אמונה, תשובה, רפואה וגאולה

בריא, חזק ושמח!

כולם היום עסוקים מאד בבריאות, ברפואה, סופרים נדבקים ומחלימים ונזהרים מלהפיץ נגיפים. נאחל שכולם יהיו בריאים! איך מאחלים למישהו להיות בריא? באידיש אומרים ‘זאלסט זיין געזונט און שטארק’ – תהיה בריא וחזק. לא מספיק רק בריא, אלא בריא וחזק. פעם אחד מחשובי החסידים איחל לרבי שיהיה ‘געזונט און שטארק’. מותר לאחל לרבי – הרבי לא רק מברך אותנו, גם אנחנו מברכים אותו. אפילו הקדוש ברוך אמר למשה רבינו שהוא צריך לברך אותו… בכל אופן, הרבי ענה לו – ‘ומה עם פריילאך?!’. לא מספיק להיות בריא וחזק – זה טוב מאד, אבל צריך להיות בריא וחזק ושמח. סימן שאפשר להיות בריא וחזק אבל לא שמח – צריך גם שמחה.

כשמתבוננים באמרה זו, שהרבי רצה שיוסיפו גם שמח, מבינים שהשמחה היא תכלית החוזק של הבריאות. אם אתה בריא וחזק אבל לא שמח, אתה לא בריא-חזק בשלמות, לא זכית עדיין לרפואה שלמה – אתה עדיין חלש, עדין לא נצחת לגמרי את המחלה. החג של השמחה הוא סוכות, “זמן שמחתנו”, ובו אנחנו מכריזים בנטילת ארבעת המינים שאנחנו נצחנו במשפט שהיה בראש השנה ויום כיפור – “דידן נצח!”. אנחנו מכריזים שנצחנו את המחלה, אנחנו בריאים וחזקים, ותכלית החוזק והבריאות היינו להיות שמח – “זמן שמחתנו”.

שלשה רגלים – שלשה רופאים גדולים

יש שלש רגלים בשנה, “שלש רגלים תחג לי בשנה”. רגל נוטריקון רופא-גדול – כל אחד משלשת הרגלים הוא רופא גדול לרפא אותנו. לכן ה’ זִכה אותנו בשלש רגלים – פסח, שבועות וסוכות (לפי הסדר מ”ראש השנה לרגלים”). השמחה מרפאת, ועיקר השמחה הוא כעת, “זמן שמחתנו”. בפסח לא כתובה שמחה בפירוש בתורה, בשבועות כתובה שמחה פעם אחת, אבל בסוכות השמחה כתובה שלש פעמים – ‘חזקה’ של שמחה – לכן הוא “זמן שמחתנו”.

אפשר להגיד ששלשת הרגלים, שלשת הרופאים, הם בעצמם “בריא, חזק ושמח”:

בחג הפסח הרופא הגדול נותן לנו הוראה – רוצה להיות בריא? תאכל מצות. מצות הן “מיכלא דאסוותא” – גם “מיכלא דמהימנותא”[ב], מאכל האמונה (הכל מתחיל ועומד על האמונה), אבל יש גם תוספת של מאכל הרפואה. לקחת רפואה ולאכול. אם כן, רואים בפירוש שחג הפסח, “חג המצות”, הוא בשביל להתרפאות.

לגבי שבועות כתוב[ג] שעד שלא התקרבנו לפני הר סיני ואמרנו “נעשה ונשמע”[ד] לא התרפאנו, אבל במתן תורה כולם התרפאו – לא היו סומין, לא היו חגרין – סימן שאי אפשר לקבל את התורה בלי להיות בריא ב-רמח איברים ו-שסה גידים (על מנת לקבל רמח מצות עשה ו-שסה מצות לא-תעשה). בשביל לקבל את התורה לא מספיק להיות בריא, צריך להיות חזק – כדי לקיים את כל התורה. לכן בסיום כל חומש בתורה אנחנו מכריזים “חזק חזק ונתחזק”.

