגָּשָׁה שֶׁיֵּשׁ לְךָ בַּלֵּב, בִּמְיֻחָד שֶׁאֵין כָּאן מִישֶׁהוּ שֶׁמְּנַסֶּה לְהָרֵעַ לְךָ בִּמְכֻוָּן.

סִכָּה עַל מַפַּת הָעוֹלָם

לָמָּה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם עַל כָּךְ דַּוְקָא בַּמָּדוֹר שֶׁל פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים? כִּי הַפַּרְשִׁיָּה הַזּוֹ מַמָּשׁ מַזְכִּירָה לִי תּוֹפָעָה הִיסְטוֹרִית – שִׂנְאַת יִשְׂרָאֵל.

תִּרְאוּ, אֲנַחְנוּ עַם קָטָן מְאוֹד בְּיַחַס לָאֻכְלוּסִיָּה בָּעוֹלָם. כָּל הַיְּהוּדִים בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם כֻּלּוֹ מוֹנִים בְּסַךְ הַכֹּל כְּ-15 מִילְיוֹן, מִתּוֹךְ שְׁמוֹנָה מִילְיַארְד בְּנֵי אָדָם. כְּלוֹמַר, עַל כָּל 500 גּוֹיִם יֵשׁ יְהוּדִי אֶחָד. גַּם הַשֶּׁטַח שֶׁאָנוּ מַחֲזִיקִים בּוֹ, אַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הַמְּיֻשֶּׁבֶת עַל יָדֵינוּ כַּיּוֹם, מִזְעָרִי בְּהֶחְלֵט בְּיַחַס לִשְׁאַר מְדִינוֹת הָעוֹלָם. רַק אִם הָיִינוּ מַכְפִּילִים אוֹתוֹ בְּ-8,000 הָיְתָה הַתּוֹצָאָה הַמִּתְקַבֶּלֶת זֵהָה לְשֶׁטַח הַיַּבָּשׁוֹת שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ.

אֲבָל לַמְרוֹת זֹאת, הַיְּהוּדִים וְהַמִּתְרַחֵשׁ בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ תָּמִיד תּוֹפְסִים מִשּׁוּם-מָה אֶת הַכּוֹתָרוֹת הָרָאשִׁיּוֹת בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ. מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת הַמִּסְפָּרִים שֶׁצִּיַּנְתִּי קֹדֶם יָכוֹל לְקַבֵּל רֹשֶׁם שֶׁמְּדֻבָּר בְּאֶרֶץ בַּעֲלַת שֶׁטַח עֲנָקִי אוֹ בְּעַם שֶׁהָאֻכְלוּסִיָּה שֶׁלּוֹ עֲצוּמָה.

שִׂנְאָה אוֹ הַעֲרָצָה

הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַתּוֹפָעָה הַזּוֹ אֵינָהּ חֲדָשָׁה כְּלָל. שִׂנְאַת הַיְּהוּדִים, אוֹ כְּפִי שֶׁהִיא מְכֻנָּה כַּיּוֹם ‘אַנְטִישֵׁמִיּוּת’, מְלַוָּה אוֹתָנוּ כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים, מֵאָז שֶׁהָיִינוּ לְעַם. כַּאֲשֶׁר גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ וְיָצָאנוּ לַגָּלוּת הִיא הִתְעַצְּמָה שִׁבְעָתַיִם. פְּרָעוֹת וּפוֹגְרוֹמִים, עֲלִילוֹת דָּם וַהֲצָקוֹת הֵן תּוֹפָעוֹת שֶׁכִּמְעַט וְהִתְרַגַּלְנוּ אֲלֵיהֶן. הַשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה שֶׁהִתְחוֹלְלָה בְּאֵירוֹפָּה לִפְנֵי 80 שָׁנָה הָיְתָה הַשִּׂיא אוֹתָהּ שִׂנְאָה, הָרֹעַ בְּהִתְגַּלְּמוּתוֹ.

מִנֶּגֶד, קַיֶּמֶת גַּם תּוֹפָעָה הֲפוּכָה. בָּעוֹלָם קַיָּמוֹת קְבוּצוֹת בִּכְלָל לֹא מְעַטּוֹת שֶׁל אוֹהֲבֵי וְאוֹהֲדֵי יִשְׂרָאֵל. אִם תִּתָּקְלוּ בְּאֶחָד מֵהֶם וְתֹאמְרוּ לוֹ שֶׁאַתֶּם יְהוּדִים, תּוּכְלוּ לְהַבְחִין בִּקְרִיאַת הִתְפַּעֲלוּת מְהוּלָה בְּהַעֲרָצָה. אִם תֹּאמְרוּ שֶׁבָּאתֶם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַתְּגוּבָה תִּגְדַּל שִׁבְעָתַיִם. לֹא פַּעַם יָצָא לִי לִשְׁמֹעַ תִּעוּד שֶׁל מִפְגָּשׁ כָּזֶה: “וָאוּ, בֶּאֱמֶת?! אַתָּה יְהוּדִי? מִיִּשְׂרָאֵל?”.

כָּךְ אוֹ כָּךְ – שִׂנְאָה תְּהוֹמִית אוֹ הַעֲרָצָה גְּלוּיָה – לַתּוֹפָעָה שֶׁשְּׁמָהּ עַם יִשְׂרָאֵל אֵין אֲדִישׁוּת. לְכָל אֶחָד יֵשׁ דֵּעָה בַּנּוֹשֵׂא וְכֻלָּם חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהַבִּיעַ אוֹתָהּ.

יִעוּד עוֹלָמִי

מַהוּ פֵּשֶׁר הַיַּחַס אֵלֵינוּ? מַדּוּעַ הָעוֹלָם מְפֻצָּל לְפִי חֲלֻקָּה זוֹ? נִרְאֶה שֶׁהַסִּבָּה נְעוּצָה בַּצִּוּוּי הַפּוֹתֵחַ שֶׁל הַפָּרָשָׁה – “קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ”. יְהוּדִי הוּא “חֵלֶק אֱלוֹ-הַ מִמַּעַל”, הוּא חֲתִיכַת אֱלֹקוּת, וְלָכֵן הוּא בֶּאֱמֶת לֹא כָּל כָּךְ מִכָּאן. בְּתוֹךְ הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ הוּא סוּג שֶׁל ‘חַי-זָר’ וְלֹא מְשַׁנֶּה מָה יַעֲבֹר עָלָיו. לְמַעֲשֶׂה, הַהַעֲרָצָה וְהַשִּׂנְאָה כְּלַפֵּינוּ הֵן שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁל אוֹתוֹ מַּטְבֵּעַ.

אָז מָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ הַתּוֹפָעָה הַזּוֹ? דָּבָר רִאשׁוֹן, הִיא מַזְכִּירָה לָנוּ אֶת הַדָּבָר הֲכִי פָּשׁוּט, שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ עֲלוּלִים לִפְעָמִים לִשְׁכֹּחַ – “אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים”. בְּכָל בֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר אָנוּ מְבָרְכִים “שֶׁלֹּא עָשַׁנִי גּוֹי”, נִתְמַלֵּא בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה עַל הָאוֹצָר עָלָיו אֲנַחְנוּ ‘יוֹשְׁבִים’. הוּא לֹא נִמְצָא אֵי שָׁם, הוּא פֹּה אֶצְלֵנוּ תַּחַת הַגֶּשֶׁר…

דָּבָר שֵׁנִי, אוֹתָם גּוֹיִם בָּאִים לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ. בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית זֶהוּ סוּג שֶׁל תִּזְכֹּרֶת לַיִּעוּד שֶׁלָּנוּ – “לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּ-י”. יֵשׁ לָנוּ אַחְרָיוּת כְּבֵדָה! אֶת הָאֱמוּנָה הַטְּהוֹרָה בַּה’, זוֹ הַיְּרֻשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, אָנוּ רוֹצִים לְהַנְחִיל לָעוֹלָם כֻּלּוֹ, עַד שֶׁ”יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל” בְּמַלְכוּת ה’.

אֵיךְ אוֹמְרִים? הַמָּשִׁיחַ בְּפָחוֹת מִכָּל הָעוֹלָם לֹא יִסְתַּפֵּק…

שֶׁנִּזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה וּלְתִקּוּן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי