מכון גל עיני
נכתב עלידי
לפרק א || << לפרק הקודם || לפרק הבא >>
הגיעה השעה להתחיל להכיר את מודל ארבעת העולמות בעצמו. מקורו של המודל בפסוק קצר ותמים למראה: “כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו” (ישעיה מג, ז).
על פי פשט, הנביא מביא כאן את דברי ה’ לעם ישראל, האומר להם כי “כל הנקרא בשמי ולכבודי” – כלומר כל מי שחי כצדיק המקדש את שמי בעולם – אני מקיים אותו בשלמות: בורא אותו, יוצר אותו ועושה אותו. בלשון רש”י על הפסוק, “כל הצדיקים הנקראים בשמי וכל העשוי לכבודי… תכנתיו בכל הצריך לו והכנתי הכל”.
אך פירוש זה אינו בלעדי. המשנה המסיימת את פרקי אבות (ו, יב) מציעה לפסוק פירוש רחב יותר: “כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ‘כֹּל הַנִּקְרָא וגו'”. לפי המשנה הזו, “כל הנקרא בשמי ולכבודי” אינו רק הצדיקים אלא כללות ההוויה, שכולה מספרת את כבוד ה’, גם חלקיה השליליים.
אך אם כך, מהי משמעות האמירה “בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו”?
שלבים ורבדים
לפי הקבלה, מדובר כאן בתיאור שלבים בסיסיים בהתהוות העולם:
- העולם ראשית כל נברא. בריאה פירושה התהוות ‘יש מאַיִן’, אך היש הנברא הוא עדיין גולמי וחסר צורה.
- לאחר מכן העולם נוצר. יצירה היא כבר ‘יש מיש’ – הענקת צורה ודמות ל’יש’ הנברא הגולמי, אך עדיין כללית וחסרת פרטים.
- לבסוף העולם נעשה. גם עשיה היא יש מיש, אך הפעם מדובר על שכלול וגימור בכל הפרטים (ראו למשל רש”י על בראשית כה, כה).
חכמי הקבלה המשיכו ופיתחו את הרעיון, והסבירו שכל שלב בתהליך זה הוא גם רובד של ההוויה, העומד בפני עצמו ומתקיים בו-זמנית עם הרבדים האחרים. יחדיו הם יוצרים מעין סולם של רמות מציאות, בדומה לסולם יעקב ה”מֻצב ארצה וראשו מגיע השמימה”. כל רובד כזה כונה “עולם”: למעלה ישנו “עולם הבריאה”, למטה ממנו נמצא “עולם היצירה” ובתחתית “עולם העשיה”.
הרעיון שיש מספר עולמות עשוי להטעות ולהזכיר את הרעיון המדעי של יקומים מקבילים. אך אם נדייק בפסוק נראה שהלשונות “בראתיו“,”יצרתיו“, “עשיתיו” רומזים למציאות אחת בלבד אותה ניתן לתאר, לחילופין, כנבראת, נוצרת או נעשית. במלים אחרות, כל “עולם” הוא בעצם פן אחר של אותה מציאות. ניתן לחשוב על כל עולם כמעין ‘עדשה’ תודעתית דרכה ניבטת ‘תמונת עולם’ אחרת:
- דרך עדשת הבריאה אנו חווים יש היולי ומרגישים מאד את ‘אפשריות המציאות’, העובדה שקיומה הוא בחירה אלוקית ושהוא יכול גם לא לקיימה.
- דרך עדשת היצירה אנו חווים יש כללי ומרגישים מאד את הצורות הכלליות של העולם, ה’מינים’ והרעיונות המופשטים (כמו ה’אידאות’ של אפלטון).
- דרך עדשת העשיה אנו חווים יש פרטי ומרגישים מאד את המציאות המפורטת והמשוכללת של העולם, על שלל חלקיו.
העולם הרביעי
אבל רגע: המודל שלנו נקרא כאמור מודל ארבעת העולמות. איפה העולם הרביעי? הקבלה התייחסה לעצם ההוויה עוד לפני (או ‘מעל’) היותה נבראת, וכינתה אותו “עולם האצילות“.
כיצד ניתן לדבר על מציאותו של דבר שטרם נברא? ובכן, המלה “בריאה” ניתנת לפירוש לא רק כהתהוות משום-דבר, אלא גם כהוצאה החוצה ל”בר”, במובן של חוץ. במלים אחרות, ישנה מציאות לפני/מעל הבריאה, אך היא עדיין במצב נעלם וגנוז, חלק בלתי נפרד מהאלוקות. זהו עולם האצילות, שכן ‘נאצל’ פירושו מתפשט מבלי להפרד. מכיוון שעולם האצילות גנוז הוא מכונה ‘אַיִן’, מה שמסביר את תיאור פעולת הבריאה (בשלב-רובד הבא) כ’יש מאַיִן’.
היות האצילות גנוזה ומוסתרת מסבירה גם מדוע אין היא מוצגת בפסוק המקורי באופן מפורש: הדבר הולם את אופייה הצנוע. עם זאת, לפי הקבלה האצילות כן רמוזה בפסוק, וזאת במלים “כל הנקרא בשמי ולכבודי”. מכך יוצא שהאצילות היא-היא שנבראת, נוצרת ונעשית בהמשך הפסוק.
בטורים הבאים נצא למסע במורד ובמעלה סולם העולמות, נעמיק את היכרותנו עמם ונראה כיצד הם מסייעים באיחוד התורה והמדע.
