‘בּוּל’ בָּעַצְמוּת!

לִפְנֵי כַּמָּה שַׁבָּתוֹת קָרָאנוּ עַל מִרְיָם וְהַצָּרַעַת שֶׁפָּקְדָה אוֹתָהּ. עַם יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ נֶאֱלַץ לְהַמְתִּין בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ יָמִים עַד לִרְפוּאָתָהּ. מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, לַמְרוֹת שֶׁהַנֶּגַע בָּא כְּתוֹצָאָה מֵהַדִּבּוּר אוֹדוֹתָיו, לֹא נָטַר לָהּ אֵיבָה וְנֶעֱמַד לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדָהּ, כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה זֹאת בְּקִצּוּר נִמְרָץ. תְּפִלָּתוֹ כּוֹלֶלֶת בְּסַךְ הַכֹּל מִשְׁפָּט קָצָר בֶּן חָמֵשׁ מִלִּים – “אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ“.

יָדוּעַ שֶׁחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים וּמַאֲרִיכִים בַּתְּפִלָּה שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת. כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בְּצָרָה שֶׁל בֶּן מִשְׁפָּחָה מִתְבַּקֵּשׁ הַדָּבָר שִׁבְעָתַיִם. מַדּוּעַ קִצֵּר כָּל כָּךְ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בִּתְפִלָּתוֹ? מֻכְרָחִים לוֹמַר שֶׁבִּתְפִלָּתוֹ הַקְּצָרָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ טְמוּנָה דֶּרֶךְ עֲבוֹדָה מְיֻחֶדֶת, וּמִנְהָגוֹ שֶׁל מֹשֶׁה נַעֲשָׂה בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה.

מַהוּ סוֹד הַתְּפִלָּה הַקְּצָרָה?

רִכּוּז הַמַּחֲשָׁבָה

“סַע, לְחַץ עַל הַגַּז, סַע כְּבָר מַהֵר”.

“אַל תַּלְחִיץ. אֲנִי חַיָּב לִרְאוֹת לְאָן אֲנִי מִתְקַדֵּם”.

“אֵין לָנוּ זְמַן. עוֹד רֶגַע מְחַסְּלִים אוֹתָנוּ… טוּס מִפֹּה!”.

דּוּ-שִׂיחַ זֶה נִשְׁמָע כְּמוֹ הַקְלָטָה מֵאֵרוּעֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה הָאַחֲרוֹן, ה’ יִשְׁמְרֵנוּ… אֲבָל הוּא גַּם יָכוֹל לִהְיוֹת תֵּאוּר צִיּוּרִי לְוִכּוּחַ בֵּין שְׁנֵי יְהוּדִים יִרְאֵי שָׁמַיִם עַל אֹרֶךְ הַתְּפִלָּה הָרָצוּי. יָצָא לָכֶם לְהִסְתּוֹבֵב בֵּין בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת הַמִּשְׁתַּיְּכִים לִקְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל הַמְּגֻוָּנוֹת? אִם כֵּן, בְּוַדַּאי הִבְחַנְתֶּם בַּהֶבְדֵּלִים בֵּין הַמְּקוֹמוֹת בְּאֹרֶךְ הַתְּפִלָּה. יֵשׁ מְקוֹמוֹת בָּהֶם נִכֶּרֶת הָאֲרִיכוּת בַּתְּפִלָּה וּלְעֻמָּתָם יֵשׁ מְקוֹמוֹת בָּהֶם דַּוְקָא מְקַצְּרִים וְהוֹלְכִים, וַאֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן לְאוֹתָם שֶׁנֶּחְפָּזִים לָרוּץ הָלְאָה לְעִסְקֵי חֻלִּין.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל קָם עָלֵינוּ אוֹרֵב. מְעַנְיֵן, אֲבָל דַּוְקָא אָז. אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת הַתּוֹקְפוֹת אֶת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלָּנוּ בְּדִיּוּק כַּאֲשֶׁר אָנוּ בָּאִים לַעֲמֹד לִפְנֵי ה’. זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת הַלֵּגוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶתְמוֹל אוֹ מִשְׂחָק ‘תִּפְסוּנִי’ שֶׁעוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם בַּהַפְסָקָה הַקְּרוֹבָה. בֶּטַח מַכִּירִים אֶת הַסִּפּוּר עַל הָאִישׁ שֶׁעָרַךְ קְנִיּוֹת בַּשּׁוּק וּפִתְאוֹם, בְּאֶמְצַע בְּחִירַת הַתַּפּוּזִים, הוּא חוֹטֵף אֶגְרוֹף לֶחָזֶה וּמְגַלֶּה שֶׁהוּא… בְּאֶמְצַע בִּרְכַּת “סְלַח לָנוּ”… זוֹ הַסִּבָּה לְכָךְ, שֶׁהַתְּפִלָּה נִקְרֵאת “עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב”. זוֹ מַמָּשׁ עֲבוֹדָה מְאֻמֶּצֶת, מִשּׁוּם שֶׁהִיא דּוֹרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ רִכּוּז. עָלֵינוּ לְהָסִיר מֵהַמַּחֲשָׁבָה כָּל עִנְיָן זָר שֶׁעָלוּל לְהַטְרִיד אוֹתָהּ.

