אחד מי יודע? החינוך בליל הסדר

חג הפסח, ובמיוחד ליל הסדר, מציפים אצל כולנו את סוגית חינוך הילדים. אמנם, כל השנה כולה אנו מחויבים למצוה זו (והאדמו”ר השישי בחב”ד, רבי יוסף יצחק זי”ע, עודד כל אחד להקדיש חצי שעה ביום למחשבה על חינוך הילדים), אך החינוך בליל הסדר הוא מצות עשה מן התורה, “והגדת לבנך ביום ההוא לאמר”. חינוך יהודי מיוסד על לימוד התורה. אמנם, בתוך התורה עצמה מקצועות רבים, וביניהם רבים הדורשים הבנה במתמטיקה. בין השלבים הראשוניים ביותר בפיתוח החשיבה הכמותית נמצאים הכרת המספרים ופיתוח היכולת לספור. החינוך התורני להכרת המספרים ולספירה שונים מזה המוכרים בעולם הלא-יהודי. את העקרונות נוכל ללמוד מהפיוט האהוב “אחד מי יודע” אותו נוהגים רבים לשיר בסיום הסדר. אם כן, כיצד יש לחנך חינוך תורני-מתמטי?

לכל מספר משמעות

לכל לראש, הפיוט מיוסד על ההנחה שלכל מספר יש משמעות, והמשמעות מלמדת אותנו את היחס הנכון למספר. מספרים אינם סתמיים, ובתורה הם נקשרים עם מושגים. בפיוט “אחד מי יודע” נבחר המושג המרכזי הקשור עם המספר. כך המספר 1 חדור בתפיסת “ה’ אחד” – עיקר האמונה של אחדות ה’. המספר 2 רומז למושג הברית ובפרט כפי שברית זו נכרתה בינינו ובין הקב”ה עת קיבלנו את לוחות הברית במתן תורה, וכן הלאה. ראשית החינוך היהודי למספרים הנו לשנן לילדים שמספרים נושאים משמעות פנימית ולקשר כל מספר עם אותה משמעות.

שאלה לכאורה צדדית הנה, מדוע הפיוט עוסק במשמעות המספרים מ-1 ועד 13 (ולא למשל עד 10, או כל מספר אחר)? המספר 13 משמיע לנו על “שלשה עשר מדיא” – הן יג מדות הרחמים של ה’ אותן גילה למשה אחרי חטא העגל. כלומר, הפיוט מתחיל באמונת היחוד בה’ ומסיים במדות הרחמים של ה’. מתחיל בה’ אחד (1) ומסיים באחד (13) של ה’, שכן הערך של המלה אחד הנו 13. בכך, הפיוט מעמיד את המספר (והמלה, כפי שנראה) “אחד” כמעטפת לכל הכלול בו.

ספירה ומספרים

חז”ל מלמדים שהראשונים נקראו סופרים כי היו סופרים את אותיות התורה (קדושין ל, א). הפעולה הראשונה שחינוך יהודי מתמטי מכוון אליה (לאחר הכרת המספרים ומשמעותם) היא ספירת אותיות, מלים, ופסוקים. פעולה זו היא הפעולה הכמותית הראשונה אותה לומד ילד לעשות, היא פשוטה וברורה.

והנה, אם נספור את הבית הראשון של אחד מי יודע: ” אֶחָד מִי יוֹדֵעַ? אֶחָד אָנִי יוֹדֵעַ! אֶחָד אֶ־לֹהֵינוּ שֶבַּשָׁמַיִם וּבָאָרֶץ” נמצא שיש בו 39 אותיות. כלומר, 3 פעמים 13, או 3 פעמים אחד! אך אין כאן רק קריצה לכך שהבית הראשון עוסק במספר אחד, שכן המלה “אחד” מופיעה בדיוק 3 פעמים בבית הראשון. כלומר, מספר האותיות בבית הראשון, הבית שעוסק במספר 1, שווה אחד אחד אחד! ועוד, המספר 1 מורה על אמונת היחוד – “ה’ אחד” – והערך של “י-הוה אחד” גם הוא 39, אחד אחד אחד.

ספירת המלים תגלה שבבית הראשון יש 10 תבות. למה אלה רומזים? התבוננות קלה תגלה שבשמות המספרים מ-1 עד 10 כפי שהם כתובים בפיוט: אֶחָד שְׁנַיִם שְׁלֹשָה אַרְבַּע חֲמִשָׁה שִׁשָׁה שִׁבְעָה שְׁמוֹנָה תִּשְׁעָה עֲשָׂרָה יש בדיוק 39 אותיות! ועוד יותר, בשמות המספרים מ-1 עד 7 יש 26 אותיות ובשמות המספרים מ-8 עד 10 יש 13 אותיות – חלוקה יפהפיה הרומזת שוב ליחוד ה’ שבביטוי י-הוה (26) אחד (13)!

הביטוי “י-הוה אחד” מגיע כמובן מהפסוק הראשון של ה”שמע”, “שמע ישראל הוי’ אלקינו הוי’ אחד”. הפסוק הבא אחריו הוא “ואהבת את הוי’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך”, וגם הוא בעל מבנה של 10 מלים ו-39 אותיות.

ממתמטיקה להבנת הטבע: ממדי המציאות

הפיוט כולו בא להורות אם כן על אחדות ה’, ה’ אחד. מיסודות לימוד התורה מציאת הפעם הראשונה בה מלה מופיעה. שאלה זו אפשר להציב גם בפני ילדים קטנים: היכן הפעם הראשונה בתורה בה מופיעה המלה “אחד”? והתשובה: כבר במעשה בראשית, בפסוק החמישי “ויהי ערב ויהי בקר יום אחד“.

והנה, כמו בבית הראשון של “אחד מי יודע” גם במעשה בראשית המלה “אחד” מופיעה בדיוק 3 פעמים, והם: “ויהי ערב ויהי בקר יום אחד“, “יקוו המים אל מקום אחד” ו”והיו לבשר אחד“. יש כאן התאמה חד-חד ערכית, וממילא בא הבית הראשון לרמז לנו על שלש ההופעות של אחד במעשה בראשית.

שלשת ההופעות עצמן פותחות בפנינו פתח להבנת הממדים השונים בטבע. הכרת הממדים היא אחד מהיסודות של החינוך המתמטי והמדעי. לפי ספר יצירה, ספר הקבלה (והדקדוק) הקדום ביותר, במציאות שלשה ממדים הידועים כ”עולם” “שנה” ו”נפש”. עולם מצביע על ממדי המרחב במציאות (3 ממדים), שנה מצביע על ממד הזמן במציאות (בדרך כלל נהוג לחשוב על ממד זמן 1, אמנם ישנן אפשרויות אחרות, מורכבות יותר), ונפש מצביע על הממד הפנימי של המציאות, מה שלפעמים מכנים אותו הממד הנשמתי. בעוד המדע המודרני מכיר בממדי העולם והשנה, הוא עדיין אינו מכיר כדבעי בחשיבותו של ממד הנפש.

והנה לפנינו הרחבת המושג ה’ אחד לכל ממדי המציאות. בכל הממדים “עולם שנה נפש” ה’ אחד.