בית הבחירה החופשית

העדרו של מקום המקדש מחמישה חומשי תורה והסתפקות הכתוב בהגדרה, "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'", מלמדת אותנו יסוד בהנהגת ה' את העולם ויסוד מוסד בעבודת ה' הפרטית והכללית שלנו – בחירה חפשית

 

היכן נבנה המקדש? כל ילד יודע: בירושלים עיר הקודש, על הר המוריה. אך למרבה הפלא המידע הבסיסי הזה לא כתוב בתורה.

בפרשתנו מוזכר פעמים רבות המקום בו יבנה המקדש – “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'” – אבל היכן הוא נמצא, זאת איננו יודעים. צריך לדפדף עוד הרבה בתנ”ך, עד סוף ספר שמואל, כדי לגלות שמדובר בהר המוריה. יתירה מזו, נראה שהמקום הנבחר באמת לא התגלה עד ימי דוד המלך. אך מדוע? מדוע המקום המרכזי של עבודת ה’ הקבועה לדורות נותר כחידה לא פתורה? 

הבוחר

ובכן, אם נקרא את הפסוקים ללא הנחות מוקדמות, נראה שלפי הפשט אין כל שאלה. “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'” אינו מפורש בתורה מפני שה’ עדיין לא בחר בו, רק בעתיד הוא יִבְחַר. פשוט מאוד, אבל בכלל לא פשוט לפי מה שמורגלים לחשוב. הרי הקב”ה היה הווה ויהיה כאחד, הוא מעל הזמן והוא ברא את הזמן, ואיך אפשר לומר שהוא עדיין לא בחר? בניסוח אחר: הרי הקב”ה יודע הכל, “מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית”, ואם הכל גלוי וידוע לפניו ודאי גם ידוע לו במה הוא יבחר, ואם כן הוא כבר בחר…

ובכל זאת, האמת לאמיתה היא בדיוק כמו שכתוב בתורה, ופשוטו של מקרא תואם את הסודות העמוקים ביותר. כן, הקב”ה בוחר, ברצון חופשי ומוחלט (הרבה יותר מכל חופש שאנו מכירים): הוא בוחר לברוא את העולם, הוא בוחר בעם ישראל והוא בוחר בירושלים. וכשהוא מופיע אלינו בתור בוחר, הוא מעלים את היותו יודע הכל. אכן, במישור אחד הכל ידוע מראש, אך במישור אחר – אמיתי באותה מדה – הכל פתוח לבחירות והפתעות. אמנם “יחיד הוא ויודע הכל”, אך במערכת היחסים אתנו הוא “משחק” בתוך גדרי העולם שברא, בממדי המקום והזמן. כשם שהוא “מצליח” לברוא עבורנו את המקום והזמן, כך הוא מצמצם את אורו האין-סופי לממדים הללו. קשה לומר שאנו מבינים זאת, אבל אנו יודעים זאת היטב. 

הבוחרים

ומתי יגיע הזמן שבו הקב”ה יבחר, סוף סוף, את אותו המקום? אין הדבר תלוי אלא בנו! כך מפרשים חז”ל: “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ – על פי נביא“. דהיינו, כיצד נדע מהו המקום הנבחר? בהודעת הנביא. אך ממשיכים חז”ל: “יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר ‘לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה’, דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא” (ספרי). אם לא נתאמץ בעצמנו לדרוש, לחקור ולחפש אחר המקום, גם ה’ יישאר ‘אדיש’, ואף נביא לא יביא את הבשורה, שנה ועוד שנה, דור ועוד דור, עד שנתעורר ואז גם הוא יתעורר.

ומדוע? מפני שכל הסיפור של הבחירה הוא בשבילנו. הקב”ה מופיע אלינו כבוחר כדי שגם אנחנו נוכל להיות בוחרים, לא דמויות וירטואליות במשחק מכור מראש, אלא בני אדם שניתנה להם המתנה היקרה מכל: הבחירה החופשית. כל עוד הידיעה של ה’ מקיפה וחובקת את הכל, אין לנו מקום פנוי שבו אנו יכולים לבחור – אבל ברגע שה’ מגלה את הבחירה שלו, הוא מאפשר גם לנו להיות בוחרים. אם תרצו, הוא הבחור-הבוחר ואנו הבחורה-הבוחרת.

בקיצור, בשביל המשחק הזה – משחק רציני מאוד – חייבים שני צדדים: הקב”ה בוחר מצד אחד, ואנו בוחרים מצד שני. אבל אם העסק לא מעניין אותנו, ואנחנו לא במשחק, גם הוא לא משתתף. לכן גם בחירת מקום המקדש תתעכב עד שנחליט להשתתף, לרצות ולדרוש.

ושם נעשה לפניך

ומדוע כל זה קשור דוקא לבית המקדש? חלק ניכר מתרי”ג מצוות התורה אינו מתקיים אלא בבית המקדש או בהקשר אליו. לכן אנו אומרים בתפילה “ושם נעשה לפניך כמצות רצונך” – שם, בבית המקדש, יהיה קיום מצוות ה’ בשלמות, שלמות התורה. מצוה היא מעשה של בחירה אנושית, אחרת אין טעם לצוות ולהזהיר ואין טעם לגמול של שכר ועונש.

אם כן, בית המקדש הוא המקום שבו באה לידי ביטוי מושלם יכולת הבחירה שלנו, בחירה בטוב ובחיים כמובן. לכן השם המתאים ביותר לבית המקדש הוא בית הבחירה (כמו “הלכות בית הבחירה” ברמב”ם): זהו המקום אשר יבחר ה’ וזהו המקום שבו אנו בוחרים, שוב ושוב, בה’ ובעבודתו. בית הבחירה החופשית.

 

 

דילוג לתוכן