האם נכון להתעסק היום בתורת הקבלה? | האם לא מדובר רק בלימוד ששייך ליחידי סגולה? איך אפשר להמנע מהסכנות הכרוכות בלימוד זה?

כבר בדורו קבע האר"י ז"ל, גדול המקובלים, ש'מצוה לגלות זאת החכמה' – חכמת הקבלה. ושרש הדברים הוא בהבטחה לרשב"י ע"ה כי בכחו של ספר הזוהר להוציא את עם ישראל מהגלות, "בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר… יפקון ביה מן גלותא ברחמים". בדורות מסוימים היו מחכמי ישראל שהגבילו את הלימוד לגיל 40 ומעלה, וגם זה בתנאים מסויימים. מהות ההגבלה היא שגיל 40 הוא גיל של יישוב הדעת, 'בן ארבעים לבינה', זהו גיל בו מגיעים לאיזון וליכולת להתמודד בשלווה עם תהפוכות החיים, לכן סברו אותם גדולי ישראל שזהו הגיל בו ראוי ללמוד פנימיות התורה.

מאידך, דווקא אצל גדולי המקובלים ראינו שלא סברו כך שהרי האר"י ז"ל הרמח"ל ורבי נחמן מברסלב שעסקו רבות בתורת הסוד, נפטרו בדמי ימיהם עוד קודם לגיל 40. השוני נעוץ בשינויי הדורות, גדולי הצדיקים ראו שדווקא בדורות האחרונים, אי אפשר להגיע לאיזון ולשלוות הנפש ללא העיסוק הנכון בפנימיות התורה, בקבלה וחסידות.

יוצא ש'קלקלתנו היא תקנתנו', ודווקא נמיכות רוחנו ופחיתותינו הם אלה שמחייבים אותנו ללמוד פנימיות התורה. וכמשל הידוע של אדמו"ר הזקן – בעל התניא, על המלך שבנו היה חולה אנוש. הרופאים אמרו למלך שרק תרופה אחת אולי יכולה להציל את חיי בנו – על המלך להוציא את האבן היקרה ביותר מכתרו, לטחון אותה לערב במים ולהשקות אותה לבנו. עקב המחלה הקשה, פיו של הבן היה חתום כמעט לגמרי. המלך הבין שאולי יצליח להכניס רק כמה טיפות בודדות לפיו של בנו. כל היתר ישפך על הרצפה. למרות זאת, המלך הוציא את האבן מכתרו בשמחה כדי להציל את בנו. הנמשל, כמובן, הוא שהאבן היקרה ביותר של המלך, הקבלה והחסידות, נחוצה היום לרפא את דורנו – בניו היקרים של הקב"ה.

כמובן שלמטבע זו שני צדדים ויש סכנה בעיסוק במושגים קדושים ומופשטים בכלי שכלנו הגסים, ולכן הבעל שם טוב הזהיר מאוד מלימוד קבלה ללא ה'משקפיים' של תורת החסידות שמתרגמת את מושגי הקבלה המופשטים לעולמו הנפשי והפנימי של האדם. בלי תרגום זה, הרי שהתוצאה המתקבלת הינה ההפך, הגשמת המושגים האלוקיים וירידתם למציאותו הגסה של האדם.

ישנם עוד שני עקרונות חשובים בלימוד נכון של פנימיות התורה. האחד הוא הקפדה מוחלטת על קיום כל המצוות מבלי לוותר על קוצו של יוד. נדרשת מחויבות לכל דקדוקי ההלכה, עוד לפני ההבנה הפנימית. נעשה ונשמע. העיקרון השני הוא קבלה ממורה מוסמך. מקובל אמיתי הינו אדם קדוש אשר בביקושו אחר קרבת ה' הוא התפתח ברוחניות והוענקו לו מלמעלה חושים רוחניים מחודדים. בנוסף, על אף שהגיון הקבלה והחסידות הינו על-שכלי, אך אפילו העל שכלי בא אחרי השכלי, כלומר, אחרי ההגיון שאדם קונה מתוך החלק הנגלה של התורה. כשחסרות לאדם הידיעות בחלק הגלוי של התורה, אין הוא מסוגל בשום פנים ואופן להבין בעצמו או ללמד לאחרים את הצדדים הנסתרים שבתורה. אם יעשה כן, התוצאה תהיה, במודע או שלא במודע, לימוד תורה מסולפת.