רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ שֶׁל גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל

בְּשָׁעָה טוֹבָה סִיַּמְנוּ אֶת חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית וְהִתְחַלְנוּ אֶת חֻמָּשׁ שְׁמוֹת!

בַּמַּעֲבָר בֵּין שְׁנֵי הַחֻמָּשִׁים חָל שִׁנּוּי עָצוּם בְּעַם יִשְׂרָאֵל. מִמִּשְׁפָּחָה קְטַנָּה אֲנַחְנוּ הוֹפְכִים לִהְיוֹת עַם גָּדוֹל וְכָל זֶה קוֹרֶה תּוֹךְ כְּדֵי הַשָּׁנִים שֶׁאָנוּ בְּמִצְרַיִם. הַשִּׁעְבּוּד וְקֹשִׁי הַגָּלוּת הוֹלְכִים וְגוֹבְרִים וּבְשׂוֹרַת הַגְּאוּלָה נִשְׁמֶרֶת וְעוֹבֶרֶת בְּסוֹד, מִדּוֹר לְדוֹר. עַם יִשְׂרָאֵל מַמְתִּין בֶּאֱמוּנָה וּבִדְרִיכוּת לְבִיאַת הַגּוֹאֵל, וְהִנֵּה הוּא מוֹפִיעַ – מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. מִי הוּא? אֵילוּ תְּכוּנוֹת נִדְרָשׁוֹת לוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַתַּפְקִיד הַכָּל-כָּךְ חָשׁוּב? עַל אַחַת מֵהֵן נְדַבֵּר הַיּוֹם.

מַכִּירִים אֶת הַבִּטּוּי “לְהַתְחִיל בְּרֶגֶל יָמִין”? הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁאִם הִתְחַלְתָּ אֶת הַיּוֹם בְּצוּרָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת אָז כַּנִּרְאֶה שֶׁגַּם הֶמְשֵׁךְ הַיּוֹם יֵרָאֶה כָּךְ. לָמָּה? כִּי “הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַפְּתִיחָה”. לָכֵן, אִם אֲנִי רוֹצֶה לְהַכִּיר דְּמוּת שֶׁמְּסֻפָּר עָלֶיהָ בַּתּוֹרָה, אֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הַסִּפּוּר הָרִאשׁוֹן שֶׁמְּסֻפָּר עָלֶיהָ.

וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ

מַה הָיָה הַמַּעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ? אֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן לְמַה שֶׁעָשׂוּ הָאֲחֵרִים עֲבוּרוֹ. אִמּוֹ הִצְפִּינָה אוֹתוֹ, מִרְיָם אֲחוֹתוֹ שָׁמְרָה עָלָיו מֵרָחוֹק, אֲבָל אֲנִי מִתְכַּוֵּן לְמָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה עַצְמוֹ. הַמַּעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הָיָה הַכָּאַת הַמִּצְרִי. הוּא רוֹאֶה אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי וְהַדָּבָר מוֹצִיא אוֹתוֹ מִדַּעְתּוֹ. אֵיךְ יִתָּכֵן? שֶׁגּוֹי יַכֶּה יְהוּדִי?! זֶה דָּבָר שֶׁלֹּא יָכוֹל לַעֲבוֹר אֶצְלוֹ בִּשְׁתִיקָה.

הַאִם הָיָה אוֹתוֹ יְהוּדִי נָתוּן בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת? לֹא בָּטוּחַ. בְּמִקְרֶה שֶׁל סַכָּנַת נְפָשׁוֹת חוֹבָה עַל כָּל אֶחָד לַעֲמֹד וּלְהַצִּיל אֶת חֲבֵרוֹ – “לֹא תַּעֲמֹד עַל דָּם רֵעֶךָ”. כָּאן הָיָה מְדֻבָּר עַל הַכָּאָה, וּבְעִקָּר עַל הַשְׁפָּלָה. כְּבוֹדוֹ שֶׁל יְהוּדִי נִרְמָס רַק בִּגְלַל הֱיוֹתוֹ יְהוּדִי. הַשְּׁאֵלָה שֶׁשּׁוֹאֵל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִיא – כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁאַף אֶחָד לֹא עוֹשֶׂה שׁוּם דָּבָר? יֵשׁ פֹּה חִלּוּל הַשֵּׁם וְאַף אֶחָד לֹא מֵגִיב?!

מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מִסְתַּכֵּל לְכָל הַכִּוּוּנִים – “וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה” – וְרוֹאֶה שֶׁכָּל אֶחָד עָסוּק בַּצָּרוֹת הָאִישִׁיּוֹת שֶׁלּוֹ, וְהָיוּ שָׁם הַרְבֵּה. אֶחָד מִתְרוֹצֵץ בֵּין הָאֲנָשִׁים, שֵׁנִי עָסוּק בִּסְחִיבַת מַשָּׂא כָּבֵד וּשְׁלִישִי מְחַפֵּשׂ אַחַר פַּת לֶחֶם לִילָדָיו. כֻּלָּם רוֹאִים מַה קוֹרֶה, וּבְכָל זֹאת נִשְׁאָרִים אֲדִישִׁים. כְּאִלּוּ אוֹמְרִים לְעַצְמָם: “מַה כְּבָר אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת? זֶה הַמַּצָּב. כְּבָר הִתְרַגַּלְנוּ, שָׁנִים שֶׁזֶּה כָּךְ…”. אַף אֶחָד לֹא מֵרִים אֶת הַכְּפָפָה.

הַבִּטָּחוֹן שֶׁל סְפִירַת הַנֶּצַח

זוֹכְרִים אֶת סֵדֶר הָאֻשְׁפִּיזִין מֵחַג הַסֻּכּוֹת? מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מוֹפִיעַ בּוֹ הָרְבִיעִי בַּתּוֹר, אַחֲרֵי שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת. לְפִי סֵדֶר הַסְּפִירוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, הַמָּקוֹם הָרְבִיעִי שָׁמוּר לִסְפִירַת הַנֶּצַח וְהִיא מְיַחֶדֶת אֶת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. סְפִירַת הַנֶּצַח הִיא הַכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ לִיהוּדִי, כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר נִדְרָשׁ, לָקוּם וְלִפְעֹל בְּאֹמֶץ, בְּכָל הַתֹּקֶף, וּלְנַצֵּחַ. הַכֹּחַ לְנַצֵּחַ מַגִּיעַ מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן חָזָק בַּה’ שֶׁהַתִּקּוּן וְהַנִּצָּחוֹן אֶפְשָׁרִיִּים. הַבִּטָּחוֹן מְאַפְשֵׁר לָנוּ לְהִתְעַלֵּם מִכָּל הַקְּשָׁיִים שֶׁעֲלוּלִים לָצוּץ בְּדַרְכֵּנוּ, לְהַרְתִּיעַ אוֹתָנוּ אוֹ לְהַפְרִיעַ לָנוּ.

לִפְעָמִים קָשֶׁה לָנוּ אֲבָל אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים “יִהְיֶה טוֹב”, אֲנַחְנוּ סוֹמְכִים עַל ה’ וּבְטוּחִים בּוֹ. זֶהוּ גַּם סוּג שֶׁל בִּטָּחוֹן, וּבְוַדַּאי הָיָה אוֹתוֹ לַיְּהוּדִים בְּמִצְרַיִם, אֲבָל הַבִּטָּחוֹן שֶׁאָנוּ רוֹאִים אֵצֶל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הוּא מִסּוּג אַחֵר. זֶהוּ בִּטָּחוֹן פָּעִיל, בִּטָּחוֹן שֶׁמְּעוֹרֵר אֶצְלוֹ חֵשֶׁק לָקוּם וְלִפְעֹל לְפִי מַה שֶׁה’ רוֹצֶה שֶׁיִּקְרֶה.

לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמִּכְשׁוֹלִים

מָתַי בְּעִקָּר נִדְרֶשֶׁת לָנוּ מִדַּת הַנֶּצַח? בְּדֶרֶךְ כְּלָל כַּאֲשֶׁר אָנוּ מַתְחִילִים מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ. דַּוְקָא בַּתְּחִלָּה יֵשׁ לָנוּ מְנִיעוֹת וְעִכּוּבִים. לִפְעָמִים הַקְּשָׁיִים שֶׁלָּנוּ בָּאִים מִבַּחוּץ. לְדֻגְמָה, אֲנִי רוֹצֶה לְהַתְחִיל לִלְמֹד עִם הֶחָבֵר בְּלִי הַפְסָקוֹת וּבְכָל רֶגַע צָצָה הַפְרָעָה חֲדָשָׁה – פַּעַם זֶה רַעַשׁ שֶׁל הָאַחִים הַקְּטַנִּים וּפַעַם זֶה הֶחָבֵר שֶׁמַּתְחִיל לְפַטְפֵּט אִתִּי. אֲנִי רוֹצֶה לְבַקֵּר חָבֵר שֶׁכְּבָר כַּמָּה יָמִים חוֹלֶה אֲבָל הוּא גָּר בְּמֶרְחַק נְסִיעָה גָּדוֹל, וְכָאן הַמֶּרְחָק הוּא הַמִּכְשׁוֹל.

