אוהבים גרים

איך גוי הופך להיות יהודי? יש דרך אחת ויחידה – גיור כהלכה. אבל איך פועלת הדרך הזו, מה באמת הופך את הגוי לשעבר לגֵר-צדק, כמו יהודי מבטן ומלידה?

נחזור אלפי שנים לאחור, למעמד הר סיני, המעמד הנשגב והחד-פעמי אותו אנו מציינים כל שנה בחג השבועות (לפי המסורת, השנה – ה’תשפ”א – מלאו 3333 שנים למעמד הר סיני).

למעשה, מעמד הר סיני היה מעין גיור המוני של עם ישראל כולו. מרכיבי הגיור היום הם ‘העתק’ של מעמד הר סיני: המתגייר צריך לעבור ברית מילה וטבילה במקווה, כמו שבני ישראל נימולו ביציאת מצרים וטבלו לפני מתן תורה (ובזמן המקדש צריך גם קרבן, כמו שהקריבו ישראל בהר סיני).

אך יש משהו נוסף, יסוד הגיור, והוא עצם ההחלטה לקבל עול מצוות, כמו שאמרו ישראל בהר סיני “נעשה ונשמע“, וכמו שאמרה רות המואביה לנעמי “עמך עמי ואלקיך אלוקי”. בהר סיני כרתנו ברית עם הקב”ה לקבל את התורה, וכעת הגר מקבל עליו באופן אישי את הברית הזו ובכך מצטרף לעם היהודי והופך להיות מחויב בתרי”ג מצוות.

דלת פתוחה

מה מדיניות ההלכה בנוגע לקבלת גרים?

לפעמים נדמה שאיננו מעוניינים בגרים ומעדיפים לדחותם. אבל זו טעות. הדלת פתוחה בפני הגרים! הדחייה הזמנית בהתחלה נועדה רק לברר את רצינות כוונתו של המועמד לגיור, ולדחות את מי שאינו כזה. אך מרגע שהתברר שהאדם שלפנינו חפץ באמת להצטרף לעם ישראל ולקבל על עצמו עול מצוות – אסור לדחות אותו, ואף אסור לעכב את הגיור!

כך קובעת הגמרא שהגיור הוא מצוה שאסור להשהות אותה. אך מניין בדיוק נובעת המצוה? לדעת רוב המפרשים, אין זו מצוה בפני עצמה במניין תרי”ג מצוות, אלא היא כלולה במצוה אחרת:

יש אומרים שקבלת הגר נכללת במצות אהבת הגר “כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם”. למעשה, כלפי הגר יש אהבה כפולה: מצוה לאהוב אותו כמו כל יהודי, “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”, ומצוה כפולה של תוספת אהבה לגר שהגיע אלינו מרחוק. אך החידוש הוא שאהבה כפולה זו מתחילה עוד לפני הגיור, מרגע שהגוי רוצה להתגייר עלינו לאהוב אותו ולפתוח בפניו את שער הגיור, ברוך הבא!

להיות אברהם אבינו

אכן, המצוה העיקרית בהקשר זה היא דווקא מצות אהבת ה’, “וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱ-לֹהֶיךָ”.

כלומר, מי שבאמת אוהב את ה’ בכל לבבו, אינו מסתפק בכך שהוא-עצמו מאמין בה’ והולך בדרכיו, אלא מתאמץ לספר לכולם על ה’, ורוצה למשוך את כולם להאמין בה’ ולאהבו.

כך מפרשים חז”ל: “ואהבת את ה’ אלהיך” – “אהבהו על הבריות כאברהם אביך כעניין שנאמר ‘ואת הנפש אשר עשו בחרן'”. מכאן נובעת המצוה לגייר, למשוך עוד ועוד נשמות אל המעגל שלנו ו’להדליק’ אותן באהבת ה’. הדוגמה לכך היא אברהם אבינו, המאמין הגדול והאוהב הגדול, שהיה הולך ממקום למקום ומפרסם את האמונה, מתוך מסירות נפש. אברהם עצמו נחשב גר-צדק, והוא משך עמו עוד אנשים רבים להיות גרים, “אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים” – ומצוה עלינו ללכת בדרכם.

כעת לא מדובר רק בדלת פתוחה בפני הגרים הבאים אלינו. אלא במצוה חיובית לקרב, לחפש אחר המתגיירים הפוטנציאלים בכל העולם! כך מלמדים המקובלים שבקרב האומות מפוזרים נשמות מיוחדות של גרים. לאחר הגיור, מתברר למפרע שבאותו אדם היה מתחילה ‘ניצוץ’, עוד בהיותו גוי – תמיד הוא היה גר עתידי הממתין לגואל.

כאשר הגוי כבר מתעורר וחפץ להתגייר, הוא דומה לניצוץ בתוך גחלת שנותר להפוך אותו לשלהבת. אך הניצוץ קיים עוד לפני כן בצורה נעלמת יותר, כאש החבויה בתוך אבן-צור. גם את הניצוץ הזה מצוה לקרב – להביא את אור התורה בפני אומות העולם וכך ‘ללכוד’ את הנשמות המצפות אי-שם לגאולה. בכל מקום שנמצא הניצוץ, הוא יצא מתוך האבן ויהפוך לאש גדולה של גרים מופלאים, כמו רות המואביה שממנה יצא דוד מלך ישראל.