אבל רפואת סוכות, “זמן שמחתנו”, עולה על כולנה. איך נבין זאת? הרפואה של הרגל הזה, הרופא הגדול שמופיע עכשיו ומרפא אותנו, היא השמחה. תכלית הבריאות והחוזק היא השמחה. כשאתה שמח זהו סימן מובהק שאתה באמת בריא וחזק. בסוכות אנחנו שמחים, וכשמגיע שמחת תורה אנחנו כבר שמחים מאד.

הגענו כעת לרגל השלישי מתחלת ה’מגפה’. הגיע הזמן שתהיה לכולם רפואה שלמה, וכל יהודי יהיה בריא, חזק ושמח!

שלמויות האתרֹג – אמונה, תשובה, רפואה וגאולה

עד עכשיו דברנו על רפואה שלמה, לה זוכים בחג הסוכות. בספרים הקדושים יש רמז לגבי האתרוג של סוכות, שכולל גם רפואה שלמה. כתוב שאתרֹג (בכתיב חסר, כמו ברמז המפורסם  “אל תבואני רגל גאוה”[ה]) ראשי תיבות אמונה-תשובה-רפואה-גאולה. מה הקשר לאתרוג? כתוב שהאתרוג צריך להיות שלם, ולכל ארבעת הדברים האלה מוסיפים את המלה שלמה – “אמונה שלמה”, “תשובה שלמה”, “רפואה שלמה” ו”גאולה שלמה”.

יש קשר בין כל הדברים האלה: קודם כל, אנחנו רוצים רפואה? חז”ל אומרים “גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם”. אנחנו היום בדור של תשובה. ברוך ה’, אנחנו רואים תופעה של ‘מחפשים’. אנשים מרגישים ריקנות מסוימת בחיים, חוסר משמעות לחיים, ולכן מחפשים. יש הרבה יהודים, ישראלים, שנוסעים להודו (ולעוד מקומות) אחרי הצבא וכיו”ב ומחפשים. תשובה היא לחפש – לחפש את האמת, לחפש מי אני, למה אני פה, ובעצם לחפש את אלקים. כמו שאנשים היום מחפשים את אלקים, רואים שהרבה מאד אנשים מחפשים שיטות שונות של רפואה. יש קשר בין שני החיפושים – “אני הוי’ רופאך”, ה’ הוא “רופא כל בשר ומפליא לעשות”, והדרך לריפוי הפרט והכלל היא תשובה אל השרשים שלנו, תשובה אל ה’.

כמו שתשובה קשורה לרפואה היא קשורה גם לגאולה. לכן בתפלת שמו”ע הברכות של התשובה וסליחה הולכות יחד עם הברכות של גאולה ורפואה. הרבי הקודם, אדמו”ר הריי”צ, אמר “לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה” – מיד כשעושים תשובה נגאלים. אם כן, יש קשר בין תשובה, רפואה וגאולה – עושים תשובה, מתרפאים בגוף ובנפש ואז זוכים לגאולה. אבל עוד לפני הכל צריך אמונה. אי אפשר לעשות תשובה, להתחיל בתהליך, אם אין אמונה. אמונה היא בעצם יסוד היסודות, כמו שהרמב”ם כותב בתחלת החיבור שלו ש”יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון”. “מצוי ראשון” הוא ה’, בורא העולם. יתכן שבתחלה יש לי איזו תחושה פנימית שיש משהו, לא יכול להגדיר, אפילו קשה לפעמים בהתחלה לומר את המלה ה’ או אלקים. אבל כמו שאמרנו מחפשים משמעות, בשביל מה אני פה, ואם אכן יש משמעות לחיים סימן שיש מישהו או משהו שעשה את המשמעות, שרוצה ממני משהו. מחפשים את הלא-ידוע, אבל הלא-ידוע הזה בעצמו בסופו של דבר הוא אלקים, ה’. בלי אמונה אין כלום. בלי אמונה האדם חי חיי טבע נטו. מתוך אמונה באים לתשובה – אם אני מאמין בה’ אני רוצה לחזור ולהתחבר אליו, “והרוח תשוב אל האלהים”.