לִפְעָמִים הַקְּשָׁיִים הָרְצִינִיִּים בָּאִים דַּוְקָא מִבִּפְנִים, מִתּוֹכִי. לְמָשָׁל, קָשֶׁה לִי מְאֹד לָקוּם בַּבֹּקֶר. הָעֲיֵפוּת… הִיא מִכְשׁוֹל רְצִינִי עֲבוּרִי. אֲבָל יֵשׁ גַּם קְשָׁיִים מִסּוּג אַחֵר: אֲנִי רוֹצֶה לְקַבֵּל עָלַי הַנְהָגָה טוֹבָה, אֲבָל מַה יַגִּידוּ עָלַי הַחֲבֵרִים? אֲנִי יוֹדֵעַ, בֶּטַח יֹאמְרוּ לְעַצְמָם “פִּתְאֹם הוּא נִהְיָה לָנוּ צַדִּיק כָּזֶה…”. אֵלּוּ חֲשָׁשׁוֹת וּפְחָדִים שֶׁאֵינָם אֲמִתִּיִּים, אֶלָּא פְּרִי הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי. לֹא כִּי הֵם לֹא יְכוֹלִים לִהְיוֹת, אֶלָּא כִּי בִּקְשָׁיִים כָּאֵלֶּה אָסוּר לִי לְהִתְחַשֵּׁב. עָלַי לִגְבֹּר עֲלֵיהֶם.

כְּדֵי לְדַלֵּג מֵעַל קְשָׁיִים כָּאֵלּוּ אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְאַזֵּר בְּמִדָּה רַבָּה שֶׁל עַזּוּת – פָּשׁוּט לְהָעִיז. עַזּוּת יְכוֹלָה לִהְיוֹת מִדָּה רָעָה, וְלָכֵן כָּתוּב “עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם”, אֲבָל בִּקְדֻשָּׁה הִיא מִדָּה חֲשׁוּבָה וְנִצְרֶכֶת – “יִשְׂרָאֵל עַזִּין שֶׁבָּאֻמּוֹת”. לָכֵן אַחַת הַהֲלָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ הִיא הַהוֹרָאָה ” לֹא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּלְעִיגִים עָלָיו בַּעֲבוֹדַת ה'”!

שֵׁם ה’ הַמְּיֻחָד

נַחְזֹר אֶל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ: כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה שֶׁאַף אֶחָד לֹא עוֹשֶׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת – “וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ” – וְהַדָּבָר בּוֹעֵר בְּעַצְמוֹתָיו, הוּא מַגִּיעַ לַמַּסְקָנָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת – כַּנִּרְאֶה שֶׁאֲנִי הוּא זֶה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה! “בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ”. הוּא מַכִּיר הֵיטֵב אֶת פַּרְעֹה וְאֶת הַסַּכָּנוֹת הַטְּמוּנוֹת בְּהַכָּאַת אִישׁ מִצְרִי, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְהַסֵּס, מַכֶּה אֶת הַמִּצְרִי וְטוֹמֵן אוֹתוֹ בַּחוֹל.

בַּמִּדְרָשׁ כָּתוּב שֶׁמֹּשֶׁה הָרַג אֶת הַמִּצְרִי בְּאֶמְצָעוּת אֲמִירַת שֵׁם קָדוֹשׁ שֶׁל ה’. בַּחֲסִידוּת מֻסְבָּר כִּי הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הוּא בְּעֶצֶם כֹּחַ מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. בִּטָּחוֹן בַּה’ בְּתֹקֶף וּבְקַנָּאוּת לִכְבוֹדוֹ שֶׁל יְהוּדִי מֻכֶּה – הֵם שֵׁם קָדוֹשׁ! מְסִירוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לְכָל יְהוּדִי זִכְּתָה אוֹתוֹ לְהִבָּחֵר לִהְיוֹת הַמַּנְהִיג שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל!

שֶׁנִזְכֶּה לִשְׁאֹב הַשְׁרָאָה מִגּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל לְהַחָשַׁת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ – עוֹד הַיּוֹם!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי