כתוב בזהר שעל פגם הברית אין תשובה. אכן, רבי נחמן מברסלב אומר שיש תשובה ושכוונת הזֹהר היא סתומה ו"אין שום אדם מבין הפשט, רק הוא לבד". לעומת זאת, בתניא כתוב שהכוונה שלא די בתשובה תתאה ונדרשת תשובה עילאה. מה היחס בין הדברים?

צריך לומר שכוונת שניהם עולה בקנה אחד. בכלל, יש הרבה דברים שרבי נחמן אמר לחסידיו שרק הוא יודע או שרק הוא יכול להתמודד עם זה ולברר זאת (כמו הלימוד בספרי חקירה), ודרך חב"ד היא שגם חסידים גדולים יכולים להתעסק...