סדר עבודה

יש כאן סדר של עבודה, תהליך נפשי שלם: התהליך מתחיל בשכל, בו צריכים לגלות-להפנים את האמונה שלנו, “לידע שיש שם מצוי ראשון”. כשאברהם אבינו פרסם את ה’ בעולם, הוא בעיקר עשה עבודה של שכל. אם מגלים את האמונה בשכל, התשובה תבוא בדרך ממילא. התשובה בעצמה היא בעיקר בלב, ברגש – מתוך געגועים לחזור אל ה’ יש בלב חרטה על העבר וקבלה לעתיד. התשובה נותנת לאדם ‘כנפים’ של אהבה ויראה, להשתחרר מהמקום שלו ולעוף אל ה’. הרפואה שייכת כבר לחלק המוטבע של האדם, להרגלים שצריך לשנות. דווקא את הדברים הפשוטים הכי קשה לעשות, כי צריכים לשנות הרגלים. כאשר מתגברים ההרגל נעשה טבע ואז האדם מתרפא. זהו יסוד הביטוי “גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם” – צריך לשנות את ההרגלים הרעים מכח התשובה שבלב, להיות ‘לב שליט על הכבד’, להתגבר על הכובד של הטבע הראשון ולקנות בנפש טבע שני. בסדר של הספירות, שכל, רגש ומוטבע-מעשה הם חב”ד (חכמה-בינה-דעת, כחות המושכל), חג”ת (חסד-גבורה-תפארת, כחות המורגש) ונה”י (נצח-הוד-יסוד, כחות המוטבע) – כשעוברים את כולם מגיעים עד למלכות, הגילוי במציאות החיצונית, ואז יש גאולה, גילוי מלכות ה’ בעולם כולו.

אפשר להסביר שיש כאן סדר של חגי תשרי: ראש השנה, היום של המלכת ה’, הוא היום של האמונה השלמה – אנחנו מאמינים שיש לעולם בורא ושהוא מלך העולם, ומכניסים את האמונה הזו טוב-טוב לראש. ביום כיפור פשוט עושים תשובה שלמה, מתוודים ומכים על הלב, כמובן. בסוכות אנחנו כבר מגיעים לרפואה שלמה – בריא וחזק ושמח, כמו שהסברנו. זה הזמן לרקוד הרבה ברגלים, כדי לשנות את כל ההרגלים. אז זוכים בשמחת תורה לשמחת הגאולה – “בא יבא צמח בשמחת תורה”! כתוב בספרי חסידות שאנחנו אומרים “לדוד ה’ אורי וישעי” עד הושענא-רבה, מתוך הזדהות עם דוד המלך, שנמצא במלחמות-הלא-נגמרות של העולם הזה ורק משתוקק ל”שבתי בבית הוי'” שיתקיים לעתיד לבוא, אבל בשמחת תורה כבר לא אומרים את הפרק – כי שמחת תורה היא גילוי של הגאולה, כשרק אנחנו וה’ נמצאים יחד בבית המקדש.

שלמות – חיבור של פנימיות וחיצוניות

הסברנו את הסדר של האתרג – אמונה-תשובה-רפואה-גאולה – אבל מהי השלמות בכל אחד מהדברים האלה? כתוב בחסידות שלדבר שלם יש תמיד שני ממדים – החיצוניות והפנימיות שלו. מדברים על תשובה ועושים תשובה, אבל צריך לדעת שתשובה יכולה להיות בחיצוניות ויכולה להיות בפנימיות, אבל תשובה שלמה צריכה גם פנימיות וגם חיצוניות.

בחסידות, במיוחד בחסידות חב”ד, המלה הכי חשובה היא פנימיות – שכל תופעה, כל חויה נפשית, תהיה חויה פנימית, לא רק חויה חיצונית. יש פסוק מאד חשוב שדורשים בחסידות – “לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו”. הכסיל גם מחפש, רק שהוא מחפש חויה אישית, טריפ. הרבה נוסעים להודו לשם כך, אבל אם ה’ עוזר הוא בסוף מאיר להם את העינים שהעיקר הפנימיות ולא החיצוניות – התבונה האמתית, ולא רק הכיף-כאילו, הסיפוק מהחויה החיצונית, גם אם נדמה לי שהיא חויה מיסטית וכיו”ב. שוב, העיקרון הוא שכל דבר צריך להיות שלם, ובמיוחד ארבעת הדברים האלה שכתוב עליהם בפירוש התואר “שלמה”. לא מבטלים את החיצוניות. אדרבה, אומרים שצריך את שני הממדים יחד – גם החיצוניות חשובה, אך היא צריכה להתחבר עם הפנימיות ולהיות טפלה לה.

