בעל החלומות

במאמרים הקודמים הנחנו את התשתית להבנה שהבעל שם טוב חידש את התנועה הנפשית של בטחון. בטחון מאפשר ליהודי להתהלך לפני ה’ ולעצב את המציאות על פי רצון נפשו האלקית, מתוך הכרה שכיוון שאורו של משיח כבר מתנוצץ במציאות, היכולת לתקנה תלויה רק בחזון וברצון של הפרט והכלל.

שליחות

למרות שהרצון של הנפש האלקית – ה’אני’ הגבוה של כל יהודי – טהור ונכון הוא, ארוכה הדרך להגשימו. אין זה מספיק לרצות באופן סתמי וכללי לראות דברים טובים במציאות. אין זה מספיק לחשוב “הלואי ויהיה טוב”. עלינו להבין שהנפש האלקית של כל יהודי באה לממש שליחות בעולם הזה. לפני כניסתה לגוף היתה נשמתנו לפני ה’ וקשורה בו, וירידתה לעולם הזה היתה כדי לממש שליחות מסוימת. הגדרת השליחות ומימושה הנם תהליך שאצל כל אחד מאתנו נמשך כל החיים. תהליך – משום שאין אדם שנולד כשהוא יודע בוודאות מה שליחותו בעולם, והגדרת השליחות דורשת דיאלוג מתמיד עם הקב”ה. דיאלוג זה נמשך כל החיים, והצורך בו מבטיח שתמיד נשמור על הקב”ה במודעותנו. אפשר לומר שבד בבד עם הגדרת שליחותנו בעולם, אנו פועלים גם לקיימה במציאות. כלומר, מצד אחד אנו עוסקים בלברר מה תפקידנו בעולם, ובו זמנית, ככל שהבירור מדויק יותר, כך המציאות תיענה יותר לרצוננו לעצב אותה.

קביעה רצונית

כשפורטים אותו לפרוטות, תהליך הגדרת השליחות ועיצוב המציאות לפי השקפת הנפש האלקית של כל אחד ואחת נקרא ‘קביעה רצונית’. שם זה משקף כמובן שבכוחה של הנפש האלקית לקבוע את המציאות. בתהליך עצמו ארבעה שלבים שלשם הקיצור אנו מכנים אותם: אמונה, רצון, שכל וראיה. בקצרה, בשלב האמונה האדם מצייר לעצמו חזון עתידי בו הוא מאמין. כשהציור מפורט ובשל דיו, מגיע באופן טבעי שלב הרצון שעל ידו התמונה האפשרית של העתיד מתורגמת לתמונה ודאית בהווה ובדרכי פעולה להשגת החזון. כשהרצון שלם מתעורר השכל האלקי ומופרה על ידי הנפש האלקית למצוא פתרונות מיוחדים ויצירתיים במיוחד לקדם את החזון בפועל במציאות. לבסוף, בעל החזון פותח את עיניו כדי להשפיע על המציאות לגלות בפועל ממש את חזונו. במאמרים הבאים נתמקד בכל שלבי הקביעה הרצונית ונרחיב עליהם את הדיבור.

חלומותיו של יוסף

מכל הדמויות בתנ”ך נראה שאין מי שמימש תהליך של קביעה רצונית יותר מיוסף הצדיק. בפרשת וישב אנו פוגשים אותו כ”בעל החלומות הלזה”. חלומו של יוסף הוא אכן למלוך. זוהי שליחותו בחיים, אך כמובן שאין הוא יכול לדמות בנפשו בהיותו בן 17 שהוא יעשה זאת במצרים כמשנה למלך שעל פיו ישק כל דבר. גדולתו של יוסף מתגלה בכך שלכל מקום שהוא מגיע, שם הוא מולך, שם הוא נעשה למנהיג בלתי מעורער. כך הדבר בבית פוטיפר, כך הדבר בבית הסוהר, ולבסוף כך הדבר בבית פרעה. יוסף מאמין בחלומותיו וגם יעקב שומר אותם, מצפה לראות מתי וכיצד יתממשו. לבסוף הכל מתממש, וכפי שכותב רש”י על פי חז”ל שמיוסף למדנו שכשיש לאדם חזון, חלום שנראה לו אמתי, יצפה לו עד 22 שנים (כמנין אותיות הא”ב).

ספירת היסוד והקביעה הרצונית

בין הספירות, יוסף הוא האבטיפוס של ספירת היסוד ומכאן אנו למדים שהקביעה הרצונית – יכולת הנפש האלקית להגשים את חזונה במציאות – תלויה בספירת היסוד. אכן, בחסידות תכונתה הפנימית של ספירת היסוד היא היכולת להגשמה עצמית. למעשה, כל שלשת הספירות, נצח הוד ויסוד קשורות ביניהם במשולש נפשי. הנצח וההוד כפי שראינו במאמרים הקודמים הם מקור הבטחון הפעיל (נצח) והסביל (הוד) בנפש, ואילו המוציא את כוחם אל הפועל הוא היסוד. נמצא שהסיפור על שמירת הברית הנאמנה של יוסף אל מול פיתויה של אשת פוטיפר אינם באים רק להסביר כיצד הגיע יוסף לבור במצרים – הרי התורה היתה יכולה לקצר ולומר רק שכשהגיע למצרים הושלך לבור. סיפור זה בא להמשיך את העובדה שלצורך הגשמה עצמית, לצורך שינוי המציאות על פי חזון האמונה של הנפש האלקית, על האדם לשמור את מדת היסוד שלו, תקון הברית. דוקא מי ששומר את הברית מסוגל לפרש נכון את המציאות ולמצוא בה את ההזדמנות לממש את שאיפותיו הטובות.