כמנהג הבעש"ט, אני אומרת מדי יום את פרק התהלים לפי הגיל שלי וכעת הגעתי לפרק כ"ו ואני קצת מתקשה לכוון ולהזדהות עם המילים "בחנני ה' ונסני…". מדוע שמישהו ירצה להכנס לנסיונות, הרי אנחנו מתפללים בכל יום "אל תביאנו לידי נסיון" וכן "אלמלא הקב"ה עזרו אין יכול לו"? אני מבינה שמטרת נסיון שבא עלינו בדיעבד היא להעלות את האדם ולזככו [וזו היתה מטרתו של דוד המלך ע"ה שבקש "צרפה כליותי ולבי"] ועדיין, מדוע לא לבקש ולהתפלל שפשוט ה' יעזור לנו בדרכים אחרות לתקן את עצמנו ולדבוק בו?

חז"ל בגמרא [סנהדרין קז ע"א] אומרים שדוד התחרט על מה שהוא בקש נסיון ואמר "בחנני ה' ונסני" והבין למפרע שזה היה מתוך ישות בלתי מבוררת. כשאנחנו קוראים פסוק זה עלינו להזדהות עם דוד המלך (שהרי הוא נשמה כללית, וכשם שכל הנשמות היו בתוך נשמת אדם כאשר הוא חטא, כך לגבי דוד המלך), עם הנפילה שלו, ותוך כדי כך להתחרט על כך כשם שהוא התחרט ועשה תשובה ולומר לה' בלב שמעתה אינני מבקש נסיונות רק שתרחם עלי ותמיד תעמוד על ימיני ותסייע לי בעבודתך [ותצרף אותי על ידי קיום מצות תורתך הקדושה, וכמו שחז"ל אמרו שלא ניתנו מצות לישראל אלא לצרף בהן את הבריות].