לְהַאֲרִיךְ אוֹ לְקַצֵּר?

אָז אֵיךְ נִפְטָרִים מֵאוֹתָן מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת? זֶה בְּדִיּוּק הַוִּכּוּחַ בֵּין הַמְּתוּנִים לַמִּזְדָּרְזִים: הַמְּמַהֲרִים, אֵלּוּ הַגּוֹרְסִים כִּי “תְּפִלָּתָם מְהֵרָה – בְּאַהֲבָה תְּקַבֵּל”, טוֹעֲנִים כִּי דַּוְקָא הַזְּרִיזוּת הִיא הַפּוֹעֶלֶת אֶת הֲדִיפַת הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת. פָּשׁוּט אֵין זְמַן לַחֲשֹׁב אוֹתָן. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם הָעוֹלֶה לָעֲגָלָה וּמְבַקֵּשׁ לִנְסֹעַ בְּאֶמְצָעוּתָהּ לַיְּרִיד, אֲבָל נְעָרִים פִּרְחָחִים מְנַסִּים לְשַׁבֵּשׁ אֶת נְסִיעָתָהּ וּמְיַדִּים עָלֶיהָ אֲבָנִים כְּדֵי לִגְרֹם לָהּ לַעֲצֹר. מַהִי הָעֵצָה? לְהַגְבִּיר אֶת הַמְּהִירוּת, כָּךְ שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִפְגֹּעַ בָּהּ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַצְלִיחוּ לַעֲלוֹת וּלְהִכָּנֵס לְתוֹכָהּ.

מָה טוֹעֲנִים הַמַּמְתִּינִים מִנֶּגֶד? שֶׁעֲצַת הַגְבָּרַת הַמְּהִירוּת טוֹבָה כָּל עוֹד לֹא נִכְנַס אוֹתוֹ פִּרְחָח אֶל תּוֹךְ הָעֲגָלָה. אֲבָל מָה לַעֲשׂוֹת? מְאֻחָר מִדַּי… הוּא כְּבָר נִמְצָא בְּתוֹכָהּ, מִתְרַוֵּחַ לוֹ עַל הַכֻּרְסָה וְעוֹד רֶגַע זוֹרֵק אוֹתִי הַחוּצָה. בְּמִקְרֶה כָּזֶה עָלַי לְהֵאָבֵק בּוֹ, וּמַאֲבָק דּוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי מַאֲמָץ וְגַם, כַּמּוּבָן, זְמַן. אֲרִיכוּת הַתְּפִלָּה בְּמִקְרִים אֵלּוּ נִדְרֶשֶׁת עֲבוּר דְּחִיַּת הַמַּחֲשָׁבוֹת (עֲבוֹדַת “סוּר מֵרַע”), אֲבָל בְּעִקָּר עֲבוּר רִכּוּז הַמַּחֲשָׁבָה בְּתֹכֶן חִיּוּבִי שֶׁל גְּדֻלַּת ה’ וְטוּבוֹ (עֲבוֹדָה שֶׁל “עֲשֵׂה טוֹב”).

לְהַאֲרִיךְ בְּ”אֶחָד”

לַאֲרִיכוּת הַתְּפִלָּה אוֹ לַקִּצּוּר בָּהּ יֵשׁ סִבָּה עֲמֻקָּה יוֹתֵר. לֹא מְדֻבָּר רַק עַל שִׁיטַת הִתְגּוֹנְנוּת כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת מִפְּנֵי הַהַפְרָעוֹת בַּתְּפִלָּה. מְדֻבָּר בִּשְׁנֵי סוּגִים שֶׁל הִתְקַשְּׁרוּת לַה’.