לאור ההקדמה הזו, התובנה הזו, צריכים למצוא בכל אחד מהמושגים שני ממדים, פנימי וחיצוני, שצריכים להתחבר:

איזה שני ממדים יש באמונה? אחרי קריעת ים סוף כתוב “ויאמינו בהוי’ ובמשה עבדו”. עם ישראל צריך להאמין בה’ וגם במשה נותן התורה. כתוב שבכל דור יש משה רבינו שצריך להאמין בו, והוא גם ראוי להיות המשיח של הדור, ונעשה תשובה שלמה. אפשר להסביר שפנימיות האמונה היא האמונה בה’ – שאני מאמין במציאות ה’, וגם מרגיש שהוא מלווה אותי בכל צעד בחיים – והאמונה שיש לה’ נביא, מנהיג שנותן לנו הוראות, היא חיצוניות האמונה. לא מספיק להשאיר את האמונה בלב, בפנימיות, וצריך גם ליישם אותה בחיים – לפי ההוראות של התורה, ההוראות של משה רבינו. אבל בחסידות אוהבים להסתכל לעומק של כל דבר, להגיד “איפכא מסתברא” מהמחשבה הראשונה, ויש פירוש ממש הפוך (ו”שבעים פנים לתורה”) – האמונה במשה היא לא רק אמונה שיש פוסק-הדור ומנהיג-הדור שמלמד אותנו ללכת בדרך ה’, אלא אמונה שיש בדור מישהו שיש לו כח לגלות ממד יותר נסתר ופנימי באמונה שלנו בה’ עצמו. חיצוניות האמונה בה’ היא ירושה לנו מאבותינו הקדושים, כולנו “מאמינים בני מאמינים”, אבל ה’ שולח בכל דור ‘משה רבינו’ שילמד אותנו את פנימיות התורה בשפה של הדור כדי שנעמיק באמונה ונחבר אליה ממד פנימי יותר, ורק אז האמונה תהיה שלמה.

את שני רבדי התשובה כולנו מכירים: יש תשובה מיראה ויש תשובה מאהבה. תשובה מיראה הופכת את הזדונות לשגגות – עשיתי עבירה, אבל היא היתה בטעות. תשובה מאהבה הופכת את הזדונות לזכויות – כאילו שעשיתי עבירה והיא הופכת להיות מצוה ממש. פלאי פלאים, דבר שאי אפשר להבין בשכל בכלל. התשובה חוזרת לעבר שלי והופכת משהו בעבר מרע לטוב, מחשך לאור, ממר למתוק. פעם היתה הרבה יראת העונש בתשובה, אבל בדור שלנו זה לא הענין. במושגים של היום, תשובה מיראה היא ‘יישור קו’ עם הקב”ה. אני מאמין שיש בורא לעולם, שגם רוצה ממני משהו, יש לי שליחות בחיים. עד עכשיו לא הייתי איתו בסדר, וכעת אני ‘מיישר קו’ – מתחיל לעשות מה שה’ רוצה, להניח תפילין, לשמור שבת. זה דבר מאד חשוב, אבל הוא עדיין הממד החיצוני של התשובה. הממד הפנימי של התשובה, תשובה מאהבה, הוא לא ‘ליישר קו’ עם ה’, להיות בסדר, אלא להתייחד עם ה’ – שיהיה “אלהי בקרבי”, שאני אשאב אל תוך ה’ וה’ יחדור אל תוכי, ונהפוך להיות אחד. התאחדות כזו, אותה באמת מחפש בעל תשובה, יכולה להיות רק מאהבה. מי שנוסע להודו ומחפש שם אלקים הוא לא מחפש אותו בשביל ליישר איתו קו – הוא מחפש את אלקים, כמו בחורה שמחפשת את בן הזוג שלה, “אני לדודי ודודי לי”. בסוף הוא יצטרך גם ליישר קו עם ה’, אי אפשר להסתפק בפנימיות בלי חיצוניות, התכלית במציאת בן זוג היא “והיו לבשר אחד”, להיות אחד ממש מתוך אהבה. בדור של תשובה העיקר הוא הפנימיות – זו התשובה השלמה שתביא את הגאולה.

