למה ניצוץ משיח שבי לא מספיק? בשליחות אנחנו מדברים לא מעט על משיח. אנשים ממש מתחברים לעניין הניצוץ-משיח שיש בכל אחד, אך לרעיון שיש גם משיח פיזי דמות של צדיק בדור שיגאל אותנו קצת יותר קשה להם להתחבר. לא מובן להם מה העניין והצורך בכך אם כולנו יכולים פשוט להאיר מתוכנו, זה הכי זורם ומתיישב להם. כיצד ניתן להסביר זאת?

בכל אחד ואחת מישראל יש ניצוץ של משיח, רצון עצמי (למעלה מטעם ודעת) להאיר את העולם כולו ב"אור כי טוב", אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, וכך לגאול את העולם מכל צרותיו ולהכשיר את העולם להיות מכון לשבתו יתברך לעולם ועד. אך כדי לממש את השאיפה והחזון הגדול – האמונה האיתנה של הנשמה בה' ובתורתו שהיא המפתח להביא גאולה לעולם – זה תלוי בקב"ה עצמו.

כללות הניצוצות של משיח שבתוך בני ישראל – המכונה כנסת ישראל, סוד המלכות העליונה והשכינה הקדושה – הן מעלות מ"ן, היינו שמתעוררות יחד בבחינת אתערותא דלתתא כדי להמשיך את האתערותא דלעילא של השי"ת להביא את הגאולה בפועל ממש (דהיינו גאולת "אחישנה" כאשר זכו התחתונים להתעורר מלמטה, "בעתה" של כנסת ישראל, "כי עת לחננה כי בא מועד"). נמצא מובן שהניצוץ של משיח שבי הוא בחינת כלה המשתוקקת לחתנה, העלאת מ"ן לקראת המשכת והורדת מ"ד.

בכל דור ודור ה' מכין שליח בשר ודם שכאשר תתעורר עת דודים על ידי גילוי הניצוצות של משיח שבנו הוא יהיה השליח של ה', כמו משה רבינו בדורו, להוציא את העם ממצרים (לשון מיצר וגבול) ולתת לעולם כולו תורה חדשה, שהיא היא נשמת תורתנו הקדושה שנתנה לנו על ידי משה רבינו בהר סיני לאחר יציאת מצרים. גופא דאורייתא, תרי"ג מצות התורה, הוא גילוי רצונו של השי"ת. ואילו נשמתא דאורייתא היא גילוי תענוגו של ה' המתלבש ומאיר דרך רצונו, לימוד התורה וקיום המצות בפועל. נמצא שאנחנו הכלה ומשיח הוא החתן, שעל כן אומרים "ביאת המשיח", כאשר השותף השלישי שביניהם המחבר אותם באהבה בתענוגים הוא הקב"ה, העצמות שעליו נאמר אל דעות הוי', הוא נושא שני הפכים כאחד, שתי דעות – דעת תחתון של הכלה ודעת עליון של המשה שבדור (עליו נאמר "ותמונת ה' יביט", הוא רואה את המציאות מתוך העינים של השי"ת כביכול) מי שראוי להיות המשיח הכללי כאשר נזכה תיכף ומיד ממש.

ויותר בעומק, משה-משיח הוא ה"שושבינא דמלכא", השושבין של החתן האמיתי, הקב"ה (נמנע הנמנעות נושא הפכים וכל יכול), המביא את החתן לכלה, כנסת ישראל (כלומר שכֹחו של משה לגלות את אלקותו יתברך לנשמות ישראל). ויש גם "שושבינא דמטרוניתא", אהרן כהן גדול אחיו הגדול של משה שמעלה את הנרות, מדליק את הניצוצות של משיח שבכל אחד ואחת מישראל, עד "שתהא שלהבת עולה מאליה". משה מייצג את הדעת-עליון של ה' ואהרן מייצג את הדעת-תחתון של ה' שבכנסת ישראל. נמצא שיש שני משיחים, שני שושבינין, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. ונאמר "עד דוד הגדיל", "ישמח (משיח) ישראל בעושיו" כאשר מלמעלה "ישמח (משיח) ה' במעשיו".