אוהבים גרים

 איך גוי הופך להיות יהודי? יש דרך אחת ויחידה – גיור כהלכה. אבל איך פועלת הדרך הזו, מה באמת הופך את הגוי לשעבר לגֵר-צדק, כמו יהודי מבטן ומלידה?

נחזור אלפי שנים לאחור, למעמד הר סיני, המעמד הנשגב והחד-פעמי אותו מציינים בחג השבועות. למעשה, מעמד הר סיני היה מעין גיור-המוני של עם ישראל כולו, ומרכיבי הגיור היום הם ‘העתק’ שלו: גר צריך ברית מילה וטבילה במקווה, כמו שבני ישראל נימולו ביציאת מצרים וטבלו לפני מתן תורה (ובזמן המקדש צריך גם קרבן, כמו שהקריבו ישראל בהר סיני).

אך יש משהו נוסף, יסוד הגיור, והוא עצם ההחלטה לקבל עול מצוות, כמו שאמרו ישראל בהר סיני “נעשה ונשמע”, וכמו שאמרה רות המואביה לנעמי “עמך עמי ואלקיך אלוקי”. בהר סיני כרתנו ברית עם הקב”ה לקבל את התורה, וכעת הגר מקבל עליו באופן אישי את הברית הזו ובכך מצטרף לעם היהודי והופך להיות מחויב בתרי”ג מצוות.

דלת פתוחה

מה מדיניות ההלכה בקבלת גרים? לפעמים נדמה שאיננו מעוניינים בגרים ומעדיפים לדחותם. אבל זו טעות. הדלת פתוחה בפני הגרים! הדחייה הזמנית נועדה רק לברר את רצינות כוונתו, ולדחות את מי שאינו כזה. אך מרגע שהתברר שהמועמד לגיור חפץ באמת להצטרף אלינו ולקבל עול מצוות – אסור לדחות אותו, ואף אסור לעכב את הגיור!

הגמרא קובעת שהגיור הוא מצוה שאסור להשהות אותה. אך מניין בדיוק נובעת המצוה? לדעת רוב המפרשים, אין זו מצוה בפני עצמה במניין תרי”ג מצוות, אלא היא כלולה במצוה אחרת:

יש אומרים שקבלת הגר נכללת במצות אהבת הגר “כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם”. למעשה, כלפי הגר יש אהבה כפולה: מצוה לאהוב אותו כמו כל יהודי, “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”, ותוספת אהבה בתור גר שהגיע אלינו מרחוק. אך החידוש הוא שאהבה כפולה זו מתחילה עוד לפני הגיור, מרגע שהגוי רוצה להתגייר עלינו לאהוב אותו ולפתוח בפניו את שער הגיור, ברוך הבא!

להיות אברהם אבינו

אך המצוה העיקרית בהקשר זה היא מצות אהבת ה’, “וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱ-לֹהֶיךָ” – מי שבאמת אוהב את ה’ בכל לבבו, אינו מסתפק בכך שהוא-עצמו מאמין בה’ והולך בדרכיו, אלא מתאמץ לספר לכולם על ה’, ורוצה למשוך את כולם להאמין בה’ ולאהבו. כך מפרשים חז”ל: “ואהבת את ה’ אלהיך – אהבהו על הבריות כאברהם אביך כעניין שנאמר ‘ואת הנפש אשר עשו בחרן'”, ומסבירים המפרשים שמכאן נובעת המצוה בגיור. אברהם אבינו, המאמין הגדול והאוהב הגדול, היה הולך ממקום למקום ומפרסם את האמונה, במסירות נפש. אברהם בעצמו נחשב גר-צדק, והוא משך עמו עוד אנשים רבים להיות גרים, “אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים” – ומצוה עלינו ללכת בדרכם.

כעת לא מדובר רק בדלת פתוחה בפני הגרים, אלא במצוה לחפש את המתגיירים הפוטנציאלים בכל העולם! כך מלמדים המקובלים שבקרב האומות מפוזרים נשמות מיוחדות של גרים, ולאחר הגיור מתברר למפרע שמתחילה היה בו ‘ניצוץ’, תמיד הוא היה גר עתידי.

כאשר הגוי כבר מתעורר וחפץ להתגייר, הוא דומה לניצוץ בתוך גחלת שנותר להפוך אותו לשלהבת. אך הניצוץ קיים עוד לפני כן בצורה נעלמת יותר, כאש החבויה בתוך אבן-צור. גם את הניצוץ הזה מצוה לקרב – להביא את אור התורה בפני אומות העולם וכך ‘ללכוד’ את הנשמות המצפות אי-שם לגאולה. במקום שנמצא הניצוץ, הוא יצא מתוך האבן ויהפוך לאש גדולה של גרים מופלאים, כמו רות המואביה שממנה יצא דוד מלך ישראל.