ברפואה מאד קל לזהות את שני הממדים – “רפואה” שלמה כוללת רפואת הגוף ורפואת הנפש. היום כולם יודעים שיש יחסי גומלין בין הגוף לבין הנשמה וכדי שאדם יהיה בריא ושלם הוא צריך רפואת הגוף ורפואת הנפש. הכי ברור שרפואת הגוף היא החיצוניות, הממד הנגלה של הרפואה, אבל רפואת הגוף בלי רפואת הנפש לא עובדת. יש תלות זו בזו, בנוסף לרפואת הגוף חייבת להיות גם רפואת הנפש. לכן, כמו שמחפשים כל מיני שיטות של רפואת הגוף יש גם כל מיני שיטות של רפואת הנפש היום. לשם כך בעיקר צריך להגיע לאמת של ה’, שהוא ה”רופא כל בשר ומפליא לעשות”.

גם בגאולה יש שני ממדים, שמאד נוגעים לדור שלנו – גאולת הפרט וגאולת הכלל. בעצם, אפשר לומר את המושגים האלה גם על תשובה – יש תשובה של פרט, שאני חוזר בתשובה, ויש תשובה של עם ישראל. כשהכלל חוזר בתשובה הדבר צריך להשתקף במדינה, בעולם כולו, ולא רק בארבע אמות שלי. בכלל, המצב של “ארבע אמות” שלי הוא מצב גלותי. כך כתוב – “מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב”ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד” – אדם יושב בבית והשכינה שורה, אבל זו גלות. אנחנו רוצים גאולה – שינוי שנראה אותו בעינים, שנריח אותו באויר. יש ביטוי בחסידות שבו ביום שמשיח יבוא נקרא על בואו בעיתון, נשמע ברדיו, בטלויזיה, הדבר צריך להגיע לממדים של הכלל – גם של עם ישראל וגם של אומות העולם. כמובן, גם היחיד צריך להגאל. לכל אחד יש מצוקות, מיצרים – כתוב שכל הגלויות נקראו מצרים, על שם מיצר – וצריך להגאל מהמיצרים שלנו, הפרט. אבל גם הכלל, עם ישראל, צריך להגאל. כאן גאולת הכלל היא הפנימיות, הנסתר, אבל היא העיקר – לה אנחנו מצפים ובה אנחנו מאמינים, ואנחנו מאמינים שבגאולת הכלל כלולה גאולת כל פרט ופרט. כל התהליך הוא להגיע לגאולת הכלל, אבל מאמינים שבגאולת הכלל כל פרט ופרט יגאל מכל המיצרים שלו.

לחיים לחיים, שנזכה להאמין בה’ ובמשה עבדו; שנעשה תשובה מיראה – ‘ניישר קו’ עם הקב”ה ונעשה ביום-יום מה שהוא רוצה מאתנו – אבל בעיקר שנגיע לתשובה הפנימית של דבקות בה’; שנזכה לרפואה שלמה, בגוף וגם בנפש – שכל היהודים (וכל באי עולם) יהיו בריאים, חזקים ושמחים! והעיקר שנזכה לגאולה שלמה, לפרט ולכלל. שוב, אמרנו שהמושגים פרט וכלל חוזרים ממש לתשובה. עד עכשיו, עיקר התשובה שהיה, גם בדור שלנו, היה בנוגע לפרטים – פלוני עושה תשובה ואלמוני עושה תשובה – אבל עדיין חסרה לנו תשובת הכלל, שעם ישראל יתעורר וירצה לעשות תשובה כעם, עם הנבחר על ידי ה’ להביא גאולה לעולם. תשובה כזו מיד תתבטא במשרדי הממשלה, בראש הממשלה, וגם בעולם כולו – תשובה שלמה תביא מיד לגאולה שלמה!