אַחַד הַכִּנּוּיִים שֶׁאָנוּ מְכַנִּים אֶת ה’ הוּא ‘אֵין סוֹף’. כָּל תֵּאוּר שֶׁנְּתָאֵר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה חֶלְקִי וְחָסֵר מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ, בְּנֵי הָאָדָם, יְצוּרִים מֻגְבָּלִים. לְמָשָׁל, רוֹפֵא הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ הוּא אִישׁ מֻכְשָׁר וְחָבִיב, שֶׁלָּמַד רְפוּאָה בְּמֶשֶׁךְ שֶׁבַע שָׁנִים וְהִתְמַחָה בַּמִּקְצוֹעַ. הוּא לֹא מִסְתַּפֵּק בְּכָךְ, אֶלָּא מַמְשִׁיךְ גַּם הַיּוֹם לְהִתְעַדְכֵּן בַּמֶּחְקָרִים הָרְפוּאִיִּים וְלִלְמֹד עַל שִׁיטוֹת הָרְפוּאָה הַמִּתְחַדְּשׁוֹת וְלָכֵן הוּא נֶחֱשָׁב לְמֻמְחֶה בַּתְּחוּם שֶׁלּוֹ. אֲבָל גַּם הוּא בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר בֶּן אָדָם, וְגַם הוּא לִפְעָמִים מֵרִים אֶת יָדָיו וְאוֹמֵר “אֵינִי יוֹדֵעַ”. אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר לַה’ “כִּי… רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אַתָּה” – זֶה כְּבָר מַשֶּׁהוּ אַחֵר. ה’ רוֹפֵא מֻמְחֶה אֵין סוֹף פְּעָמִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וְכָךְ גַּם הָרַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ.

נוּ, כָּעֵת תֹּאמְרוּ לִי אַתֶּם: כַּמָּה זְמַן מַחֲשָׁבָה נִדְרָשׁ לִי כְּדֵי לְהַכִּיר וּלְהַרְגִּישׁ בַּלֵּב אֶת הָרַחֲמָנוּת שֶׁל ה’ עָלַי? אֶת הֱיוֹתוֹ הָרוֹפֵא מִסְפָּר אֶחָד בָּעוֹלָם? כֵּיוָן שֶׁכֹּחַ הָרְפוּאָה שֶׁל ה’ הוּא ‘אֵין סוֹף’, תִּהְיֶה הַתְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה שֶׁלִּי דּוֹמָה – אֵין סוֹף זְמַן. הַמָּקוֹם בַּתְּפִלָּה בּוֹ אָנוּ נִדְרָשִׁים לְהַאֲרִיךְ בִּמְיֻחָד הוּא בַּמִּלָּה “אֶחָד” שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע, וְהַכַּוָּנָה הִיא בְּעִקָּר לַאֲרִיכוּת בַּמַּחֲשָׁבָה. עַל מָה נַחֲשֹׁב? עַל כָּךְ שֶׁכָּל מָה שֶׁאָנוּ מַכִּירִים בָּעוֹלָם – בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבְכָל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם – נִכְלַל בּוֹ יִתְבָּרַךְ. “ה’ הוּא הַכֹּל וְהַכֹּל הוּא ה'”. זֶהוּ (בְּקִצּוּר…) סוֹד הַתְּפִלָּה הָאֲרֻכָּה.

‘בּוּל’ בָּעַצְמוּת

מָתַי הוֹפֶכֶת הַתְּפִלָּה לִהְיוֹת קְצָרָה? כַּאֲשֶׁר אֲנִי נִקְשַׁר לַה’ בְּעַצְמוֹ. ה’ עַצְמוֹ הוּא מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְכָל אוֹתָן הַתְּכוּנוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּהֶן אָנוּ מְנַסִּים לְתָאֵר אוֹתוֹ. בַּאֲרִיכוּת הַתְּפִלָּה אָנוּ פּוֹנִים אֶל “ה’ אֶחָד“, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ נִקְשָׁרִים עִם עַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אָנוּ עוֹלִים לְמָקוֹם סוֹדִי בּוֹ ה’ מְכֻנֶּה “יָחִיד“, בּוֹ הוּא לְגַמְרֵי לְבַדּוֹ, בִּיחִידוּת גְּמוּרָה.

הַהִתְקַשְּׁרוּת הַמְּיֻחֶדֶת הַזּוֹ מִתְגַּלָּה בַּלֵּב שֶׁלִּי דַּוְקָא בְּשָׁעָה שֶׁל צַעַר. בִּשְׁעַת צָרָה אֲנִי יוֹדֵעַ בְּוַדָּאוּת שֶׁגַּם שָׁם נִמְצָא אִתִּי ה’ בְּעַצְמוֹ! דַּוְקָא בְּעֵת צָרָה אֲנִי מְקַצֵּר בְּתֵאוּרִים אֲרֻכִּים וּפוֹנֶה אֵלָיו בְּעַצְמוֹ, וְאָז הַתְּפִלָּה יוֹצֵאת מֵעֹמֶק הַלֵּב בְּעָצְמָה רַבָּה וּבְצוּרָה מְרֻכֶּזֶת, וְהַפְּגִיעָה הִיא ‘בּוּל’ בַּמַּטָּרָה.

זֶהוּ סוֹדָה שֶׁל הַתְּפִלָּה הַקְּצָרָה!

שֶׁנִּזְכֶּה לְהַאֲרִיךְ בַּתְּפִלָּה וּלְקַצֵּר בָּהּ!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי