תחנוני האמהות

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קְבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמָךְ.

(פרק ב משנה י”ג)

אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קְבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם.

בתפלה יש שתי בחינות: א. בקשה ותחנונים, פניה טבעית של האדם לה’. ב. חוב קבוע ומוגדר, מצות תפלה שלש פעמים ביום. לדעת הרמב”ם[1], מהתורה יש מצוה להתפלל פעם אחת ביום, ללא זמן קבוע ונוסח מסוים, וחכמים קבעו חובת שלש תפלות ונוסח תפלה. כלומר, מהתורה העיקר הוא צד התחנונים שבתפלה (והאדם מחליט ברצונו מתי וכיצד להתפלל) ובאו חכמים וקבעו את צד החיוב.

ממד התחנונים שייך יותר בנשים, כדברי הגמרא[2] שנשים חייבות בתפלה כיון שהיא ‘רחמי’ (בקשת רחמים), וממד החובה שייך יותר בגברים. הדבר מובלט בדעת הרמב”ם[3], שנשים חייבות רק בתפלה דאורייתא (בקשה כלשהי בכל יום) ופטורות מהחיוב דרבנן של תפלת עמידה שלש פעמים ביום (שזו מצות עשה שהזמן גרמא). הגבר מחויב בתפלה קבועה וממוסדת, והאשה פטורה מהחוב ה’מלאכותי’ וחייבת רק בעצם הפניה וההזדקקות לה’, קיום התפלה הטבעית לה. אכן, רבי שמעון אומר לאיש “אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים” – גם בתפלה הקבועה העיקר הוא הממד הנשי, רחמים ותחנונים. מאידך, כאשר האשה מתפללת תפלה קבועה היא מתקרבת לעולמו של האיש, וכך מתאפשרת התכללות שלמה ביניהם. האיש מקבל מהאשה את כח התחנונים והאשה מקבלת מהאיש את כח הקביעות.

“תפלות אבות תקנום, אברהם תקן תפלת שחרית, יצחק תקן תפלת מנחה, יעקב תקן תפלת ערבית”[4]. אבל האמהות מתפללות לפי צורך השעה (ותפלה בכלל נקראת “חיי שעה”), ושומרות על התפלות של האבות שלא יהפכו ל”קבע” בלבד אלא יהיו רחמים ותחנונים. עיקר התפלה הוא על ילדים (עד לידת המשיח, ‘הילד הכללי’ שכולנו מתפללים עליו), כתפלת יצחק ורבקה (יצחק רבקה = תפלה) וכדברי חז”ל[5] שהאבות והאמהות היו עקרים כי הקב”ה התאוה לתפלתם. גם תפלה זו נוגעת יותר לאשה (כתפלת חנה, ממנה לומדים הלכות תפלה), בקשת רחמים על הרֶחֶם. האיש מצווה “פרו ורבו”, ותפלתו על ילדים היא גם כדי לקיים את מצוותו (כ”מצווה ועושה”), ואילו האשה אינה מצווה בפריה ורביה כחובה אלא זוהי בקשתה הטבעית והעמוקה ביותר. • שרה רבקה ורחל היו עקרות והתפללו על בנים. שרה רבקה רחל בנים = תחנונים קביעות, שתי בחינות התפלה.

נערך ע”י יוסף פלאי, לפי מאמר ‘התפלה המתמדת’ בספר הטבע היהודי.

[1] תחילת הלכות תפלה. ולדעת הרמב”ן מדאורייתא אין חובת תפלה בכל יום אלא בעת צרה (השגות לסהמ”צ מ”ע ה), דעת השלחן ערוך (או”ח קו, ב) כרמב”ם, אך רוב הפוסקים סוברים כרמב”ן (ראה נושאי הכלים בשו”ע). וראה בספר הטבע היהודי שם.

[2] ברכות כ, ב.

[3] ראה במקורות הנ”ל הערה א.

[4] ברכות כו, ב.

[5] יבמות סד, א.

[א] על פי אבות דרבי נתן. וכיוצא בזה בפירוש הרמב”ם ועוד.

[ב] תהלים לז, י.

[ג] שמן למאור פסח (רנז, ב) בשם הבעש”ט, עיין שם. וראה לקוטי מוהר”ן רפב, ובמקום אחר יתבאר ההפרש בין הפירושים ואכמ”ל.